(משלי ג, כה) "אל תירא מפחד פתאום, ומשואת רשעים כי תבוא". פירוש, אחר שהזכיר מיני הרעות שנלכד בהן האדם בלי דעת, וכולם מודים שאין להנצל מהן בהשכל ובתחבולה; וְדִבֶּר על ההליכה והשינה מטעם שבארנו, חזר עתה לדבר גם על שֶׁבֶת האדם בביתו ובעירו ובחומותיו והוא בוטח בעשרו ובקרית עוזו ונשען על לבו שהוא יושב בטח ומשתמר בתחבולותיו מכל המקרים שאפשר ללב האדם להתבונן עליהם כדי להמלט מהן. ואמר עדיין לא נצלת. כי לבבך הלא יירא פן יבוא פחד פתאום. כי כל האדם יודע שיש תמורות לאלפים הבאים פתע פתאום. כמו המיתה הפתאומית, החלאים הפתאומים, דֶבֶר ורעש וגשם שוטף וכיוצא. והנה תירא כל עת מִפַּחַד פתאום, שאי אפשר לך להתבונן עליהם להנצל מהן. ואם אתה יודע שלא תוכל להכין סבות ההצלה בבינתך, הלא תירא בכל עת זכרך בהם. וכן מִשׁוֹאַת רשעים כי תבוא. כלומר אם תבוא שואת רשעים פתאום, והן התוכחות הגדולות תוכחות חֵמָה לְנַעֵר1"לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה" (איוב לח, יג) הרשעים מן הארץ. מה תעשה להנצל? כי אם תשען על לבבך לאמר "צופה אני על הנולד". אין זה רק ברעות הנודעות לך, לא כמו אלה הנעלמים מעיני הלב. אבל נוצֵר תושיה ומזמה לא יירא מפחד פתאום, וכן לא יִּלָכֵד אם תבוא שואת רשעים כמו שיתבאר:
(משלי ג, כו) "כי יי' יהיה בכסלך, ושמר רגלך מִלָכֶד". פירוש, עתה יפרש טעם כל הדברים. למה ילך לבטח דרכו ולא יגוף רגלו, ולא יפחד בלכתו לישן ויערב עליו שינתו, ולא יירא מפחד פתאום ומשואת רשעים כי תבוא? כי השלשה מהן, והן ההליכה לבטח בלי דאגת הלב, ושלא יפחד מעת השינה, ולא יירא בביתו מפחד פתאום, שהן כולם במחשבת הלב, הֵנָה בהיות האדם נוצֵר תושיה ומזמה, תהיה השגחת השם דבקה בו בכל דבר ויתן עוז בכסלו. ומלת "כסל" על הבטחון ושכחת המצוקות כמו (איוב לא, כד) "אם שמתי זהב כסלי". וכן (תהלים עח, ו) וישימו באלהים כסלם". וכמו הכסיל בשומו זהב כסלו ישכח תורת ה' ומצותיו, ואומר בלבו כי הזהב והכסף יעמדו לו להצילו מכל רע, וזאת היא הבטחון ואם [אמנם] הוא שקר. כמו כן השומר מצות השם ובוטח ושָׂם באלהים כסלו, ואומר "אם אלך בדרכיו יהיה אלהים עמדי", הנה יהיה ה' בכסלו ומוסיף בו כח, וישחק לכל פחד ולכל מורא. כדרך (משלי כח, א) "נסו ואין רודף רשע, וצדיקים ככפיר יבטח". וידוע שהכפיר לא יירא משום דבר שכן אמר (איוב לט, כב) "ישחק לפחד ולא יֵחָת". ולדעתי מקום המנוחה והשאננות והבטחון הוא בכסלים. ומהן נגזר מלת "כסל" והונח על הבטחון. ועל זה אמר "כי יי' יהיה בכסלך" להוסיף בך כח הכסל, ואז לא תירא ולא תפחד. ועל השלשה האחרים, נגיפת הרגל, ועריבות השינה, וההמלטה מִשׁוֹאַת הרשעים, שהן כולם בפועל, הנה בהיותך נוצֵר תושיה ומזימה, תנצל מהן בהשגחת השם ב"ה. כי הוא שומר אותך שלא תאונה אליך רעה. ועל זה אמר "ושמר רגלך מִלָכֶד". כלומר שישמרך מן הדברים שתוכל להלכד בהם פתאום, ואין דרך להנצל מהן. תראה נופלים ונלכדים בהם על ימינך אלף, ועל שמאלך רבבה, ואליך לא יקרבו. כדרך שנזכר בשיר של פגעים.2תהלים צא, ז וכדמות מליצת הלכידה זכר בספר קהלת ואמר (ט, יב) "כי גם לא ידע האדם את עתו, כדגים שנאחזים במצודה רעה וכצפרים האחוזות בפח, בהם יוקשים בני אדם לעת רעה כשתפול עליהם פתאום". וכל זה קרא "לָכֶד" בפסוק זה והבטיח שישמרו מִלָכֶד. והבן: