הכלל הכ"א: נטוע בנפש האדם כח הממשלה, והכח הזה כמלך בתוך צבאו, ובו ימשול האדם על כחותיו הנפשיות ויבחור באיזו דרך שירצה, והיא הבחירה הנתונה לאדם שיוכל להיות נוהג במנהגיו כרצונו. אם ירצה ינהג בחכמה ויכריח כל כחותיו שיצטיירו בלב בארח חכמה, ואם ירצה יוכל לשלח כחות נפשו חפשים ונעזבים, ואז יתגברו על הלב ויצטיירו בו לרעה ובסּכלות. ולכן צריך שיהיה כח המושל הזה שבנפשו נכנע לאדון הכל ית' שמו, ולא ימשול על כחותיו, זולתי כפי החקים והמשפטים שחקק השם ב"ה בארחות חכמתו העליונה. אלא שהדבר קשה בתחילתו, בעבור שמנעוריו הורגל הלב לצייר הכחות בדרך רע. ובכל זאת הכח מסור לאדם להפוך מצב לבבו ברצונו ובממשלתו, וכמו שבארנו שם (חדר ה' חלון א'). וכח הממשלה שאמרנו, תארו הנביאים בתאר "לב".
הכלל הכ"ב: רבים מן הכחות הנפשיות מסתתרות ומתעלמות בעומק הנפש, ואינן נראות אל מול פני הלב. ובעל הנפש עצמו ידמה שאין בנפשו כדמות הכחות הללו כלל, ואין הדבר כן. כי הכחות נטועות בכל הנפשות, אין נפש נעדרת מהן, וכמו שבארנו בכלל החמישי. אלא שהוא אשם בדבר, לפי שלא התאמץ להוציא הציור מן הכח אל הפועל. ולפי שכמעט אינו מרגיש בטוב הציור לא יוכל להשתמש בו ולפעול בו פעולות של חכמה המסתעפות מציור כזה. ומי שרוצה לנהוג בחכמה, צריך להוציא ציוריו מן הכח אל הפועל, וכמו שבארנו שם (חדר ד' חלון א' ב').
הכלל הכ"ג: נטוע בנפש האדם ג"כ כח להוציא ציוריו הצחים המתעלמים בסתר הנפש מן הכח אל הפועל, והוא רוח האדם השוכן בקרבו. ודומה למעדר שעודרין בו באדמה, כן כחות הנפש הנטועות באדמת הנפש יעדרו במעדר הרוח המעמיק במחשבותיו, ומעלה הציור הנסתר מעמק הנפש, אל מול פני הלב, ומציירו בו ציור גמור. והיא צדקה גדולה מן האדם כשיעשה כן, שע"י כן יוכל להתנהג בכחותיו כפי החכמה, וכמו שבארנו שם (חדר ה' חלון ב').
הכלל הכ"ד: תשלום המלאכה הזאת אינה בכח האדם, ר"ל להוציא ציוריו אל הפועל ממש, עד שימשלו בלב וינהג כפיהן, וכן להסתיר הציור הרע בעומק הנפש ולהעלות על הלב ציור טוב ההפך ממנו, וכמו שאמרנו בכלל הכ"א. לפי שטבע הלב רע מאד, וכמו שאמרנו בכלל הי"ז. ולכן אם רגע או יום או יומים יציץ אור הציור הטוב בלב, בהתגבר הלב בטבעו לצייר רע, הנה פתאום יתעלם הציור הטוב שהחל להשתרש, וישוב הציור הרע לאיתנו. ואולם אין לאדם לעשות רק את שלו, להסכים בכל לב להמשיל ציוריו כפי ארחות החכמה, ולכבוש הציורים הרעים. והשם ב"ה יודע מתי עשה מה שבידו לעשות. ואם רואה שאין בידו לעשות עוד, אז יִלָוֶה אליו עזר ממרום לסייעו ולאמצו, וכפי רוב זַכּוּת הנפש ומשקל כחותיה ורוב צאתן אל הפועל, כן גודל העזר שימצא ממרומים, והדבר הולך ונוהג כן בין יראי ה' וחושבי שמו, ונחלקים לכתות, מהן נביאים, מהם חוזים, מהם אנשי רוח הקודש, מהם זכו לרוח נדיבה, מהן לרוח נכון, מהן לרוח טובה. ויש בכל כת הבדלים ומדרגות לאין מספר, וכמו שבארנו על נכון (שם חלונות ג-ו).