ועתה אחלק בקצרה מחלקות מספר הלא-תעשה. והם כולם בשב ואל תעשה. והם יותר קלים ונוחים להזהר מהם. לפי שקיומם תלויה ביושב ובטל. וכל האזהרות הם בענינים שאינן הכרחיים לחיי הגוף ולקיומו ולא בשום דבר שאי אפשר לאחד מבני האדם להזהר ממנו. אבל הנזהר מהם מְשַׁמֵר בריאות גופו ומנוחת נפשו, ומוסיף חן וכבוד לעצמו, וכמו שיתבארו אחד לאחד. ואותן שיוכל החולק לפקפק עליהן, אבאר ענינן:
האזהרות הנוהגות גם בזמן הזה אלו הן. /שלא להאמין באל אחר במחשבת הלב. /לא תעשה פסל לעבדו. /לא תעשה פסל לזולתך העובד אותו. /לא תעשה פסילים אפילו לנוי, והן צורות ידועות האסורות, ומבואר הכל בתלמוד (ע"ז דף מד, א). /לא תשתחוה לאל זר ולא תזבח ותקטר ותנסך לו. /לא תעבוד ע"ז בשאר מיני עבודות אם דרכה בכך. /לא תתן מזרעך למולך. /לא תפנה אל האלילים. /לא תקים לך מצבה. /ואבן משכית לא תתנו. /לא תחמוד כסף וזהב ונויי האלילים. /לא תביא תועבה אל ביתך. /לא תנבא בשמה. /אל תשמע למתנבא בשם ע"ז. /שם אלהים אחרים לא תזכירו, להשבע או לקיים בשמם דבר. /לא תדיח את העם מעל ה' אלהיך ללכת אחרי אלהים אחרים. /לא תסית אחיך לעבוד ע"ז. /לא תשמע לדברי המסית אותך ולא תאהבנו כשאר בני עמך, שנא' עליהן ואהבת לרעך כמוך. /לא תאבה למסית, ותנטור לו איבה. /לא תחוס עיניך עליו ולא תצילנו בהיותו בסכנת נפש. /לא תחמול עליו ללמד עליו זכות נגד הקמים עליו. /לא תכסה מללמד עליו חובה כדי להאבידו מן הארץ. /לא תלך בחקות הגוים. /לא תעשה מעשה אוב. /ולא תהיה ידעוני. /לא תהיה קוסם קסמים. /לא מעונן. /לא מנחש. /לא מכשף. /לא חובר חבר. /לא תשאל אוב. /לא תשאל אל המתים. /לא תקיף פאת ראשך. /לא תשחית פאת זקנך. /לא תעשו קרחה בין עיניכם למת. /ושרט לנפש לא תתנו. /וכתובת קעקע לא תתנו בכם. /לא תחון עובדי ע"ז. /לא תתחתן בם. /לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. /לא תעשון כן לה' אלהיכם, לבזות או למחוק או לאבד ח"ו השמות והמכתבים הקדושים וכיוצא בזה. /אלהים לא תקלל והוא "מברך השם". /לא תשא שמו לשוא. /לא תשבעו בשמי לשקר. /ולא תחללו את שם קדשי. והאזהרה הזאת כוללת הרבה, והוא ההפך מקדושת השם שדברנו ממנה למעלה (חלון א'). /לא תנסו את ה' אלהיכם. ואף היא כוללת מדעיים רבים, לדעת יכלתו הבלתי בעל תכלית והשגחתו על יצוריו ושהוא צדיק וישר. ומי שהוא מטיל ספק באחת מאלה, מנסה את השם ועוד יתבאר בעז"ה. /לא תנבא בשם ה' בשקר. כל האזהרות האלו תלויין כולם בשקול דעת האדם. כי הירא את ה' ישתמר מאד מחטוא באחת מהן, והן נמאסים ומתועבים בעצמותן. קצתם הם כמו מושכלות ראשונות. וקצתן תולדות המושכלות הראשונות, יבינום כל אדם. אין בהם מעמס וצער כי קיומם תלוי ביושב ובטל ואין בהם חסרון כיס. וכלל כולם הם מ"ז אזהרות. ומסתעפות מאמונת הלב ודעת אלהים:
וכן הזהרנו מהמאכלות האסורות. ואלו הן. /לא תאכל בהמה וחיה טמאה. /לא דגים טמאים. /עופות טמאים. /שרץ העוף. /שרץ הארץ. /לא תאכל רמש האדמה. /לא תאכל שרץ פירות וזרעים כשפרשו והלכו על הארץ, אע"פי שחזרו למקומם. /אל תשקצו את נפשותיכם בכל אלה. /לא תאכל נבלה. /לא טרפה. /אבר מן החי. /גיד הנשה. /דם. /חלב בהמה טהורה. /לא תאכל בשר בחלב-אמו. /לא תאכל לחם חדש עד י"ו בניסן. /קלי. /כרמל. /ערלה בא"י. /כלאי הכרם. /יין נסך. /לא תהיה זולל וסובא. /שלא לאכול חמץ בפסח. /שלא לאכול תערובתו. /לא תאכלנו בי"ד בניסן אחר חצות. /לא יראה לך. /לא ימצא. כלל כולם כ"ז אזהרות וקיומם ביד כל אדם. כי רוב האסורים הללו, נפשו של אדם קצה בהם בטבע, וכמו שאמרו קדמונינו ז"ל (יומא לט, א) והם מטמטמין הלב ומעכרים הדם ומרבים הפסד בגוף. ואולם המותרים לנו, הם מן המינים הנמצאים בכל המדינות, כמו השור והשה והגדי איל צבי ויחמור, והתורים ובני יונה וברבורים אבוסים והתבואות והפירות כולם. והן המעדנים והממתקים היותר טובים. והמסתפק מהן כראוי, מְשַׁמֵר בריאותו ומתענג בכל הטוב. והנה אין במצות הללו מעמס ולא חסרון כיס. כי החֵלב ואם הוא אסור באכילה, הרי הוא מותר בהנאה למכרו בדמים ולעשות בו כל מלאכה, כמפורסם בתורה. וכן הנבלה והטרפה. כמו שנאמר (דברים יד, כא) "לגר אשר בשעריך תתננה וַאֲכָלָהּ או מכור לנכרי". וכן הבהמות והחיות והדגים האסורים, כמו הסוס והגמל והחמור וכיוצא מותרין לכל מלאכה ולעשות בהן סחורה ולמכרם בדמים. וכן החמץ מותר למכרו בי"ג בניסן טרם בא זמן אסורו.
ואולם בשר בחלב וכלאי הכרם אסורים בהנאה, הנה אנו גורמים ההפסד בידינו. כי אסור לנו לבשלו ולנטוע אותו. לא נשאר מכולם שיש בהן חסרון כיס זולתי הערלה שאסורין לנו בהנאה פירות האילן שלש שנים הראשונים. ואולי תתגבר מדת הכילות באיש הכילי וימנע מזה? ולכן נשמרה התורה במליצתה כדרכה בכל מקום שצותה על ענין מן הענינים שיש בו חסרון כיס, והבטיחה שההפסד הזה יהיה לבעליו לברכה שכן נאמר (ויקרא יט, כח) "ובשנה החמישית תאכלו את פריו להוסיף לכם תבואתו אני ה' אלהיכם". כאומר "אתה הכילי, אל תדאג שאתה מפסיד פירותיך ד' שנים הראשונים. כי בגלל זה אברך עץ השדה. ויוסף לך תבואתו בשנים הבאים על אחת כמה וכמה". וכן מצאתי לקדמונינו ז"ל שאמרו (מדרש תורת כהנים, פרשת קדושים) בפסוק זה, "ר' עקיבא אומר, דברה תורה כנגד היצר. שלא יהיה אדם אומר הרי ארבע שנים אני מצטער בו חנם. לכך נאמר להוסיף לכם תבואתו" ע"כ. וכמה נכבד המאמר הזה! ומתבאר מדברנו. ורק אצל ערלה הוצרך להודיע זה. לא בשאר האסורים, וכמו שבארנו הטעם והבן. /וכן צונו שלא לאכול ולשתות ביום הכפורים. וכבר בארנו למעלה (תחילת חלון ב') שגם באזהרה הזאת אין כובד ומעמס על הנפשות. קחנו משם כי לא אכפול הדברים שלא לצורך:
וכן הזהירנו אזהרות פרטיות, שאינן תלויין בדרכי המדע ולא בדברים האסורים מן תועבה ושקץ. אבל הם חקי השם וגזרותיו. וכולם דברים שאינן סותרים דרכי המדע הנטוע באדם, ואין בהם מעמס וצער שהן בשב ואל תעשה. ואין בהם חסרון כיס ואלו הן. /לא תלבש שעטנז. /שדך לא תזרע כלאים. /לא תזרע תבואה או ירק בכרם. /בהמתך לא תרביע כלאים. /לא תחרוש בשור ובחמור יחדו. /לא תחסום שור בדישו. /לא תקח האם על הבנים. /לא תבשל גדי בחלב אמו. /לא תעשה שמן כמתכונת שמן המשחה שעשה משה במדבר. /שלא לסוך משמן כזה. /לא תרקח קטרת כמתכנתה. /אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד. ועוד שתים. /לא תשחוט קרבן מחוץ למקדש. /לא תעלה בחוץ. והם קרובים למ"ח האזהרות הראשונות שמצינו. כי התורה אמרה הטעם. (ויקרא יז, ז) "ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים" וגו'. כי השוחט והמעלה באחד הבמות בכל מקום, קרוב להכשל שיהיה זובח לע"ז. ואין פה המקום לבאר זה. וכלל כולם י"ד אזהרות: