כלל נאמן ותולדה יקרה יוצאת מדברינו. והוא שכל "חכמה" מין אחד, כלומר כל חכמה אלהית. ואין שני מיני חכמה במציאות, ר"ל חכמה אלהית וחכמה האנושית ותהיה האנושית החכמות היוצאות ממחקר השכל האנושי, והאלהית אותן שהן למעלה מדרכי השכל, אלא הכל אלהית. כי כל מה שיולד ממחקר השכל איננו תחת סוג החכמה. שכל מה שיתברר במופת השכל ובשקול דעת כל אדם, לא יתואר בתאר "חכמה". כי אין על החכמה מופתים ואיננה נודעת זולתי להשם ב"ה לבדו. וזה תשובה לדברי הרב הגדול רבי משה בן מיימון ז"ל, שהבאנו דבריו למעלה (חדר א' ח"א), שהניח שם "חכמה" על השגות אמיתיות, שתכלית כונתן השגת שמו יתברך. ודעת הרב ז"ל (מורה נבוכים, ח"ג פרק נד) על ההשגה במופת, כמו שגלה דעתו באותו הפרק שכתב זה הביאור (ר"ל כפי ביאור הנחת שם "חכמה". ועל איזו דבר הוא נופל בלשון עברי) יהיה החכם בכל התורה על אמתתה נקרא חכם משני פנים, מפני מה שכללה התורה ממעלות השכליות, וממה שכללה ממעלות המדות. אלא שמפני השכליות אשר בתורה מקובלות, בלתי מבוארות בדרכי העיון. נמצא בספרי הנביאים ודברי חכמים, שמשימים ידיעת התורה מין אחד. והחכמה הגמורה מין אחר. החכמה ההיא הגמורה, היא אשר התבאר בה במופת מה שלמדנוה מן התורה על דרך הקבלה מן השכליות ההם1עד כאן דבור הרמב"ם עכ"ד ז"ל. וממה שהתבאר בחדרים אלו, תבין שכל דבר המבורר במופת העיון איננו תחת סוג החכמה כלל. כי אין לשון חכמה נופל רק על הדברים והמנהגים שיש בכל אחד מהן שתי דרכים במציאות. נמצא שלא ישיג המשיג בעיונו הדרך הישר על דרך המופת. וכן סרו דבריו ז"ל, שהניח לשון "חכמה" על הערמות והתחבולות הרעות במדות ובדעות, וכל אלו מקורם מעיון השכל והשקפת הבינה, לכן בין טובות בין רעות לא יכנסו בגדר החכמה וכמבואר למעלה (חדר א' חלון א'). ולא היתה הכונה להציע זה פעם שני.
אבל עיקר הכונה להתוכח עם הרב ז"ל תוכחת מגולה מאהבה מסותרת, במה שהבדיל בין המעלות השכליות שבתורה, ובין מעלת המדות שבהן. ואמר שיש מופתים בשכל על השכליות שלמדנום מן התורה על דרך הקבלה. והמופתים השכליים הן הן החכמה הגמורה. כי רוח אחרת עמדי בכל אלה. ואני אומר מה שאנו לומדים על דרך הקבלה מן התורה, היא החכמה הגמורה, והדברים שאנו מבררים משכלנו ע" מופתים, לא יתוארו בחכמה כלל. והרב ז"ל הוסיף לבאר דעתו מה הן הדברים שתאר מעלות שכליות, שבא עליהן המופת בדרך עיון. ואמר באותו הפרק המין הד' הוא השלמות האנושי האמתי, והוא כשיגיעו לאדם המעלות השכליות, ר"ל ציור המושכלות ללמוד מהן דעות אמתיות באלהיות. וזאת היא התכלית האחרונה והיא משלמת האדם שלמות אמתי. והיא לו לבדו. ובעבורה יזכה לקיימות הנצחי. ובזה האדם אדם. עכ"ד ז"ל. גלה דעתו כי מעלות השכליות הם ציור המושכלות, ללמוד דעות אלהיות. והוא שידע מציאות השם אחדותו ויכלתו הבלתי בעל תכלית, שלא ישיגו לו תארים עצמיים, ושהוא נעלה מכל מחשבה והרהור רעיון וכיוצא באלו. ואין ספק שכל אלו ודומיהן משלימים האדם שלמות גמורה. והן הן הדברים שתארו נביאי קדש בספריהם בתאר יראת ה', עליהן אמר שלמה (משלי ב, ה) "אז תבין יראת יי'". כי מקצת דברים אלו נודעים מן הדעת הנטועה באדם. וציורי הדעת הן שרשי הבינה, וכמו ששנינו (אבות, ג) "אם אין דעת אין בינה". ופרטים אחרים בענינים אלו תארו נביאי הקדש בספריהם בתאר "שכל" ו"שכל טוב", כמו (דהי"ב ל' כב) "המשכילים שכל טוב ליי'". (תהלים קיא, י) "שכל טוב לכל עושיהם". כי מקצת דברים אלו לא תוציאם הבינה משרשי הדעת, להשיגם במופת המדעי אבל נתפסים מן השכל הטוב כמו דרכי ה' ונפלאותיו וכיוצא בהן. וכמו שיתבאר כל זה בספר "מעין גנים". והן אוצרות לחכמה יסודות השמירה והעשיה, וכמו שיתבאר בחדר זה. ומי שלא שם לבו להבין ולהשכיל באלו, ודאי לא יצלח בחכמה ולא תעמוד לו. ובהיותו נלוז מיראה וחכמה, לא נוכל לומר עליו שהשיג תכליתו האחרונה, כי דרכי החכמה הן חיי הנפש. אבל לא שצריך האדם להשיג דברים אלו במופתים פלוסופיים ובדרכי עיון הטבע, לחקור בהבנת העצם והצורה והמקרה, הכח2פוטנציה, יכולת וההיולי החומר והצורה, ולהרכיב הדברים אחת אל אחת ולבנות בנינים בשכלו ולדמות דמויים מן הטבעיים אל האלהיים, למצוא המופתים הטבעיים כדרך שעשו חכמי יון כמו אריסטו וחבריו. אני אומר כל דרכי אריסטו שוא והבל. ומעולם לא הזהירונו התורה והנביאים לעשות כמעשיהם, ולהטריח עצמנו בחקירות כאלה. ולא תמצא בכל ספרי הקדש אות או רמז ירמוז לנו על זה. ומה יעשה מי שלא חלק לו השם ב"ה שכל גדול ועיון צח להרכיב ולהקשות ולדמות ולחקור בטבעיות, לקחת מהן הראיות על האלהיות? האם נגזור שלא יזכה לקיימות הנצחי ולא ישתלם בשלמות האמתי? הס מלהזכיר זאת! שימשך מזה שנבראו מקצת בני אדם להתקיים בקיום נצחי. ומקצת שלא להתקיים? וחלילה חלילה ליחס לאדון העולמים בזה שהוא מקור הצדק והיושר ענין כזה. והמשורר האלהי אמר (תהלים קמה, ט) "טוב יי' לכל ורחמיו על כל מעשיו".
ואמנם כל הדברים שהביאו חכמי יון עליהם מופתים מצד העיון, שוא עמלו הבונים בם. כי כולם מתבארים לאדם מן השקול המדעי הנטוע בטבע הנפש, והשקול הזה אינו חסר משום נפש מן הנפשות. והבאור הזה חזק ועצום יותר מן הבאור המופתי שנטו אליו היונים בספריהם, כי המושכל הראשון טבעי. והאדם כמוכרח ממנו לקיים מה שיקיימהו. והמופת העיוני מורכב מהקדמות והצעות טבעיות, שמהן יסד השכל יסודותיו לבנות עליהן מה שבנה. ולפעמים ההקדמה שקר, וההצעה מסופקת. והבנין שנבנה עליו ידמה לחומה שיסודה רעוע ורוח בא ומפילה. ולא נתחדשו הלמודים האלה מחכמי אמת. כי מי שאוהב דעת אינו צריך למופתים טבעים מסופקים. ויתאמץ יותר בדרך שקול הדעת שחנן ה' לנו ברחמיו וברוב חסדיו, המלמדנו שרשי היראה בדרך אמת. והיא תכריח את האדם לדעת כי יש אלהים אחד נשגב מכל מחשבה, ולא יפלא ממנו דבר, וכיוצא באלה הדעות האמתיות האלהיות. ומן המושכלות הראשונות יוצאות תולדות שניות, ומן השניות שלישיות, ומן השלישיות רביעיות וכן תמיד. והתולדה מעין אביה באמת ובחוזק. כי האמת יוליד אמת, ובהן תפעל הבינה והשכל. ומקצת הדברים נעזרים מן החושים, שגם הן בכלל הדעת, וכמו שיתבאר היטב במקומו בדברינו על שרש "ידע" גזרותיו ובניניו. ועל דרכי ההשגות האלו צוו התורה והנביאים. כמו (דברים ד, לט) "וידעת היום והשבות אל לבבך", (דהי"א כח, ט) "דע את אלהי אביך". וכל כיוצא בהן בא ביאור נגלה בספרי הקדש. כמו שתראה מדברי הספרים האלו בעז"ה. ואולם נתחדשו דרכי המופתים הטבעיים בין חכמי יון, להלחם בם נגד זדים ופושעים ואנשי משחית, משנאי ה' ומתקוממיו שהביאם השחתתם להכחיש גם המושכלות הראשונות ודרכי המדע הנטועים בנפש האדם. "כחשו בה' ויאמרו לא הוא",3ירמיה ה, יב וידברו סרה אשר לא יוכלו כַפְּרָהּ. ויבואו אלה האנשים מחכמי יון אשר נקבו בשמות, שהכריחם מדעם לְאַמֵת ולקיים האמת הנטוע בנפש כל אדם, להביא מופתים טבעיים נודעים מן החוש, לְאַמֵת בהן הענינים נעלמים מעיני בשר, ולנצח בהן הכופרים חרשי משחית, שיודו בעל כרחן אל הפנות האמיתיות האלו. ולא הועילו מאומה במעשיהם. כי מי שהגיע רשעתו והתחזקה עד שלא תבוש להכחיש המושכלות הראשונות ושרשי הדעת הנטועות בנפש, כל שכן שתוסיף אומץ לסתור ההקדמות הטבעיות וההצעות הדקות, ובניני השכל הנבנים על פי ההקדמות וההצעות. ועוד כי רוב בני אדם אינם כל כך צחי העיון וזכי הרעיון, להשיג יסודות הטבע החומר והצורה, ומה שבכח4פוטנציאל, יכולת והיוצא מן הכח אל הפועל, עצם ומקרה וכיוצא, וכן שנוי התנועות והפרוד והחלוק וההתערבות והמזגים וכדומה להן, שהן עיקרי ההקדמות למופתי הפלוסופים. ואם לא ישיגו ולא יבינו פרטי הדברים, איך יתבאר להן המופת הבנוי עליהן? ומה שלא יועיל לכל בני אדם רק למעטים וליחידים, איך נוכל לומר שכיוונה אליו ההשגחה העליונה המשגחת על כלל בני אדם ומגמתה להיטיב לכל? אין זה אלא תימה, ודבר שאין הדעת סובלתו.
ולכן אין בדברי הנביאים והחכמים זכר ורמז מכל זה. אבל צוו על הדעת הנטוע בנפש כי ידעו שהיא תוכל ללמד את האדם כל הדברים שבקשו הפילוסופים לבררם במופתים, ועוד דברים לאלפים עניני דעת המסתעפים מן השרשים הראשונים. וכלל כולם תארו "יראת ה'" כמבואר למעלה, ואמרו שהיא ראשית חכמה ויסודה. וזה אמת וכמו שיתבאר. והוכיחו [את] האנשים הפושעים המתקוממים נגד השקול המדעי, ותארום בתאר "משחיתים ובוערים ומנאצים את ה'". כי אין נאצה יותר גדולה מן המכחיש את הידוע. כי הדעת הנפשי דומה לדעת החושים. וכמו שהמכחיש מה שמושג לחוש, הוא רשע ומנאץ, כן המכחיש מה שיכריח עליו הדעת גם הוא מנאץ ומחרף ושונא אמת. ועל זה אמר המשורר האלהי על הפושעים שאמרו (תהלים צד, ז) "לא יראה יה", שהוא נגד שקול הדעת (צז, ח) "בינו בוערים בעם". קראם "בוערים" בעבור הכחישם דרך המדע. וכמו שאמר (צז, ט) "הנוטע אזן הלא ישמע! אם יוצר עין הלא יביט". וכמו שיתבאר בספר "מעין גנים" בעז"ה. וכן אמר הנביא (ישעיה א, ד) "בנים משחיתים עזבו את יי' נאצו את קדוש ישראל". הנה קרא אותם "משחיתים" בעבור ששנאו דעת המושכלות הראשונות. ולכן אמר "נאצו את קדוש ישראל". וראיה שלפני זה אמר (א, ג) "ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו, ישראל לא ידע". הנה דבר על כח הדעת והמושכלות הראשונות שהן בטבע נשמת האדם, וכל אדם יודה עליהן. והודיעו הנביאים שהאנשים המשחיתים האלו, נכונו לשפטים גדולים.5נכונו ללצים שפטים (משלי יט, כט) (משלי ב, יט) "כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים". והן המינים והאפיקורסים. וביום משפט יִשָׁפְטוּ באף ובחמה גדולה למעלה מן הטבע, כמו שבארנו ענינים נפלאים על זה בספר "רוח חן".6חכמת שלמה, פרשה יט פסקא ד (עמ' 343) וכמה פרשיות בתורה ובנביאים מעידים על זה, ויתבארו רבים בספרים אלו בעז"ה. ומכל זה תלמד שהדעות האמתיות באלהיות, מקורם מכח הדעת הנטוע בנפש, כולם בדרך אחד ילכו בהכרח המדע, וישתוו בהן כל בני אדם. אין בהם גם אחד יוכל להכחיש המושכל הראשון בטענה של שכל, כי אין דרכים הפוכים לדרכי המדע. נמשך מזה שאינן נכנסים תחת גדר החכמה. ואם [כי] הן יסודות החכמה בלמוד ובעשייה כמו שיתבאר. ולא על החסיד והצדיק רבינו משה ז"ל7רמב"ם תלונתי. כי הוא היה משלומי אמוני ישראל איש חכם ונבון. ולא קבץ דברי פלוסופי יון בספרו, רק להוכיח ולנצח בהן אנשי משחית וכת המינים והאפיקורסים הכופרים בכל. אבל לא למקבלי התורה ולבעלי הלב הטוב אוהבי אמת. כי הם יקוצו בכל מה שחדשו חכמי הגוים בעניניהם האלו. ולא הביא הרב ז"ל מופתי השכל, רק על איזו דעות אלהיות. וכל (הדרכים) [הדברים] אחרים דבר עליהן בדרכי הדעת ואמונת הלב. כדרך שעשו נביאינו וחכמינו ז"ל. ואולם כתבתי זה להסיר מנער חסר-לב המחשבה הרעועה, שיחשוב שדברי הפלוסופים הן הכרחיים לקיום האמונות והדעות בנפש בני האדם. כי לענינים הללו אין האדם צריך לדבר שהוא חוצה לו, אבל ימצא העזר השלם מדעתו. וכל בני אדם שוין בזה לדעת היסודות והשרשים והמחקרים, שכל האמונות והדעות האמתיות מסתעפות מהן ע"י הבינה הנטועה בנפש.
ולברר האמת יותר, נבחנה נא על איזו מן המעלות השכליות נגלו המופתים לרבינו משה ז"ל. ואם יש בתוכם מעלות שכליות הכלולות בחכמה. וחפשתי בכל ספריו ולא מצאתי מופתים בדרכי החקירה והשכל זולתי על שלשה עיקרים. האחד, מציאות השם. והשני, שהוא יחיד ומיוחד. והשלישי, שאינו גוף ולא כח בגוף. כמבואר בראש החלק השני מספרו. ולוא יהי כדבריו שההצעות וההקדמות שהקדים להן הן אמיתיות, ובנין המופת שעליהן חזק ואמיץ. הנה לא עשה מופת להוכיח ענין של חכמה לאמתו נגד הדרך השני שבמציאות. אבל עשה מופת על דברים מדעיים, שלא יצדק הפוך הענין במציאות כלל, וכדרך המופתים הלמודיים שאנו עושין בחכמת המספר וההנדסה ובמהלכי המאורות, שאין בכל אחד מהן הפוך הדרך במציאות, אבל תמורתו שוא ואין וכמו שבארנו בחדר שני. ומלבד זה הנה כל מופתיו בנויות על ההקדמות הלקוחות מדברי אריסטו וחבריו היונים. ומי יודע אם הן כדאין לסמוך עליהם? אולי טעה אריסטו וכיוצא בו ודמה דמיונות כוזבות כמו שטעו זולתו לפניו ולאחריו. ואם הרב ז"ל העיד שאלה ההקדמות בא עליהן המופת, הנה כולנו מחומר קורצנו. ואין לסמוך על עדותו בענינים כאלה שהטעות קרובה, והדמיון לפתח רובץ.
גם ראיתי למפרש ספרו ר' שם טוב ז"ל (על מורה נבוכים, ח"ג פרק נד) שעל ההקדמות שהניח הרב ז"ל ליסודות נאמנות במופתים. כתב בלשון זה: "אין הדבר כן. כי יש מהן הקדמות שהן מושכלות ראשונות. ומהן מסופקות. ומהן כוזבות, בא המופת על סתירתם". עכ"ד. גם אתה ידעת כמה נקל מאד לשכל האנושי שיטעה בציוריו. ומה רבו דברים שבחק השכל האנושי הן מסוג הנמנעות, ובעצמותן הם אמיתיים, לפעמים יעיד החוש על אמתת דבר שכחשו השכל בהקשיו. וכל זה לפי שהן נשגבים מדרכי השכל האנושי. ויותר מזה הנה כל הקדמות הפלוסופים היונים לקוחות מן הטבע הנמצאת בינינו. ומי הגיד להם שהטבע הזאת מחוייבת בעליונים? על דרך משל הרב ז"ל בהקדמה ט' מהקדמותיו הניח שכל גשם שיניע גשם אמנם יניעהו כשיתנועע גם הוא בעת הנעתו ע"כ, ואמרו מפרשי ספרו שאריסטו עשה מופת על אמת ההקדמה הזאת. והרב ז"ל הוליד ממנה מופת על מציאות השם ב"ה [כדלהלן] "כי אנו רואין שהגלגל מתנועע. ואי אפשר שיהיה מניע הגלגל גלגל אחר חוץ ממנו. כי אחר שהוא גשם יתנועע כשיניע, ואם זה הגשם מתנועע ג"כ יניעהו גשם אחר וזה יתנועע ג"כ, וילך מספרם ללא תכלית וזה שקר". והנה השאלה גלויה כי אנו מוצאים שהברזל יתנועע מאבן השואבת. והאבן לא יתנועע. והשיבו מפרשי ספרו כי תנועת הברזל היא מצד צורת הברזל החושקת לאבן לא שהאבן תניע הברזל.
ואני תמה איך נחה שקטה דעתם בזה? כמו כן נוכל לומר שתנועת הגלגל מגלגל אחר חוץ ממנו, לא בפגעו בו להניעו, אך צורת התחתון לחשוק להתנועע תחת העליון בעגול תמיד, והעליון שקט ונח במקומו, ולא ילך מספרם ללא תכלית. (ואם) [ואמנם] לא ראינו צורת חשוק תנועה כזאת בתחתונים. הנה חשוק תנועת הברזל ג"כ לא היינו מאמינים לולי העיד עליו החוש. וכמו שתנוע הברזל תנועה המנגד להקש השכל על תנועה זה, כן יכול להיות מקרה תנועה לגלגל על אופן העגולה. סוף דבר דברי ארס"טו וחבריו היונים בעיני להג הרבה ויגיעת בשר, אינם משמחות הלב ולא מאירים העינים. ויש בהם הבלים והזיות הרבה. אינני פלוסוף ולא חוקר בטבעיות. ולא למדתי ספרי הפלוסופים, כי את כולם ישא רוח. הנך רואה שלא נתבררו מכל המעלות השכליות על דרך המופת זולתי שלש אלה. ונשאר המספר הרב מן המעלות השכליות ופרטיהן, שלא התאמץ הרב לאמתם במופתי השכל בדרכי הפלוסופים. ונזכיר קצתן. השם ב"ה הוא אלהי ישראל, מנהיגם הפלא ופלא. והוא אלהי אלהים לכל העמים מנהיגם בחקות קבועות, כפי מתכנת בריאת שמים וארץ. כמ"ש (דברים ד, יט-כ) "אשר חלק יי' אלהיך אותם לכל העמים תחת כל השמים ואתכם לקח יי' ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים להיות לו לעם נחלה כיום הזה". ובארנוהו יפה בספר "רוח חן".8חכמת שלמה, פרשה טו פסקא א עמ' 258 השם משגיח ממכון שבתו על כל יושבי הארץ, מֵבִין יצר המחשבות שומע כל לשון רואה במסתרים, מַשְׁרֶה שכינתו על נביאיו וחסידיו, עושה חסד משפט וצדקה בארץ. ובכלל זה כל הדברים העליונים שבהן מנהיג עולמו, אם לחסד אם לשבט, אין מספר ואין קץ לדרכיו ולאורחותיו, ואלה השכליות אין חקר למספרם. ואם באנו לבאר כל דרך ודרך במופתים להוכיח ולנצח בהן את הכסילים אשר לא ידעו את ה' ואת דרכיו, ומהרהרים על מדותיו ומלינים על מעשיו, והיו המופתים שכליים כדרך מופתי הפלוסופים, עד שיודה בעל הריב בעל כרחו, ולא יהיה כפעם בפעם לאמר עוד (יחזקאל יח, כה) "לא יתכן דרך אדני'", כמו שאומרים כתות הנלוזים אשר אין אמון בם. וכמו שהזכיר יחזקאל הנביא ע"ה בספרו, בהיותנו עושין כן בשכלינו ובעיון האנושי היה מקום לומר שהשגת המופתים האלו, הם החכמה הגמורה המבארת במופת מה שלמדנו מן השכליות על דרך הקבלה מן התורה. אבל רחוק רחוק כל זה משכל האנושי וידיעתו לבררו. מי ימצא המופת, אין צריך לומר על כולם, אלא אפילו על אחד מהן? כי כל דרכי השם בחכמה. ואין על החכמה מופתים בשכל. כמו שהודעתי למעלה חלון ב'. ואין לנו רק הקבלה הנאמנה מן התורה והחכמים, דרכי פעולת אלהים ומעשיו, חסד ושבט, רחמים ורוגז, וכיוצא במנהגי השם ב"ה. הכל כפי סוד חכמתו העליונה הנעלמת מעין הלב. ועל דרך כלל ידענו ש"כל דרכיו משפט, אֵל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא" (דברים לב, ד). כמבואר למעלה חדר ב' ח"ה. לא שנטריח עצמנו למצוא מופתים בשכלנו לדעת סוד החכמה למה ועל מה חקקה כך או כך. וכמו שאמרו קדמונינו ז"ל (במדבר רבה יט, א) "חוקה חקקתי, גזירות גזרתי אי אתה רשאי להרהר אחריהן", ודבריהם אמת.
גם בינותי בדברי הר"ם ז"ל ולא מצאתי שהטריח שכלו למצוא מופתים בשכלו על אחת מכל אלה, שהן בכלל המעלות השכליות והדעות האלהיות במנהגיו ובדרכיו ובתואריו. אבל סבב הענינים כולם לדרך אמונה. כמו שתראה בחלק הג' מספרו, כשדבר על ענין ההשגחה והידיעה העליונה, איך העתיק הענין מדרך המדעי וההקש השכלי אל אהל האמונה. ואם ככה קרה לו בכללים, מה יעשה בפרטים, בסוד דרכי ה' ונתיבותיו? שהן כולם נמנעות מדעת השכל האנושי, כי הן ענינים בלתי מוגבלים ולא תקיפם דעת האדם. ולפי שהרב ז"ל דבר צדק ומישרים בכל הדרושים האלהיים, והראה אמונת לבבו וצדקתו הגדולה. כי לא סר ימין ושמאל מכל דברי התורה. ובמקום שקצר יד שכלו לְאַמֵת הדברים במופת, הסתופף בצל תורת משה רבינו ע"ה ונביאי הצדק והחכמים, וְדָרַךְ בדרך שקול הדעת ובשכל טוב, כדרך החכמים והנבונים. לכן אתוכח עמו תוכחת מגולה. אחר שלא מצא המופתים בשכלו ובהתפלספותו במעלות השכליות, ולא יכול להוכיח יושר מצוה מן המצווֹת וחוק מכל החקים הכתובות בתורה ו[יושר] דרך מכל הדרכים שהודיע השם ב"ה למשה, שהוא מנהיג בהן בריותיו במופת השכל, למחות במופתיו אבן הטועים כת הכסילים הלצים והאוילים הדוברים עתק על צדיקו של עולם, לחלוק על המעלות השכליות ומעלות המדות החקים המצווֹת והתורות. א"כ מה מצא ישר בחכמה האנושית ובדרכי מופתיה, שהסכים לתארה בשם "חכמה גמורה", ושממנה דברו כל הנביאים בספריהם, ולתאר דברי התורה בשם "קבלה", לא בתאר חכמה? ומה לי להאריך ולדבר עוד? הלא כתבתי שלשים כי דברי התורה והנביאים וחכמי לב, הן הן ה"חכמה הגמורה". גם הודעתי נאמנה מה הן הדברים שיפול עליהן שם "חכמה". ועוד ידי נטויה להראות גלוי לכל אדם, איך הכתובים כולם שנזכרו בהן לשונות של "חכמה", כולם על יושר המנהגים המקובלים איש מפי איש עד מן השם ב"ה. ושאין גם אחד מכל לשונות של חכמה סובל להיות הנחתו על העיון האנושי והמופת השכלי. ואין עדות נאמנה יותר מעדות הכתובים עצמם, המעידים על יושר הכללים שהנחנו. וקרא זה אל זה ואמר, כולנו דרך אחד לנו לחוקק חקי ההנהגה הישרה. "קראו מעל ספר תורת ה' וראו אחת מהנה לא נעדרה".9זו מליצה ע"פ דברי רמב"ם בסוף הלכות קדוש החודש, סוף פי"ט ודי בזה: