הנה בארנו בקצרה ההבדלים האלה שנבדלים בהן המלכים והכהנים והלוים משאר אישי העם הזה. והנה מצות התורה ואזהרותיה חקותיה ומשפטיה הרבים, מתפשטים על כלל זרע יעקב. כדרך (דברים לג, ד) "תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב". לכל הקהל כולו, מה שחייב האחד לעשות, חייב כל זולתו. ומה שהוזהר האחד ממנו, הוזהר כל זולתו. ונכללין בזה ההמון מלכיהם שריהם וכהניהם ולוייהם נביאיהם ושופטיהם. לפי שכל נפשות בני ישראל הן מן הזרע הטהור שהוכשרה לקבל הנפשות היקרות, המוכנות במצבן לעמת החקים והארחות האלו, לעשות מה שיחוקקו לעשות, ולהזהר ממה שהוזהרנו ממנו. וכן נאמר (במדבר טו, טז) "תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם ולגר הגר אתכם". ואין דבר נפלא מזה, לצווֹת תורה אחת ומשפט אחד להמון מבני אדם בלי מספר, ותעמוד לדורי דורות; דור הולך ודור בא, אלפים מבני אדם עד הדור האחרון. ושיהיו נערכים במשקל ובמדה הנאותה לכל נפש ונפש, שלא תהיה מצוה ממצותיה וחוק מחקותיה יוצא מגדר האפשרי משום נפש. וכבר ידעת חלוף מצבי הנפשות בכחותיהן, וחילוף הֶמְשֵׁל ציוריהן, וחילוף מזגי הגויות. שכפי מספר בני אדם, כן מספר החלופים האלו. ואין אחד מהן יוכל לומר "קיום דבר זה, אצלי מסוג הנמנעות". או "להזהר מדבר זה, הוא אצלי מסוג הנמנעות". כי אם היה מאמר כזה נאמר כפי האמת, איך היה אומר "תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם"? והשוה כל ההמון במעשה המצווֹת ובאזהרות ובעונשיהן? ולא יצוה האל מה שאי אפשר קיומו בחק אחד מבני האדם. ולא יזהירהו ממה שאי אפשר בחקו להזהר ממנו. (איוב לד, י) "חלילה לאל מרֶשע ושדי מֵעָוֶל!" אבל באמת מצות התורה ואזהרותיה הם אפשרי הקיום מכל הנפשות, ועל דרך שיתבאר בחדר העשירי. ודע כי לפי שהתורה עליונה ומאת השם ב"ה אדון הכל ויוצר רוח אדם בקרבו, לא יפלא ממנו דבר. חקק חקים ומשפטים צדיקים ערוכים ושמורים לכל נפשות זרע יעקב, וכמו שאמרנו שהם נערכים במשקל ובמדה הנאמנה לכל נפש ונפש. ומי האיש ירא את ה', בין קטן בין גדול, ר"ל בין שהוא בעל נפש יקרה ובין שהוא בעל נפש פשוטה, יוכל לשמור חקיו ומשפטיו לעשותם. כי אין בכל המצווֹת נפלאות ורחוקות מטבע האדם ומדעתו, ולא דברים מכבידים ומעמיסים עול כבד שלא יסבלו מקצת הנפשות.1וכן כתב רמב"ם, מורה נבוכים, ח"ב סוף פרק לט ולא ענינים מפחידים וממיתים כלל. אבל כל מצות התורה הם דרכי החיים. כמו שאמר (ויקרא יח, ה) "ושמרתם את חקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם". וכן אמר על קרבת הענינים עם נפש האדם (דברים ל, יא-יד) "כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא. לא בשמים היא וגו' ולא מעבר לים היא וגו' כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו". כלומר אין במצותי ענין שמימי ומלאכותי,2ענין של מלאכים שתאמרו מי יעלה השמימה ויראה שם הענין שנצטוינו עליך ויקחה וישמיענו אותה מה היא ואז נעשנה? כי לא צויתי אתכם לעשות מעשה מלאכים או מעשה מאורות השמים שנעלם מכם ענינם. וכן אין במצותי ענין ארצי הרחוק מכם, לא ידעתם מה הוא, שתאמרו מי יעבר לנו אל עבר הים לראות שם הדבר שנצטוינו עליו, ויקחה וישמיענו אותה ואז נעשנה? אבל כל הדברים אשר צויתי אתכם, ידועים לכם וקרובים אליכם. וכולם תלויים בכם. אם תלמדום בפה, ותשמרום בלב לעשותם. כלומר הם אפשרי הלמוד והשמירה והעשייה. ולפי שיצרתי בכולכם עין רואה ואזן שומעת ולב מבין ושומר, וכח הממשלה לבחור בטוב. מעתה אין הדבר תלוי אלא בכם. ואם תתור בעין הלב ותדרוש בכל מצות התורה, תמצא שכל זה אמת נגלה מאוד. ולכן נציע בחדר הסמוך מצות התורה על דרך כללים. ובכל מצוה ומצוה או אזהרה מאזהרותיה, שיש פתחון פה לנפש מן הנפשות לערער או לדבר עליה שיש בה קושי או מעמס לנפש לשמרה או להזהר ממנה, אבאר בקצרה שאין הענין כן: