וכן בארנו בחדר שני, שלא יתואר האדם בתואר מן התוארים בעבור כח התאר הנטוע בנפש אלא בעבור התנהגו כפי כחו. כי אם היה מתואר בו בעבור מטע הכח,1יכולת, פוטנציאל יהיו כל בני אדם שוין בכל התוארים לפי הכלל שיסדנו למעלה שכל הנפשות כלולים מכחות כל מעשה בראשית. וכן יהיה ראוי לתאר אדם אחד בשני תארים הפוכים. כמו חכם וסכל, צדיק ורשע, עניו וגאה. שהרי יסדנו למעלה שבכל נפש נטועות כל הכחות והפוכי-הכחות. וכל זה סכלות גמורה. אבל זה שתמצא תארי בני אדם בספרי הקדש לטוב ולרע, כולן על ההנהגה כפי התואר, כלומר כפי הציור הפנימי המושל. שכפי רוב הציור בלב והסכמתו, כן רוב המעשה וההנהגה על פיו. ולכן מי שהצטיירה מדת החכמה בלבו, הן בעבור יראת ה'. הן בעבור טהרת הלב ועזר האלהי, והוא נוהג כל מנהגיו כאשר תורהו החכמה יתואר בתאר "חכם" או "חכם לב". מי שהצטיירה בלבו מדת הצדק. ונוהג בכל מנהגיו בצדק. יתואר בתאר "צדיק". וכן תאר "ישר". ותאר "תמים" "עניו" "רחום" "חנון". וכל כיוצא בהן. כולם על תגבורת הציור עד שעור ידוע בלב, אז נכון להקרא כפי אותו הציור שהתגבר בו הן לטוב הן לרע. ודבר זה קשה על האדם להגבילו ולשערו. והשם לבדו יודע משקל כל ציור, גדלו ותעצומו. והוא לכולם שמות יקרא. כדרך (שמות לא, ב-ג) "ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי וכו' ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת". כלומר ידעתיו שהוא נכון בלבו לקבל העזר האלהי בחכמה בתבונה ובדעת. כי הוא ב"ה יודע משקל הכח שבנפש זה מתחלת אצילותה. הוא יודע עד איזו שיעור הצטייר בלב, והוא יודע כמה השעור הנכון הראוי להתבאר בתאר מן התוארים. והאדם מסכל שלשתן. ועל זה אמר (שמואל א טז, ז) "כי האדם יראה לעינים ויי' יראה ללבב". ואין אנו מדברים פה על דברת בני אדם2מליצה ע"פ קהלת ג, יח ושפת ההמון, המתארים תוארים לטוב ולרע כפי העולה על רוחם. אבל הדבור על מליצות כתבי הקדש שנכתבו בנבואה, והן אמרות אלהים עליון, היודע לתאר תארי בני אדם כפי מה שהן באמת. והודעתיך שכל הנמצאים בספרי הקדש, מיוסדים על הציורים המושלים בלב, שהאדם נוהג כפיהן במעשיו. ולא תקוה הנה לבאר לך ההבדלים שבין תאר לתאר. כי הדברים ארוכים ויתבאר כל דבר במקומו בעז"ה: