(ישעיה ה, כא) "הוי חכמים בעיניהם ונגד פניהם נבונים". פירוש הוי ואבוי על הרשעים העוזבים דרכי יושר בעבור שהן חכמים בעיניהם. והם מלעיגים על התורה, ומלעיבים במלאכי אלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו.1דברי הימים ב לו, טז ויותר מהם, אלו שהן "נבונים נגד פניהם", והם מעיזים להכחיש בטענות ונצוחיים יסודות המדע הנטועים בנפש. ואינו מדבר על הרשעים והפושעים העוברים מדרך התאוה ומרשע הלב. כי הם בעת ההשקט יודעים פשעיהם. אבל החכמים בעיניהם שמחים וששים בפעולתם החשוכה, כי הם מתארים דרכיהם בדרכי חכמה. ועל כן בפסוק שלפניו אמר (ישעיה ה, כ) "הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע, שָׂמִים חשך לאור ואור לחשך, שָׂמִים מר למתוק ומתוק למר". ביאר שהוא מוכיח לאנשי משחית המלעיגים על תורת השם וחולקים על האמת. ואלו הם שתֵּאֵר "חכמים בעיניהם", וכנגדם אמר "שָׂמִים מר למתוק ומתוק למר". ביאר שהוא מוכיח לאנשי משחית המלעיגים על תורת השם וחולקים על האמת. והכת האחרת המהבילים בטענות ונצוחים, תאר "נגד פניהם נבונים", וכנגדו אמר "שָׂמִים חושך לאור ואור לחשך". וטעם המליצות האלו יתברר בספר "מעין גנים" בעז"ה. וכבר אמרנו (חלון ו') כי כת זאת הם משחיתים, ומנאצים השם. וזהו שאמר (ה, כד) "כי מאסו את תורת יי' צבאות ואת אִמְרַת קדוש ישראל נאצו". וכדרך (ישעיה א, ד) "בנים משחיתים עזבו את יי' נאצו את קדוש ישראל" המבואר למעלה. וכן בארנו (שם) שהם נכונים לשפטים גדולים באף ובחכמה. וזהו שאמר (ה, כה) "על כן חרה אף יי' בעמו וגו' בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה". וכל הענין הנאמר שם להפליג בעונשם המר על עונם:
(משלי ג, ז) "אל תהי חכם בעיניך, ירא את יי' וסר מרע". פסוק זה נכתב בפרשת (משלי ג, א) "בני תורתי אל תשכח" וגו'. וכל הפרשה נכתבה ביד שלמה שהיה חכם מכל אדם ללמד את העם דעת, שאין החכמה נטועה בטבע הנפש. ושהיא מכתב אלהים, ושהאדם צריך לקַבְּלָה מן התורה והחכמים, והזהיר את האדם שלא יהיה חכם בעיניו להתפאר שטבעי כחות נפשו עושות בחכמה, ולפרוק מעליו עול מלכות שמים דברי התורה והמצוה שהן החכמה באמת. אלא צריך שיירא את ה', וידע כי הוא ב"ה לבדו יכול לחוקק חקים של חכמה ויקבל מצותיו. ויהיה סר מרע, והוא ממה שיצר לבו מסיעו אליו. כי יצר הלב נקרא רע, כדרך (בראשית ח, כא) "כי יצר לב האדם רע מנעוריו". ועוד אפרש כל הפרשה בעז"ה (בבית השני). כי מליצותיה עמוקות ורחבות מאד ומפיקה תושיות רבות: