ואלו הן המצווֹת שאינן נוהגין אלא בזמן הבית. לפי שהן תלויין בארץ אחוזתינו ובעיר ירושלים הקדושה, ובבית המקדש ובקדשים שהקריבו בו, ובכהנים ששרתו בו ובטהרת אפר פרה. ואחר שבעו"ה אבדנו כל מחמדינו, בטלו המצווֹת הללו מהיות נעשים, עד ישוב ה' לרחם עלינו כמקדם. אבל יתבאר לך שגם בהם אין אחד שתכבד על נפש מן הנפשות. ונזכיר תחלה המנין1רבינו מתכוין כאן למנין המצווֹת שמונה במחלקה זו שהיו מחויבים להעשות מכל איש ואיש שהיה בזמנים האלו. כשהיה יושב בביתו עם אשתו, והיה לו שדה אחוזה נחלת שדה וכרם. ואלו הן. *מצות פאה. *מצות לקט. *מדת עומר השכחה. *מצות עוללות. *מצות פרט הכרם. והן לעניים. וההפסד דבר מועט. וגם באלה אִמְצָה התורה לבב הכילי. כמו שבארנו למעלה (חלון ג'). והודיעה שבגלל המתנות המעוטות שיעזוב לעניים יברכהו השם ב"ה בכל קניניו. שכן כתוב אצל עומר השכחה (דברים כד, יט) "למען יברכך יי' אלהיך בכל מעשה ידיך". ויצא מן הכלל ללמד על כולם כי יבואו בקל וחומר מעומר השכחה. *מצות מעשר עני בשלישית ובששית. וגם במצוה זו הודיעה התורה לאמיצי לב שבגלל הדבר הזה יתברכו קניניו. שנאמר (שם יד, כט) "למען יברכך יי' אלהיך בכל מעשה ידך אשר תעשה". *מצות הפקר צמחי שנת השמיטה. *לשבות מעבודת הארץ בשנת השמיטה, אין חריש ואין קציר. *מצות שביתת הארץ בשנת היובל. ובעבור שתכבדנה המצווֹת הללו על אנשים חלושי הנפש בעלי הפחד, כי יאמרו אם לא נזרע ולא נקצר מה נאכל? לכן נשמרה התורה במליצותיה וחזקה לבב החלושים, והודיעם שיצוה אתם ברכה להוסיף התבואה לרוב, שכן נאמר (ויקרא כה, כ-כא) "וכי תאמרו מה נאכל וגו' וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית ועשת את התבואה לשלש השנים". *מצות דין בתי ערי חומה. *מצות שוב השדות ביובל. ואין במצוה זו חסרון כיס. כי הקונה לא פרע מעות השדה. רק התבואות כפי מספר השנים עד היובל. כמו שנאמר (כה, טז) "כי מספר תבואות הוא מוכר לך". *מצות בכורים וניתנין לכהן. *מצות תרומה גדולה לתתה לכהן. *מצות חלה לתת לכהן. *ראשית הגז לכהן. *לתת זרוע ולחיים וקיבה. *מצות מעשר ראשון מן התבואות ללוים. והן ממתנות כהנה ולויה, ואינן דומות לשאר המצווֹת שיש בהן חסרון כיס, כמו ההלואות והצדקות והפאה והעוללות וכיוצא. כי המתנות האלו הם חלק שבט לוי ומשלהן הם לוקחין, כי ארץ כנען מורשה לכל זרע יעקב. והם י"ב שבטים. ולקחו כולם אחוזה בארץ, זולתי שבט לוי שלא נתנה להם חלק בארץ. כמו שנאמר (דברים יח א-ב) "לא יהיה לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק ונחלה עם ישראל וגו' ונחלה לא יהיה לו בקרב אחיו". ונאמר (במדבר יח, כ) "בארצם לא תנחל וחלק לא יהיה לך בתוכם". ונתן השם להם תמורת זה, התרומות והמעשות וכיוצא מן המתנות המפורשות בתורה. ואם תסתכל תראה איך המתנות האלו נערכות עם החלק שהיו ראויין לקחת בארץ כשאר השבטים, לא פחות ולא יותר. ולא באתי הנה לכתוב טעמי תורה ומצוה, רק מה שצריך לעניננו. אבל ארמוז לך שאם היו נוחלין בארץ, היה מגיע לחלקם חלק מי"ב בארץ. וכנגד זה נתן להם הָעִשׂוּר מכל התבואות. וזה עודף על חלק השנים עשר. אמנם הסר שבט לוי מן הַמְעַשְׂרִים, והסר תרומת מעשר שחייבין בני לוי להפריש ממעשרותיהם לתתו לכהן. והוא מעשר מן המעשר. אז צא לחשבון ותמצא כי ישרים דרכי יי'.2כי בסופו של ענין הלויים מקבלים בערך חלק א' מן י"ב *מצות מעשר בהמה. *מצות וידוי מעשר. *מצות מקרא בכורים. *מצות מחצית השקל בכל שנה בין דל בין עשיר. והיא מתנה מעוטה, ומהן יתנו התמידין והמוספין ושאר קרבנות הצבור שהן לכפר על כל ישראל. *שמיטת כספים בשביעית. וכבר בארנו למעלה, כי ענין המצוה הזאת תכבד על נפש הכילי. ויאמר איך אלוה ממוני לזה, ומחר יבוא השמיטה ואפסיד הממון? ומפני כן נשמרה התורה במליצתה ואמר (דברים טו, ט-י) "השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמיטה ורעה עינך באחיך וגו' נתן תתן לו וגו' כי בגלל הדבר הזה יברכך יי' אלהיך", כמבואר למעלה. *מצות מעשר שני והוא לבעלים, ונאכל הוא או ממונו בירושלים, ואין בזה חסרון כיס רק שיאכלנו בירושלים. והירא את ה' ישמח לעשות כן. כי יאכל לחמו בעיר הקדש כלילת היופי משוש לכל הארץ. וכבואו שמה יראה קבוץ הנבחר מן הכהנים והלוים והשופטים החסידים הקדושים והנביאים. ומהם ישמע דברי חכמה ובינה המשמחים הלבבות. וישאל על ספקותיו שהיו לו כל השנה בביתו ובעירו, והם יגידו לו משפט דרך החיים ועבודת השם לטוב לו כל הימים. ועל זה אמרה תורה (דברים יד, כג) "למען תלמד ליראה את יי' אלהיך כל הימים". כלומר כבואך שמה תלמד ליראה את ה' כל הימים, כי כן תעשה שנה בשנה. *מצות שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך וגו'. וגם במצוה זו אין בה חסרון כיס, זולתי המתנה המעוטה שיביא עמו לקרבן, כמבואר בתורה ובתלמוד חגיגה (דף ב, א). אבל יש דאגה אחרת בקיום מצוה זו מה שאיננה בעלותו לירושלים עם מעשר שני שלו. כי העלאת מעשר, אין לו זמן קצוב בשנה. כל אחד יעלנו בזמן שהוא פנוי מעניניו ומעסקיו. והנה מקצתן יעלוהו בשבוע זה ואחרים בזמן אחר. אבל לעלות לרגל ולראות פני ה', זמן אחד קצוב לכל. ובו יעזבו כל ישראל בתיהם ועריהם ויעלו לעיר הקדש. ופן יאמרו רכי הלבב "עתה יבואו אויבינו והעמים אשר סביבותינו ויקחו ארצנו מידינו לבטח. כי אין איש בביתו לעמוד כנגדם". ולכן נשמרה התורה במליצתה והודיעה (שמות לד, כד) "כי אוריש גוים מפניך, והרחבתי את גבולך ולא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות את פני יי' אלהיך שלש פעמים בשנה". כלומר אתה תנחל ארץ אויביך, ותרחיב גבולך. והנה יש לך אויבים המבקשים להנקם ממך. ובכל זאת אני מבטיח אותך שבעלותך לירושלים לא יחמוד איש מהם את ארצך, ולא יבואו עליך למלחמה בעת ההיא. וכבר אמרתי שדברה התורה עם המאמינים בו ובתורתו. *מצות לקדש בכורי בהמה והם לכהן, ומתנות כהונה שדברנו מהם למעלה. *מצות פדיון פטר חמור בשה ולתתו לכהן. וגם זה ממתנות כהונה. *מצות "ואם לא תפדה וערפתו". *מצות יראת מקדש. *מצות קרבן פסח. *מצות חגיגת הרגל. *מצות אכילת הפסח בליל טו בניסן. *מצות מעשר בהמה, האֵמוּרִין למזבח, והבשר נאכל לבעלים כמו מעשר שני, ומטעם האמור. *להביא כל הקרבנות לבית הבחירה, פסח וחגיגה ומעשר ושאר קרבנות חובה ונדבה. *לפדות קדשים שיש בהם מום. *להטפל גם בקדשי חוץ לארץ ולהביאם לבית הבחירה. *מצות "תמים יהיה לרצון". *מצות "שבעת ימים יהיה עם אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן". כל אלו אין בהם צער ומעמס. ואינן מנגדות לכחות הנפשיות ולדרכי המדע הנטועים בה. ואין בהם חסרון כיס זולתי דבר מועט מאד. *מצות נטע רבעי שתהיינה פירות האילן שלש שנים ערלים ובשנה הרביעית קדש הלולים, כדין מעשר שני שיאכלנו בירושלים ובחלק הלא תעשה נדבר עליו. *מצות מניית מלך ואין זה ביד העם, אבל שתהא אימתו עלינו לשמוע אליו. והיא מצוה מדעית. כי צריך איש שיגדור בעד פרצת הזדון כמו שבארנו (חדר ז' חלון ז'). ושנינו (אבות, ג) "הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו". *מצות לשמוע לבית דין הגדול. ועיקר המצוה על שופטי ישראל שבכל עיר ועיר. וגם מצוה זו ראויה למנותה בכלל המצווֹת הנוהגים בזמן הזה. וכדרך שבארנו אצל מצות "אליו תשמעון" הנאמר אצל הנביא. כי אנו חייבין לקיים התקנות והגזרות שגזרו בית דין הגדול על ישראל בכל דור ודור. וכן הקבלה ופירוש המצווֹת שמסרו לנו באמונה. *מצות הַקְהֵל במוצאי שמיטה ביום שני של סוכות, לקראות באזניהם קצת פרשיות ממשנה התורה. וכן ראויה להמנות בכלל המצווֹת המחויבות למלך ישראל. כי עליו מוטל לקרוא באזניהם וללמדם ליראה את ה' אלוהיהם. וכלל המצווֹת שהתבארו בחלון זה, הם ארבעים ואחד. ותבין שאין אחד מהם המנגדת לדעת האדם, או שיש בה טרח ועמל שאין בכח אחד מן החלושים מבני אדם לעשותם, או המנגדות לבעל אחת מן הכחות המתגברות על הלב, ולא חסרון כיס הרבה. אבל כולם נעימים ויקרים. והירא את ה' ומאמין במצותיו רק כדרך בני אדם מן ההמון שאינן בעלי השכל והבינה הגדולה, ישמח במעשה המצווֹת האלו. ודע כי יש מחלוקת בין הרבנים הקדמונים במקצת המצווֹת האלו שמנינו בחלון זה. ודעתם שהן נוהגין גם בזמן הזה בארץ ישראל. כמו לקט שכחה ופאה ומעשרות. אבל לא באתי בספר זה להורות הלכות. רק לפרש מליצות התורה והנביאים. וסמכתי על דברי הרב הגדול רמב"ם זצ"ל. וכפי סברתו חלקתי מחלקת המצווֹת האלו: