ודע כי בינותי בספרי הקדש, ומצאתי הבדל בין לשונות של יראה, ר"ל בין אותן שהניחו כתבי הקדש על יראה של כבוד ושל רוממות, ובין אותן שהניחו על יראת עונש ותוכחה. וביודעך כלל זה, בנקל תבחין בכל המקומות שכתובים אחת מלשונות של יראה, מאיזה מין יראה הם מדברים. כל מקום שנסמך תיבת "את" "אותו" "אותך" וכיוצא אל לשון של יראה, בין מלפניו בין מלאחריו, כולם על יראת כבוד ורוממות. כמו (דברים י, כ) "את יי' אלהיך תירא". צוה שנירא אותו יראת כבוד ורוממות, כמו שהקדים (שם י, יד) "הן ליי' אלהיך השמים ושמי השמים" וגו'. ועל כן הקשו בתלמוד (עיין סנהדרין נו, א) אצל מברך השם ואמרו אזהרתו (שמות כב, כו) "אלהים לא תקלל", ואימא דפריש?. פירוש (ויקרא כד, טז) "ונוקב שם יי'" פירושו שבטא השם בשפתיו כמו (במדבר א, יז) "אשר נקבו בשמות". ועל זה יתחייב מיתה. ואזהרתו (דברים י, כ) "את יי' אלהיך תירא". ולא הביא מקראות הכתובים בתורת כהנים (ויקרא יט, יד) "ויראת מאלהיך". שכל שבא אחריהם מ"ם הם יראת עונש. כלומר ירא מן העונש הבא מן השם ב"ה על העוברים, ועדיין לא ידענו שהמפרש השם ראוי לעונש. ולכן הביאו מקרא (דברים י, כ) "את יי' אלהיך תירא" שהוא מצות עשה לירוא כבודו ורוממותו. והמפרש השם ממעט בכבודו ית', שהרי אין דרך ארץ לפרש שם מלך בשר ודם בפניו, קל וחומר למלך מלכי המלכים הקב"ה. וכן (תהלים קיב, א) "אשרי איש ירא את יי'". (דברים ד, י) "ליראה אותי כל הימים". והדומים להם הסמוכים אל "את" "אותי" "אותך" בין מלפניהם בין מלאחריהם, כולם על יראת כבוד ורוממות. וכל לשון יראה הסמוך אל מ"ם בין מלפניהם בין מלאחריהם, כולם על יראת פחד ועונש וצרה. כמו (תהלים קיט, קכ) "וממשפטיך יראתי". (תהלים לג, ח) "ייראו מיי' כל הארץ". כי קודם זה אמר (לג, ז) "כונס כנד מי הים, נותן באוצרות תהומות". והוא אמרו ית' (בראשית א, ט) "יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד" וגו'. ולפני זה היו מכסים כל הארץ. ובידו ית' להחזיר המים על כל הארץ כבתחלה, אם יעברו בני אדם על חקיו ומצותיו להענישם. ולכן הזהיר "ייראו מיי'" וגו' כלומר תפחדו ותיראו ממשפטיו ודינו שלא יביא עליכם מי הים. ועל כן אמר (תהלים לג, ט) "כי הוא אמר ויהי, הוא צוה ויעמד". ואין זה כפל ענין במלות שונות כדעת המפרשים ז"ל, אך "ויהי" על הקוות המים אל מקום אחד. כמו שנאמר במעשה בראשית (בראשית א, ט) "ויהי כן". גם הוא מקיים ומעמֵד ההויה הזאת בכל רגע, ואם חפץ יוכל לבטל מעמדן ולהשיבם על פני ארץ. ועל זה "הוא צוה ויעמוד". כי מי שבכחו צוה על הוית הדבר, הוא המקיימו בכל עת. ולכן ראוי לכם שתיראו ותגורו מפניו. וכן (ויקרא יט, יד) "ויראת מאלהיך", (דברים כח, י) "ויראו ממך". והדומים להם כולם על יראת פחד ועונש. הנה רמזתי בקצרה על כלל זה. מפני שנצטרך אליו בפירוש לשונות של "חכמה". ועיקר מקומו בדברנו על שרש "ירא" בעז"ה. כי אז נְוַסֵד כללים רבים להבין על ידיהן המליצות הקדושות, ונרחיבה לדבר בעניניהן ולפרש כל הכתובים שיש בהן לשונות של "יראה". וממה שדברנו יתבאר לך, כי יראת ה' יסוד לחכמה. וכמו בית אוצר להכניס בו מאסף החכמה וההנהגה כפי החכמה. ודי בזה.