(משלי ג, ה) "בטח אל יי' בכל לבך ואל בינתך אל תשען". פירוש, אחר שהודיע שכר ההולכים בדרך ה', זוכרי בריתו ושומרי מצותיו, שאַל יעזבום מאורות החסד והאמת, ושבאחריתם תהיה החכמה כמו מכתב אלהים על לוח לבם. ויזכו לאור הנאצל ממרומים, עד שימצאו חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם. חזר להוכיח את בני האדם, והזהירם שישמרו מנפול במהמורות בל יקומו. ואלה המהמורות רמזנו עליהן בבית הראשון (חדר ו' חלון יו"ד) והן כת ה"חכמים בעיניהם". וכת ה"נבונים נגד פניהם". כי (משלי ב, יט) "כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים" ואינן דומים לשאר הנלוזים החוטאים מתגבורת יצרם. כי הם יתנחמו מפשעיהם, ולא כן שתי הכתות הרעות הנזכרות המתקוממים ביד רמה נגד חֻקֵי השם ב"ה ותורותיו ואינם שבים לעולם. וכמו שפרשנו במזמור התשובה [תהלים נא] (בחדר ח' חלון ז'). ולכן ראוי לאדם להתרחק במאוד ממחשבות המביאות להֶשְׁחֵת גדול כזה. וכבר בארנו בבית הראשון (חדר ד' חלון א') שמלת "לב" נופל על השכל והבינה הנטועים בנפש. גם בארנו למעלה (חדר ט' חלון י"א) שהשכל והבינה הנטועים בנפש הכסיל הנלוז מן החכמה, אעפ"י שהן בטבעיהן גדולים ורחבים לא תתוארנה בכתבי הקדש בתארי השכל והבינה כי אם בתאר "לב". וכדרך (משלי כח, כו) "בוטח בלבו הוא כסיל". ומלת "בוטח" נופל על הנשען בכל כחו על דבר מן הדברים ואין לו ספק וערעור על אותו הדבר. ועל דוגמא זו צריך האדם להשען על ה', לעשות ככל אשר צוהו ולא יטיל ספק, ולא יהרהר בלבו על שום ענין. אף על פי שאין שכלו ובינתו מבינים אותו הדבר ואף על פי שהוא מנגד להן. וזהו העקשות הטובה שדברנו עליה ברחבה בבית הראשון (חדר ד' חלון ח') ונגד כל זה אמר "בטח אל יי' בכל לבך". כלומר השען בהחלט אל ה', קבל דבריו ושמור מצותיו. אעפ"י שהן סותרות דרכי יצר לבך ודרכי שכלך ובינתך. ולפי שמדבר עם המסכל הענינים האלהיים ואין בינתו ישרה. תארם בתאר "לב" להורות שהן מנגדים בטבעיהן לחֻקֵי אלהים ותורותיו. ואעפ"כ יבטח בכולם על ה' וידע כי ישרים דרכי ה'. ודע כי שם "בינה" כשנזכר בכנוי אצל האדם יורה להיפך, שאיננו בינה. כמו (משלי כג, ד) "מבינתך חדל", כלומר מה שנחשב בינה בעיניך. וכן (איוב לט, כו) "המבינתך יאבר נץ?" כלומר בינתך המדומה. ואיננה בינה באמת לפי שאינו מבין אותו הענין. וכן בכתוב זה אמר "ואל בינתך אל תשען" כלומר אל בינתך המדומה. שאתה חושב "יש בי בינה גדולה, ואני מבין דבר זה כך או כך". אל תשען על זה, כי איננה בינה באמת ואתה מסכל הענין. ולכן לא אמר "ועל הבינה אל תשען". כי ראוי להשען על הבינה, כשהיא נקראת "בינה" באמת. אבל על "בינתך" הנדמה בעיניך שאתה מבין, אין לך להשען עליה. אעפ"י שנטועה בך בינה גדולה, ואתה מבין תקופות השמים וגימטריאות1כלומר חכמת מדידות (גיאומטריה) וכל דבר חכמת בינה, אתה מבין חידות ודברות בני אדם. אל ישיאוך כל אלה לחשוב שבינתך תוכל [על] כל, ושכל דבר הסותר לדרך בינתך איננו ישר. אלא בטל דרכי בינתך, והשען אל ה' אלהיך. וע"י כן תנצל מנפול במהמורה שנפלו בה ה"נבונים נגד פניהם". ובחלון החמישי יתבאר עוד בעז"ה:
(משלי ג, ו) "בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך". פירוש, אולי תאמר אם לא אשען על בינתי, איך אנהג בחכמה באמונת הלב, ובמה אבין פרטי הדברים? כי אם אני נוהג כפי בינתי. היא תורֵני משפט המעשה בכל פרט ופרט כפי דרכה והשגתה. אבל אם אני נוהג נגד דרך בינתי כעִוֵּר הנשען על הפקח, מי יורני משפט המעשה כפי התחלפות העתים והמקבלים? לכן אמר "בכל דרכיך דעהו". ועתה אפרש. דע שיש הבדל בין מלת "דרך" למלת "ארח". מלת "דרך" נופל על המעבר הגדול שבמדינה ההולך מראשה ועד סופה. כמו (במדבר כא, כב) "בדרך המלך נלך". ומלת "ארח" נופל על המעבר הקטן ההולך מן הדרך הגדול, ומוליך אל עיר או כפר או שדה שבמדינה. והנה ארחות רבים מתפשטים מכל דרך ודרך. וההולך בדרך יוכל לנטות ממנו אל אחד הארחות כפי הצריך לו ללכת אל המקום שחפץ להיות שם. כי כל הארחות שבמדינה הולכות עד הדרך הגדולה. אבל הסָר מן הדרך לא יוכל לבוא אל האחרות. וכשיחפץ ללכת אל מחוז ידוע שבמדינה לא ידע אָן ילך. והוא משל נכבד. והנמשל כך הוא. כל המדות הידועות מתוארות במלת "דרכים" כמו (שמות יח, כ) "והודעת להם את הדרך ילכו בה". (דברים כח, ט) "והלכת בדרכיו". והן מַהֲלָכוֹת החכמה. כאילו תאמר "דרך הרחמים". "דרך החכמה". "דרך הקדושה". "דרך הנדיבות". "דרך הכילות". וכמו שאמרו ז"ל (ספרי, פרשת עקב, פסקא מט) על (דברים יא, כב) "'ללכת בכל דרכיו', מה המקום נקרא רחום וחנון, אף אתה הוי רחום וחנון", וכיוצא בזה. וכמו שהדרכים גדולים וסלולים ונודעים לכל, כן המדות הן ידועות לכל בעלי הנפשות. וכשתצוה החכמה העליונה "התנהג ברחמים, התנהג בקדושה". אנו יודעים ומוצאים הדרך הזה בנפשנו. ואולם כמו שיש ארחות רבות מתפשטות מכל דרך ודרך, כן מתפשטים מכל מדה ומדה מנהגים ופרטים רבים, ורובם נעלמים מעיני האדם ומהשגתו. לדוגמא נודע דרך הרחמים שהוא מדרכי החכמה. אבל אם יבין הארחות המתפשטות מדרך הרחמים, לדעת כיצד ינהג בכל דבר ודבר במדה ובמשקל כפי חֻקוֹת החכמה, עד שידע באיזו אופן תתפשט המדה הזאת נגד פלוני, ובאיזו אופן תתפשט נגד פלוני, וכן בכל מדה ומדה. וכמו שבארנו בבית הראשון (חדר ג' חלון ז'). דומה ממש למי שהולך בדרך הגדול וחפץ לנטות ממנה אל כפר או שדה שבמדינה, ומסכל איזו דרך מוליך אל מקום חפצו. והוא באמת ענין קשה מאד, וצריך בינה רחבה מאד להבין בפרטים הללו. וגם היא לא תספיק מבלעדי העזר האלוהי. כי הוא ב"ה מוליך את האדם בדרך הישר, ומישר בינתו להבין בכל דבר הבא לפניו משפט המעשה. על זה הבטיח בפרשה שניה מסֵפר משלי (משלי ב, ט) "אז תבין צדק משפט ומישרים כל מעגל טוב". ובארנוהו למעלה (חדר ט' חלון ג'). ושם מדבר עם איש חכם-לב שזכה בצדקתו וחכמתו לעזר האלוהי ממרומים. ודע כי מלת "דעהו" על תגבורת ציור החכמה בלב שעל זה נופל ג"כ לשון "ידיעה". כמו (שם א, ב) "לדעת חכמה ומוסר". (כד, יד) "כן דעה חכמה לנפשך". ופרשנו כל ענין במקומו, וכמבואר בכלל הכ"ח. ומי שהגיע למעלה זו שנהיתה בו החכמה כדעת קבועה, הוא איש חכם-לב והוא זוכה לרוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת. ומלת "ישר" בארנו בבית הראשון (חדר ג' חלון ה') והוכחנו שנופל על דרכי הבינה. ועל היסודות הללו אמר שלמה "בכל דרכיך דעהו". כלומר אין לך רק להשען על ה', להתגבר על יצרך. ושתנהג בחכמה ולהרגיל ציורי לבך שתצטיירנה כפי החכמה, ושתהיה החכמה בלבך כמו טבע שני. ואז הוא יישר ארחותיך, כלומר משפט הארחות הנעלמות ממך. דע כי הוא ב"ה יישר בינתך ושכלך. כי יאצל עליך רוח טובה ממרומים ותבין כל הפרטים הנמשָׁלים לארחות המתפשטים מן הדרכים הגדולים. והבן: