וכן בספר ירמיה הנביא ע"ה מבואר שאין חכמה במציאות זולת חכמת התורה. ושהנלוז מדרכיה, מן הנמנע שיתואר בתאר "חכם" גם אם יהיה בטבעו בעל שכל ובינה הרבה, ויודע חכמות למודיות וטבעיות וכל מלאכת מעשה. וכן מי שלמד חכמת התורה ואסף בנפשו חקי החכמה אלא שאינו נוהג בדרכיה, ואע"פ שנוכל לומר שיש בו חכמה, לא יתואר בתאר "חכם" כמבואר למעלה (חדר ב' חלון א'). שכן כתב (ירמיה ח' ח-ט) "איכה תאמרו חכמים אנחנו ותורת יי' אתנו? אכן הנה לשקר עשה עט שקר סופרים. הובישו חכמים חתו וילכדו הנה בדבר יי' מאסו, וחכמת מֶה להם?" פירוש. האנשים שדיבר הנביא כנגדם היו אנשי משחית, למדו התורה ואמרו שהיא מן השמים, ומאסו בחקותיה, ולא יתכן דרך ה' בעיניהם ונשענו על דרך לבם וחקירותיהם כפי שכלם ובינתם. ותארו עצמן "חכמים" בעבור ערמם ותחבולתם והדרכים שחקקו לעצמן, גם בעבור שלמדו חקי התורה, ואין השחתה גדולה מזאת כמבואר למעלה. וראייה לזה, כי לפני כן נאמר (ירמיה ח, ה-ז) "מדוע שובבה העם הזה ירושלים משובה נצחת? החזיקו בתרמית מאנו לשוב. הקשבתי ואשמע לא כן ידברנו אין איש נחם על רעתו לאמר מה עשיתי, כלה שב במרוצתם כסוס שוטף במלחמה. גם חסידה בשמים ידעה מועדיה ותור וסיס ועגור שמרו את עת בואנה, ועמי לא ידעו את משפט ה'". פירוש. הנביא תמה על עוצם השחתתם. מדוע נפלו במשובה נצחת שהיא נצח לא תפסק? מחזיקים בתרמית לבם שבחרו להם, מאנים לשוב בתשובה, וכאשר אני מקשיב ושומע דבריהם יום יום, תמיד ידברו דברים לא כנים. ואין איש מהם נחם על רעתו, לאמר "מה עשיתי?" כי דרכם נכון בעיניהם, וזה דרכי המשחיתים, כת "החכמים בעיניהם", כדרך (משלי כו, יב) "ראית איש חכם בעיניו, תקוה לכסיל ממנו". ובארנוהו למעלה (חדר ו' חלון יג).
וזה הַהֶשְׁחֵת העצום המנגד לשקול הדעת, כי הם מתקוממים נגד חקי השם, ממאסים בדבר השם ב"ה, ובוחרים שקוציהם לתארם בחכמה. וכמבואר למעלה (חדר ו' חלון ו'). ועל זה הוכיח הנביא ואמר כי הם נבזים מבעלי חיים האלמים. כי הם שומרים המנהגים הנטועים בם בהכרח, לא יסורו ממעשיהן. כי החסידה ידעה מועדיה. ותור וסיס ועגור שמרו עת בואנה. ואלה הרשעים מנגדים למנהגים הנטועים בם בהכרח שקול הדעת, כי דעת האדם תכריחנו להבין שאין שכל ובינת האדם נחשבים לכלום, נגד תבונת השם ב"ה שאין לה חקר. ושחוקי השם ב"ה אמת, וכל המנגד לחוקיו שקר. והם בזדון לא ידעו את "משפט" ה'. כלומר גדולת השם וחכמתו העליונה. כדרך (מל"ב א, ז) "מה משפט האיש אשר עלה לקראתכם?" כלומר ענינו ותאריו. וזה הפירוש נפלא ואמת. ויפה אמר (ירמיה ח, ח) "איך תאמרו חכמים אנחנו ותורת יי' אתנו?" כלומר איך תסבול הדעת דברים כאלו, שאתם אומרים שיש אתכם תורת ה'? הנה אתם מודים שחוקות התורה הן אלהיים. ואתם משקרים בה, ודרכיה לא יתכנו בעיניכם, ומאסתם בדבר ה'. וְהִמְצֵאתֶם מלבכם חקים לא טובים. "הובישו חכמים". כלומר חכמים כמותכם, ראוי לכם שתבושו ותכלמו וְשֶׁתֵּחָתוּ1לשון פחד ואימה ותלכדו בשחתותיכם. "הנה בדבר יי' מאסו". כדרך החכמים בעיניהם. "וחכמת מֶה להם", איך אפשר שתהיה בכם חכמה? או שיתוארו "חכמים" בעבור מנהגם בחכמה? ואין חכמה זולתי החקים האלהיים שהן דבר ה'. ואין "חכם" זולתי הנוהג כפי חוקות חכמת השם. והתברר מזה שכל חכמה שבעבורה יתואר האדם "חכם" איננו מה שיבארו השכל והבינה האנושיים או חכמות למודיות ומלאכת מעשה, זולתי חקי התורה שהן דבר ה'. כי כל חכמה [היא] אלהית, ואין חכמה אנושית במציאות כלל: