וידעתי כי אנשי לבב יאמרו "אם הנחת שם 'חכמה' על החקים הבלתי מתבררים לאדם במופתי השכל. במה יִוָדַע לעמים אשר ישמעון חקים האלו שבעליהן עם חכם ונבון גוי גדול? ואולי ילעיגו עליהן כדרך הכסילים המרובים עם החכמים, והאוילים בוזים חכמה ומוסר?" הנה אין השאלה הזאת לבדה עלינו. כי גם המפרשים מלת "חכמה" על העיון השכלי ועשיית המופתים לא ימלטו, אחר שהכתוב מדבר על חקי התורה. ובכלל זה חזיר ושעטנז וכלאים ופרה אדומה, שהאומות מונין עליהן את ישראל.1רש"י על במדבר יט, ב; רמב"ם, הל' מעילה סוף פרק ח; ע"פ תנחומא חוקת פסקא ז ועליהן אמר "אשר ישמעון את כל החקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון וגו'. וכן ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם", כולל התורה כולה. וכבר נלחצו מזה מפרשי התורה ז"ל. ויאמרו הרב רבינו נסים ור' יצחק אברבנאל ז"ל, כי האומות לא ילעיגו עלינו בראותם כי המשפטים צריכים, והן המצווֹת שטעמם ידוע למשכילים, ומתוארים משפטים. וע"י כן ידונו שגם החקים והן המצווֹת שאין טעמם ידוע, גם הם צדיקים. כמו האדם שעושה פעולות רבות בתבונה ובדעת, כשיעשה דבר שאין טעמו נודע לדעת זולתו, ראוי לו לחשוב שגם זה כפי התבונה אלא שטעמו נעלם. כן יקרה למשכיל במעשה מצות התורה. ועל זה אמר הכתוב (דברים ד, ח) "ומי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת" וגו'. הוסיף מלת "ומשפטים" לפי שהן עדות על החקים שהן צדיקים. ותחלה אמר "אשר ישמעון את כל החקים האלה" [עכ"ל]. ודברי הרבנים האלו נפלאו מדעתי. כי איך יעידו המשפטים על החקים? ומי יעיד על המשפטים? וגם עליהם יפטירו בשפה? כי כבר בארנו למעלה שאין על חקי החכמה מופתי הדעת. ובכלל זה החקים והמשפטים והמצווֹת והתורות והעדות. ומי שלא יקבלום בעבור יראת השם, יתוכח כנגדן. על דרך משל ממשפטי התורה, שהגנב ישלם שנים. היעלה על דעתך שישר המשפט הזה בעיני כל העמים. ושבעבור יושרו יתוארו הנוהגים בו עם חכם ונבון? והפך הדבר נראה לעין. כי רוב העמים לא בחרו משפט זה, (ואם) [למרות ש]הוא נודע להם. ותמצא שבמקצת המדינות ידון הגונב דבר מועט במשפט מות. ומשפטי קצת המדינות שיכוהו בשוטים (ויסמכוהו בברזל) [יכווהו בברזל מחומם] שהוא נבל. ובקצתן יסגר בכבלים וישב בבית הכלא מספר שנים. כי דעות המנהגים יתחלפו כפי מספר המעיינים כמבואר למעלה. וכן הוא בכל משפטי התורה. סרו כל העמים מן הדרך אשר צוה ה' ובחרו להם משפטים כפי העולה על רוח חכמיהם ונבוניהם. ואם כך הוא בזמנינו, יותר מזה היה בדורות שעברו שלא נגלתה כבוד התורה והיותה אלהית מוסכם ביניהם כמו עתה. הִפָּלֵא מאוד איך יאמר הכתוב על זה שיודו כל העמים כי אנחנו עם חכם ונבון? ויותר נפלא לומר שיקחו עדות מן המשפטים על החקים. ומי יערב שלא יקחו עדות מן החקים על המשפטים? כי בהיותם מתוַכחים על המשפטים אע"פ שאינן יכולים לברר שבושם וטעותם במופת,2בהוכחה הגיונית יתאמרו בני נבל לומר שחֻקֵי העם הזה סרי טעם. כן משפטיהם. גם אין מלת משפטים על הדברים המתבארים לכל הדעות. ואין מלת חקים על דברים שהן נגד השכל והבינה, כמו שיתבאר במקומו בעז"ה. ואין ראיה מדברי הכתוב שאמר "חקים ומשפטים צדיקים". כי כן החל "ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים". ומה שאמר "אשר ישמעון את כל החקים" ולא הזכיר המשפטים יתבאר מדברנו. סוף דבר הכתובים האלו צריכין להתפרש:
ושמע עתה מה שאומר בפרושן: הנה אנשי דעת מן העמים המלעיגים עלינו ודוברים סרה על המצווֹת והחקים והמשפטים, הוא בעבור שאינן מאמינין שהתורה מכתב אלהים, ושהחקים האלה יצאו מפי הגבורה, ומיחסים הכל למעשה בני אדם. כי אם יאמינו שהתורה אלהית ושהן דרכי ה', בהכרח יודו שהן החכמה והבינה. כי בשקול דעת כל אדם מתברר כי השם לבדו אין קץ לתבונתו, ושהכל כאין נגדו. כדרך (איוב ט, ד) "חכם לבב ואמיץ כח, מי הקשה אליו וישלם". ויתבאר במקומו. ואם יאמינו שהחקים האלה אלהיים, ויקשו ערפם וישענו על בינתם, הנה הם בכלל ה"חכמים בעיניהם ונבונים נגד פניהם", משחיתים ומנאצים שבארנו ענינם. ולא דברה תורה במתים שבטל בהם צורת האדם, ולא יֵחָשְׁבוּ לפניו למאומה. עליהן נאמר (ישעיה מ, יז) "מאפס ותהו נחשבו לו", ויפה יתבאר בבית השלישי בעז"ה. אבל דברה תורה על העמים ההולכים בדרך שקול דעתם. וכשישמעון החקים האלו שאין להם מבוא בשקול דעת האדם, יתמהו ולא יאמינו שהן דרכי חכמה. כי מאין יתברר להם שהן דרכי ה' ושמוצאותן מפי עליון? והם לא ידעו ולא יאמינו כי ידבר אלהים את האדם. ולא שמעו ולא ראו נפלאות כאלה, כי לא נגלה כבוד ה' בין הגוים. וכמו שנאמר (דברים ד, לג-לד) "השמע עם קול אלהים וגו' כאשר שמעת אתה וגו' או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי" וגו'. ואם יסופר בין הגוים בדורות הבאים הנפלאות הגדולות שנעשו לישראל, ושכבודו שוכן בארצנו לא יאמינו ולא יאזינו. ואם לא יאמינו בנבואה ובהשגחה העליונה על האופן הנפלא הזה, אין עוד מקום לומר שיש בארץ חקים ומשפטים שקבלו בני אדם מן השם ב"ה. וכן יוכל להיות שקצתן יאמינו כי ידבר השם עם האדם וילמדהו דעת ודרך תבונה וחכמות ירונו. אבל לא יודו שתורת משה רבינו ע"ה היא התורה העליונה שיצאה מפי השם ב"ה. ואולי יעמוד ביניהם נביא שקר וחולם חלום, ויגיד דברים מלבו בשם ה'. והשומעים יכשלו בם ויחליפו אמת בשקר. או יאמר שהתורה הראשונה בטלה, ועתה באה תורה חדשה. אבל שידעו באמת שהתורה מאת השם ב"ה, ובכל זאת יקשו ערפם ויבטלוה בעבור השענם על דעתם ובינתם, אין ענין זה במציאות האדם במה שהוא אדם, רק במשחיתים שאין בהם צורת אדם, ועל אנשים כאלה לא תתפשט דעת התורה. כי (משלי ב, יט) "כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים". ולפי שההוראה על יושר חקי התורה ומשפטיה תלויה בהתבררות היותה אלהית, הנה אם אפשר לאמת להם במופת שהיא מן השם ב"ה, והיה המופת חזק ואמיץ שאין בכח הדעת להכחישו, אין ספק שיודו כל רואיהן שדרכי התורה הן החכמה והבינה.
וברוב חסדי השם ב"ה עשה מופת3כאן פירוש "מופת" הוא נסים זה לעיני כל ישראל גדוליהם וקטניהם. כי הביאם להר סיני ושם נגלה האלהים לעיני כל, ודיבר מן השמים ושמעו באזניהם קול אלהים חיים מדבר מתוך האש. וראו מופתים רבים ונפלאות גדולות במדבר ובארץ ישראל. וידעו כל הרואים בדעת ברורה שדברי התורה הם דברי אלהים חיים. ולכן אמר ב"משנה תורה" (דברים ד, לה) "אתה הראת לדעת כי יי' הוא האלהים" וגו'. כלומר הראת בחוש לדעת בברור אמתת הדברים. כי אין ברור יותר להמון בני אדם ממה שישיגו בחושים. ומה שדומה לזה הוא ענין שאפשר מציאתו בכל דור ודור. והוא אם נראה אנשים הנוהגים בדרכי התורה הזאת שהן אנשי מופת ובמעלת העליונים הנבדלים בעצם מבעלי החומר, בהכרח נודה שמנהגי האנשים האלו אלהיים ודרכם דרך ה'. ואולם המופתים האלו היו נראים בכל דור ודור באנשי התורה החכמים והנבונים. והיו המופתים מפורסמים לעיני כל רואה אי אפשר להכחישם ולכזבם. הן במופתים הנתלים בדעת ובתבונה, הן במופתים הנתלים במדות, הן במופתים הנתלים בפעולת הַגְוִיָה. כי בהיות תורת ה' החכמה הגמורה, וההולך בדרכיה תדבק בו השגחת השם ב"ה וישיג קרבת אלהים, אז יוכל לפעול בעליונים ובתחתונים כדרך (תהלים קמה, יט) "רצון יראיו יעשה". וכדרך (איוב כב, כה) "ותגזר אומר ויקם לך". כי השם ב"ה ימלא חפצם ומשאלותם, יעשה ככל אשר יקראו אליו באמת. ומזה המין העמיד יהושע חמה ולבנה ברקיע, מזה המין הוריד אליהו ז"ל אש מן השמים. מזה המין רפא אלישע צרעת נעמן והחיה את המת. וכמו שהעיד נעמן (עיין מל"ב ה, טו) כי יש אלהים בישראל. ומזה המין היו כל הניסים שעשו הנביאים והחכמים דור אחר דור. הכל באמצעות קדושת מנהגם ודרכיהם שהיו כפי התורה. ולא נמצאו כמותם בכל העמים, לפי שכל ענינם4של הגוים כפי הטבע הנהוג, לא יותר. וכן הבינה והשכל ורוח אלהים שנחה על אנשי התורה ונגלה עניניהם לכל רואה. כמו שתמצא ביוסף שפתר חלום פרעה ברוח הקדש, ונגלה ליועצי פרעה הסכלים כי רוח אלהים בקרב יוסף. ושמנהגיו אלהיים. וכן שלמה המלך ע"ה שלא היה דבר נעלם ממנו. ראה הודאת מלכת שבא (מל"א י, ט). וכל העמים שהיו באים לשמוע חכמתו ומוסריו (מל"א י, ו). כי פתר חידות והתיר קשרים ומצפונים שאין בכח השכל האנושי ובינתו להתבונן בהם. וכן דניאל (ד, ו) שכל רז לא אנס ליה. והודה נבוכדנצר הרשע ובלטשאצר הרשע (דניאל ה, יא) "די רוח אלהין קדישין ביה וגו' נהירו ושכלתנו וחכמה כחכמת אלהין השתכחת ביה". כי לא היה אפשר להם לכחש הדברים המושגים לחושיהם. וכן היו רבים בישראל לרבבות שהיה נגלה מהם הענין האלהי אלא שלא נכתבו עניניהם בספרי הקדש. ואם היה אפשר שכל ישראל יחד ישמרו התורה והמצוה כמו ששמרום אנשי הסגולה, יהיה נגלה הענין האלהי בכולם. כדרך (במדבר יא, כט) "ומי יתן כל עם יי' נביאים כי יתן יי' את רוחו עליהם", כמבואר במקומו בשרש "נוח" בעז"ה. וכמו שיהיה לעתיד במהרה בימינו. כדרך (יואל ג, א) "והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר" וכמבואר למעלה (חדר ה' חלון ט'). כי יסוד הכל היא חכמת התורה. ולא יתהוו פעולות אלהיות הנשגבות מדרכי הטבע הנהוג רק ע"י אנשים שומרי תורה. ומזה המין כל הגבורות והמלחמות הקשות שנצחו מעטים את הרבים בדרך פלא, כמבואר בספרי הקדש. ומזה המין כל הנפלאות וההצלחות התלויות בזרע הארץ ובתבואות, בעדרים ובבקרים ובפרי בטן. וכיוצא באלה שהן למראה עיני כל אדם, והן נשגבות מדרכי הטבע. וכל הרואה אותם יודה שהן ענינים אלהיים. ובהיותם מוכרחים להודות שמעשה העם השומר התורה הזאת נשגב ונבדל ממעשה כל העמים שחקקו להם חקים מדעתם ובעצת חכמיהם, בהכרח יודו כי תורת העם הזה היא אלהית, וחוקותיה ומשפטיה הן החכמה והבינה. ושמשפטי וחקי שאר העמים הבל הם ואין בם מועיל. כי לולי כן מאין הגיע להם הענין האלהי. והם בצלמם ובדמותם בתכונתם ובגויותם שוים לצלם ודמות ותכונת וגוית שאר העמים. ואין הבדל רק בין המנהגים. כי עַם זה שומרים התורה הזאת. ועמים אחרים תורת כל אחד בידו. ואין מופת יותר גדול על התורה שהיא מן השם ב"ה. ושהיא "החכמה והבינה" ושעל כן הנוהגים בדרכים אלו, הם אנשי אלהים ושרי קודש:
וכל זה דבר הכתוב אחר שהודיע שתהיה התורה חכמת ישראל ובינתם לעיני העמים, ויודו כולם שהם "עם חכם ונבון". חזר ופירש מה יביאם אל ההודעה הזאת אחר שדרכי חכמת התורה לא תִוָדַענָה להם במופתי השכל. ואמר (דברים ד, ז) "כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כיי' אלהינו בכל קראנו אליו". הבט אל המליצה היקרה הזאת. אמר אדוננו משה ע"ה, שוטטו מיָם עד יָם וראו בכל הגוים ההולכים איש בשם אלהיו. זה ישתחוה לשמש. וזה לירח. וזה לצבא השמים, היש אלהים קרובים אליו שיענהו בקראו אליו? וגם אם יאמין בה' אלהי השמים על דרך הגוים שקוראים אותו "אלהי אלהים" (עיין מנחות קי, א) וכמו שיתבאר בבית השלישי בעז"ה. ואפילו יאמין בו באמת כדרך שמאמינים בו בני ישראל. בכל זאת איננו קרוב אליו בכל משאלותיו. כי הגוים הצדיקים, כל שכר צדקתם ומעשיהם הטובים בדרך הטבע הנהוג לא יותר. על דרך משל שיהיה מטר בארצם, שיולידו בנים ובנות, שישמרו מן התחלואים ומן המלחמות וכיוצא כפי הטבע הנהוג. אבל לא למעלה מדרך הטבע. על דרך משל הניסים והנפלאות ורוח אלהים בתבונה ובדעת וכיוצא באלו לא ישיגום העמים וחכמיהם, זולתי עַם ה' שומרי התורה. ועל זה אמר "מי גוי גדול" כמונו בענין זה. כי ה' אלהינו קרוב אלינו בכל קראנו אליו. כל מה שישאל החכם מישראל שומר התורה מן השם ב"ה, ימלא משאלתו. דניאל היה צריך לדעת חלום נבוכדנצר, והודיעו השם ב"ה. וכן בכל דבר. וכראות העמים את מעשי העם הזה כי נורא הוא יאמינו כי תורתם עליונה מיד השם ב"ה. ולכן סמך ואמר (ד, ח) "ומי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת" וגו'. כלומר מענין קרבת האלהים שאמרתי נמשך שאין עוד גוי גדול כמונו בענין המנהגים. כי לנו חקים ומשפטים צדיקים. כי הם אלהיים, שקולים בפלס החכמה העליונה שהיא צדק ומישרים. ולכל העמים חקים ומשפטים שבדו מלבם אין בהם צדק ולא יושר. ולכן כשדבר על מה שישמעו העמים, הזכיר רק חקים לבד. להודיע שלא תהיה ההודעה בשכלם ובבינתם בעבור השיגם דרכי התורה, אלא אפילו החקים שאין לשכל מבוא בהם כלל, יודו עליהן שהן חכמה ובינה.
והנה דִבֶּר משה דברים אלו לישראל באותו הלשון עצמו שיאמרו העמים זה אל זה. והנה כל מה שדברנו מסכים עם המציאות המפורסם. כי בהיות ישראל שרויין אל אדמתם הולכים בתורת ה', וביניהם אנשי אלהים אנשי מופת, נלוו עליהם רבים מן העמים בשם ה'. כי בחנו וידעו כי תורת ישראל ומנהגיהם לבדם אמת. ובחדרים הסמוכים תמצא בענין זה ראיות ברורות מכתבי הקדש. וכאשר חטאו ישראל וגלו מעל אדמתם ונפלה עטרת ראשם, ואין עוד אתנו נביא ויודע עד מה5מליצה ע"פ תהלים עד, ט ונתקיים בנו (דברים לא, יז) "והסתרתי פני מהם" וגו' וכיוצא מן הקללות המיעדות שפלותינו, ושלא תֵרָאֶה כבוד ה' עלינו, סרו המופתים הנאמנים המעידים על התורה הקדושה שהיא לבדה עליונה, ודרכי חכמת השם ב"ה. כי הנפלאות הקדומות לא יאמינו [בהם] הדורות האחרונים, ואם יאמינום יאמר שבטל זיו התורה הזאת, וְחַדָשָׁה מקרוב באה מן השמים. ולכן קמים בכל דור ודור מתחכמים מכל העמים ושולחים לשונם לחלוק על חכמי ישראל ומנהגיהם ונתחלל שם שמים, ועונותינו גרמו כל אלה. ומידינו היתה זאת לנו. בושנו מאד ונכלמנו. עד ישוב ה' לרחם עלינו ויַראנו נפלאות כימי צאתנו מארץ מצרים. אז יבושו כל חכמי הגוים ממועצותיהם, וידעו כי יש אלהים בישראל, ושאין חכמה ובינה במציאות רק חכמת התורה. ובהגלות דבר זה הגלות גמורה ע"י מופתים גדולים, יִוָדַע לכל שוכני ארץ האמת הברור, ויתנו כבוד לתורה. על העת ההיא נאמר (צפניה ג, ט) "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם יי' לעבדו שכם אחד". ואילו שמרנו מצות ה' בימי שלוָתנו כבר היה מקויים הדבר הגדול הזה כי גדול הוא מאד, ואליו כִוְנָה החכמה העליונה. כי (תהלים קמה, ט) "טוב יי' לכל ורחמיו על כל מעשיו". והוא עצמו ענין הכתובים האלו שצוה לנו לשמור ולעשות דברי התורה הזאת. שלפי הנראה דבר לטובתנו, שעל ידה נהיה גדולים וחשובים בעיני העמים, שיודו כולם כי אנחנו לבד גוי גדול חכם ונבון. וכן אמת. אבל יש "תפוחי זהב במשכיות כסף".6משלי כה, יא ועיקר הכונה על כלל העמים שישובו כולם ליראה את השם כעמו ישראל לעבדו שכם אחד, ושיכנסו בבריתו של אברהם אבינו ע"ה, לא בעבור טובות העה"ז, רק בעבור שיתברר להם קדושת התורה ואמתת חקיה ומשפטיה. ואשרינו אם אנו גורמים זה בקדושתנו ובלכתנו בדרכי התורה. וכדרך אברהם אבינו ע"ה שנאמר עליו (בראשית יב, ה) "ואת הנפש אשר עשו בחרן". ודי בזה: