כיוצא בזה נכתב על נבוכדנצר ובבל המרשעת. ואמר הנביא:
(ישעיה מז, י) "חכמתֵך ודעתך היא שׁוֹבְבָתֶךְ". פירוש, חכמתך וידיעותך במלאכת הכשפים ובחזיון הכוכבים ודעת מהן העתידות, היא שובבתך שנפלת במשובה נצחת. עד שאמרת בלבבך "אני ואפסי עוד" ולא יראת אלהים. וכדרך חירם מלך צור, וכן אדום שאמר "מי יורידני ארץ". וכמו כן עשתה בבל. שבטחו על מכשפיהם ועל בדיהם שחזו להם שוא ותפל כפי דרכי חכמתם. ולכן אמר (מז, יב-יג) "עמדי נא בַחֲבָרַיִךְ וברוב כשפיך, באשר יגעת מנעוריך. אולי תוכלי הועיל, אולי תערוצי. נלאית ברוב עצתיך, יעמדו נא ויושיעוך הוברי שמים החוזים בכוכבים מודיעים לחדשים מאשר יבואו עליך". הנה למד מענינו שמדבר על חכמת הוברי שמים והחוזים בכוכבים שסמכו עליהם אנשי בבל, וסָרו מדרך שקול הדעת. ועל כן אמר שחכמתם וידיעתם זאת שובבתם:
(תהלים קז, כז) "וכל חכמתם תתבלע". הדבר למד מענינו שמדבר על חכמת המלחות והנהגת הספינה בים. והכינוי ["חכמתם"] נגד רב-החובל ואנשי המשוט. שהם חכמים במעשה הים והנהגת הספינה. ועתה כשיעמוד רוח סערה גדולה עד שיעלו שמים, ירדו תהומות, תאבדנה עצתם וחכמתם וכאילו איננה. ואז יצעקו אל ה' בצר להם. וכן אמר ראב"ע ז"ל "תתבלע, תתכסה ולא תראה, כאילו לא היתה להם חכמה במלאכת המים" ע"כ. ויפה פירש.
(איוב לח, לז) "מי יספר שחקים בחכמה". אמר הראב"ע זצ"ל: "פרושו מספיר, מי שם אותם כספיר, כעינן כראי מוצק. וי"א שהוא מן ספר. ואחרים אמרו ממספר. ואחרים אמרו מי יספר בחכמתו השחקים". ע"כ. ולכל הפירושים הוא למד מענינו שמדבר מחכמת מלאכת מעשה לעשותם כספיר. או מחכמת מהלכי המאורות ומספר השמים והכוכבים. ובמקומו בעז"ה נדבר על זה:
(מל"א ד, י) "ותרב חכמת שלמה". למד מענינו שמדבר על חכמות למודיות ומעשה ובארנוהו למעלה (חלון ח'):
(ירמיה מט, ז) "האין עוד חכמה בתימן? אבדה עצה מבנים נסרחה חכמתם". הדבר למד מענינו שמדבר על חכמת מלאכת מעשה וחכמה ועצה למלחמה, כי מדבר על איד עשו, ומפלתם ביום מלחמה. כאילו לא היו מעולם מלומדי מלחמה ולא יודעים לערוך קרב; וכמו שפירשנו למעלה (חלון ג'). ושתי הנבואות על אדום בספר עובדיה ובספר ירמיה שָׂפָה אחת ודברים אחדים. ואין טוב בהשנות הדברים:
(שם ח, ט) "וחכמת מֶה להם". גם זה בארנוהו (חלון ה'):