ועוד אתן לך מופת שני מן התורה עצמה שהיא מן השמים. כתוב בתורה (ויקרא יא, ב-ג) "זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ. כל מפרסת פרסה ושוסעת שסע פרסות, מעלת גרה בבהמה אותה תאכלו". ובספר "משנה תורה" פרט שמות המינים הטהורים ואמר (דברים יד, ד-ה) "זאת הבהמה אשר תאכלו שור שה כשבים ושה עזים. איל וצבי ויחמור ואקו ודישון ותאו וזמר". והם עשרה מינים, וכולם בעלי שני סימנים טהורים, מפריסי פרסה ומעלי גרה. וכל המינים האחרים הרבים אין להם סימנים טהורים. וחזר והודיע טעם היתר עשרה מינים אלו, בעבור שהן מפריסי פרסה ומעלי גרה. ואמר (יד, ו) "וכל בהמה מפרסת פרסה ושוסעת שסע שתי פרסות, מעלת גרה בבהמה אותה תאכלו". והנה המוצא בהמה או חיה ואינו מכיר אותה אם היא מעשרה מינים טהורים, אין לו רק לבדוק אם היא מפרסת פרסה ושוסעת שסע שתי פרסות ומעלת גרה, בידוע שהיא מעשרה מינים טהורים. ואם אין בה שני סימנים אלו, בידוע שהיא מן המינים האסורים. אחר כן אמר שבכל מיני החיות והבהמות הרבות נמצאים ארבעה מינים שיש בשלשה מהן סימן טהרה אחד, שהם מעלה גרה. ובאחד מהן סימן טהרה אחר שהוא מפריס פרסה. ואסר אותם באכילה שנאמר (ויקרא יא, ד-ז) "אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה את הגמל כי מעלה גרה הוא וגו' ואת השפן כי מעלה גרה הוא וגו' ואת הארנבת כי מעלת גרה היא ופרסה איננו מפריס. ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא" וגו'. ונכפלה האזהרה הזאת ב"משנה תורה". ואין לך מופת גדול מזה שהתורה מן השמים. כי לולי כן מי הודיע למשה רבינו ע"ה שלא נמצאו בכל המון החיות והבהמות שהן מקצה הארץ עד קצהו, ובאיי הים הרחוקים עד אפסי ארץ, רק ארבעה מינים שיש בהן סימן טהרה אחד? ואיך ערב לבו לכתוב בתורתו דבר כזה. ומחר יבא החולק ובידו מין חמישי, בעל שתי סימנים טהורים. או בעל סימן אחד. ויעיד החוש דבריו בטלים ח"ו? כי הארבעה שהזכיר שהן בעלי סימן טהרה אחד. והם גמל שפן ארנבת וחזיר, הם מן המפורסמות לכל. וכשיביאו מין חמישי שאיננו מהם, יתברר לכל כי מלבו הוציא דבריו ובאומד הדעת. האם תאמר שהיה משה ע"ה נוסע בכל המדינות והיערים והמדברות לארבע רוחות השמים ובדק את כל המינים? אין זה אלא דברי הוללת. ומאין ידע שמצא כולם? "ולא ראינו אינה ראיה" (עדיות ב, ב). ומיום נגלתה תורת משה רבינו ע"ה עד היום הזה, קמו מכל האומות אנשים זדים ממציאים טענות והיקשים לבטל דברי התורה. ואין ספק שבתוך המספר הרב מן הכופרים שהיו בכל קצוי ארץ ואיים רחוקים, היו מוצאים בהמה או חיה בעלת סימן אחד של טהרה. ומי היה יכול לעמוד כנגדם, אחר שהוא טענה שהחוש מעיד עליו? אבל עד היום הזה לא מצאו. ועד נצח לא ימצאו בהמה או חיה כזאת. כי אדון התורה ב"ה, הוא יוצר הכל ית' שמו, והוא יודע מספר מיני החיות והבהמות שיצר. דמותן ותבניתן סימניהן וסגולתם. וזה באמת מופת ישר על היות התורה מן השמים.
וכאשר עמדתי על דבר זה, אחרי כן מצאתי בדברי קדמונינו ז"ל, שגם הם עמדו עליו. והתנא האלהי החכם השלם ר' עקיבא בן יוסף ע"ה הזכירו. אמרו בספרי פרשת ראה (ויקרא יא, ד) "אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וכו' אמר ר' עקיבא וכי משה קניגי ובלסתר היה? מכאן תשובה לאומרים אין תורה מן השמים". ע"כ. ופירושו ברור ממה שדברנו.
גם בגמרת חולין (ס, ב) אמרו "אמר רב חנין בר אבא, שסועה זו חיה שיש לה ב' גבין וב' שדראות. וכי משה קניגי ובלסתר היה? מכאן תשובה לאומרים אין תורה מן השמים". וכתבתי זה לפי שראיתי לרבותינו בעלי התוספות ז"ל פירוש רחוק בהלכה זו. כי חשבו ששאלת וכי משה קניגי ובלסתר שב על שסועה. והקשו דבפרק המפלת אמרינן בין לרב בין לשמואל שסועה נולדת מבהמה טהורה. והיאך מוכח שהתורה מן השמים? ושמא היה למשה ע"ה בהמה טהורה בעדרו וילדה לו שסועה? ונדחק רבנו תם ז"ל לתרץ שאע"פי שהיא נולדת מבהמה טהורה, אינו דבר מצוי. וזה מן התימה בעיני וכי בשביל שאינו מצוי יאמין החולק שהתורה מן השמים? ושמא שמע משה ענין השסועה מפי אחר כמו שהיה נודע לרב חנין בר אבא ולרב ולשמואל? ויותר תימה שבתורה לא נזכר חיה שיש לה ב' גבין וב' שדראות. ומיותרא דשסועה מפקינן לה, ופשטא דקרא בארבעה מינין שיש להן סימן טהרה א' קא מיירי, ובמפרסת פרסה ושסע פרסות עסיק. ולמי אנו משיבין? לאפיקורוס האומר אין תורה מן השמים, ופשיטא שלא יאמין בדברי חכמים שאמרו "שסועה" היא חיה שיש לה ב' גבין וב' שדראות. ואם כן "ערביך ערבא צריך".1סוכה כו, א ועוד דלרב דאמר שסועה בריה בעלמא ליתא. וכי אגמריה רחמנא למשה במעי אמיה אגמריה. אמאי לא מותיב עליה מדברי ר' עקיבא דאמר וכי משה קניגי ובלסתר היה. משמע דאינהו משכחי לה ביער ובמדבר. ושמע מיניה דשסועה איתא בריה בעלמא? ועוד תימה שיאמר רב חנין בר אבא שהוא אמורא בשמו דבר שנשנה בברייתא בשם ר' עקיבא. אבל עיקר הדבר שהן שתי שמועות בתלמוד, רב חנין בר אבא אמר שסועה היא חיה שיש לה ב' גבין וב' שדראות. והדר סתמא דתלמודא קבע הברייתא השנויה בספרי, וכי משה קניגי ובלסתר היה? ולאו אדרב חנין קאי. אלא מלתא באנפי נפשה ור' עקיבא היא. ומשום דעסיק בקרא דאך את זה לא תאכלו וכו', מייתי נמי הך דקניגי ובלסתר. ועל ד' מינין שיש להם סימן טהרה האחד קא מהדר. ושפיר הוי תשובה נצחת לאומרים אין תורה מן השמים וכדפרישית. וכה"ג אשכחן טובא בתלמוד. ולהכי קאמר התם אמר ר' יצחק ז"ל "כתוב באגדתך קניגי ובלסתר ופרשה". כלומר כתוב לך הברייתא הזאת בתוך האגדות היקרות שאתה כותב לעצמך, כי דבר יקר יש בה. ואתה תפרש דבר הברייתא ותגלה אופן המופת. לא כמו שפירוש רש"י ז"ל, שיכתוב קניגי ובלסתר לפי שהן לשונות צחות. וזה תימה. גם לא הבנתי מה צחות יש בלשונות הללו. ואם היו מלות הלקוחות מלשון הקדש החרשתי. אבל הצער הגדול שהן לשון לועז לשון עלגים. אחר כן מצאתי בספר הנקרא פסיקתא זוטרתי, חברו איש חכם וגדול בתורה ונזכר שמו כמה פעמים בתוך הספר, רבינו טוביה בר רבי אליעזר זצ"ל, שכתב: אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה. אמר ר' עקיבא וכי משה קניגי היה? אלא מכאן תשובה לאומרים אין תורה מן השמים. השסועה אמרו חכמים בשחיטת חולין2צ"ל אלו טריפות, עיין חולין ס, ב בריה שיש לה שתי שדראות וב' גבין. ע"כ. מסדר דבריו אתה למד שהבין השמועה בשחיטת חולין על דרך שפרשנוה. לא כדברי בעלי התוספות ז"ל.
ואמנם הזכיר לא תעשה על ארבעה מינים אלו שיש בהן רק סימן טהרה אחד. כדי לדון בקל וחומר לתת לא תעשה על כלל המינים שאין בהם סימן טהרה כלל. וכן אמרו בת"ורת כהנים ובספרי בלשון זה "אותה תאכלו ואין בהמה טמאה באכילה. אין לי אלא בעשה. בלא תעשה מנין? ת"ל הגמל והארנבת והשפן והחזיר מבשרם לא תאכלו. אין לי אלא אלו בלבד, שאר בהמה טמאה מנין? ודין הוא, ומה אלו שיש בהן סימני טהרה הרי זה בלא תעשה על אכילתן. שאין בהן סימני טהרה אינו דין שיהיו בלא תעשה על אכילתן! נמצאו הגמל והארנבת והשפן והחַזיר מן הכתוב. ושאר בהמת טמאה בקל וחומר. נמצא מצות עשה שלהן מן הכתוב. ומצות לא תעשה שלהן מקל וחומר. ע"כ. ועוד כמה טעמים ודרשות יוצאות מפסוק זה. וכמו שכוון לכל המַדָעוֹת האלו, כן היו כוונות השם ב"ה להזכיר בפרט בעלי הסימן האחד. לקבוע מופת ישר לכל חכמי תבל, למען דעת כולם כי דברי התורה הזאת הם דברי אלהים חיים ומלך עולם. ויתברר בשקול הדעת שדבריה וחקותיה הן החכמה והבינה: