(ישעיה כט, יג) "ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר". לא אמר "ואבדה חכמת החכמים ובינת הנבונים תסתתר". כי לפי שלא נזכר מלפניו או מלאחריו ענין המלמד לנו באיזו מין חכמה מדבר, היה מתפרש על החכמים והנבונים הצדיקים בעלי המנהגים הישרים, ואע"פ שאמר "ולבו רחק ממני" הָיִינוּ אומרים שבעבור רשעת ההמון יאבדו החכמים והנבונים. ואין זה כונת הכתוב. אבל מדבר על החכמים בעיני העם הזה, והנבונים בעיניהם. והם באמת סכלים ואוילים. לכן אמר "חכמת חכמיו ובינת נבוניו". כדרך שפרשנו בבית הראשון (חדר ו' חלון י') בתאר "חכם בעיניו ונבון נגד פניו". וענין הנבואה הזאת כך היא לפי דעתי. הנביא מוכיח את הנלוזים מיראת ה' ומדרכיו ואמר (ישעיה כט, יג) "יען כי נגש העם הזה, בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה". פירוש, כל עבודתם לשמים מן השפה ולחוץ. כי בלבם אין יראת אלהים, ולא יאמינו בה' ובנפלאותיו; אך אומרים שהכל נוהג בטבע ובמקרה. ומעשה המצווֹת והכנסיות להתפלל וכיוצא אומרים שהן מצות אנשים מלומדים שתקנו כן לתועלת הקבוץ המדיני, והוא מאמר האפקורסים. ועם אנשים כאלה לא יועילו התוכחות. גם לא יועילו להם העונשים הנהוגים בעולם כמו דם וחרב ורעב וכיוצא כי לא יִוָסְרוּ באלה. כי אומרים מקרה הוא ובדרך הטבע. וכדרך שכתוב בתוכחות (ויקרא כו, כא) "ואם תלכו עמי קרי". ולכן הכת הזאת נכונים לעונשים שהן למעלה מדרך הטבע הנהוג, כמו שעשה השם ב"ה במצרים מצד הנפלאות הגדולות. ואז יבושו ממועצותיהם שהתחכמו נגד העונשים הנהוגים ואמרו "מקרה היה לנו, כזה וכזה יעשה הטבע. הרעב יבא מעוצר מים, רעש הארץ יבוא מרוחות סגורות בארץ ומאש וגפרית שביסוד העפר". וכיוצא במאמרים הנשחתים שיאמרו ה"חכמים בעיניהם והנבונים נגד פניהם", שלא יודו שהוא בהשגחת השם ב"ה להעניש יצוריו במשפט. וכראותם הנפלאות הגדולות שאינן בדרך הטבע כלל, גם אין לבינת האדם מבוא בהן בשום פנים, אז תאבד חכמתם שהיו מתחכמים לעשות בדרכי הטבע כמו החכמים והמכשפים במצרים. גם תסתתר כח בינתם מהתבונן בעניניהן, ויקרה לכח הבינה מה שיקרה לְנִכְלָם1למי שהגיעה לו כְלִימָה והוא מסתתר מפני הבושה מדבר-מה שיסתתר ולא יתראה מפני הבושה. וכמו כן תסתתר כח הבינה ולא תאבה להשתמש בכוחה להתבונן בדברי הנפלאות מרוב פליאתם. וכדרך (איוב כו, יד) "ורעם גבורותיו מי יתבונן". וזהו שאמר (ישעיה כט, יג) "לכן הנני יוסף להפליא את העם הזה הפלא ופלא". כלומר על כן אביא עליהם מכות נפלאות מאד. ומלת "פלא" הונח על דבר זר יוצא מן המנהג הטבע, כמו (שמות טו, יא) "עושה פלא" ומבואר למעלה. ואז תאבד חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר. כלומר חכמי העם הזה שהיו מתפארים לעשות בתחבולותיהם כמעשה הטבע, עתה תאבד חכמתם. ובינת נבוניהם שהתפארה שהיא מבינה טעם כל המקרים, עתה תסתתר מרוב כלימה. ובספר "רוח חן" הרחבנו בזה.2חכמת שלמה, פרשה יב פסקא יז (בעיקר בעמ' 193, ויש גם בעמ' 189 וגם בפסקא כג עמ' 209) ועוד בפרשה יא, פסקא ו (עמ' 159)
(אסתר ו, יג) "ויאמרו לו חכמיו וזרש אשתו". לא נכתב "ויאמרו לו החכמים וזרש אשתו". לפי שלא נזכר לפניו או לאחריו דבר המלמד מאיזו מין חכמים הוא מדבר, היה מתפרש על חכמים במנהגים ישרים; ואלה המדברים להמן היו רשעים ובוזי חכמה. לכן נכתב "חכמיו" בכינוי, כלומר שהיו נחשבים "חכמים" בעיני המן כי היו רשעים כמוהו. ועתה שגלה הכתוב שהיו "חכמים בעיניהם", נדע כי מה שאמרו (שם) "אם מזרע היהודים מרדכי אשר החילות לנפול לפניו, לא תוכל לו כי נפול תפול לפניו", לא אמרו כן בצדקתם, כדרך החכמים היודעים כי (משלי יא, ח) "צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו"; ושטוב אלהים לישראל. אבל אמרוהו כפי דרכי חכמתם באצטגנינות, כמו הוברי השמים המתפארים שהם יודעים מזל כל אומה ולשון. ולולי שהיה נכתב בכנוי היינו טועים, כי ביושר לבבם דברו האנשים האלו. ויפה אמר ראב"ע ז"ל "כבוא איד הרשע לא יתנבאו אוהביו עליו טוב". ע"כ. וטובים דבריו. כי בגדולת המן כתוב (אסתר ה, י-יא) "ויבא את אוהביו ואת זרש אשתו וגו' ויספר להם המן" וגו'. וכשנתנו לו עצה לעשות העץ כתוב (ה, יד) "ותאמר לו זרש אשתו וכל אוהביו" וגו'. בשתי המקומות נקראו "אוהביו". ועתה ביום אידו כתיב "ויאמרו לו חכמיו וזרש אשתו" להורות כי לא היו לו עוד אוהביו. אבל התחכמו לנבא עליו רע כפי דרכי חכמתם ונסיונותיהם, ואין רשע ו[בעל] פתלתולים כמוהו.
(בראשית מא, ח) "וישלח ויקרא את כל חרטומי מצרים ואת כל חכמיה". נכתב בכנוי שהיו חכמים בעיני מצרים, לא חכמים באמת. ואולם גם אם לא נכתב בכנוי, לא היינו טועים לחשוב שהיו חכמים במנהגים ישרים. כי קראם לספר לו חלומו ושיפתרוהו. ואין זה מלאכת החכם במנהגים, אבל הוא ממעשה חכמי המזלות ופתרון חלומות בדרכי הטבע. וכן אמר ראב"ע ז"ל "חכמים במזלות ופתרון חלומות". ע"כ. וא"כ הדבר למד מענינו כמו (ויקרא גם פרעה לחכמים ולמכשפים, שמות ז, יא) [אמר המגיה: אפשר שבמהדורה ראשונה דילגו ממה שהיה כתוב בכתב יד רבינו. כי פסוק זה שייך רק להלן, אבל כאן צ"ל: "ויקרא את כל חרטומי מצרים ואת כל חכמיה" (בראשית מא, ח)]. ומבואר למעלה (חלון ג'). ואולי הבין פרעה כי חלומו אשר חלם מורה על טובה או רעה [אשר] יקרה במדינה, ולכן קרא לחרטומים אנשי הלהט והלט לפתור לו חלומו. ואם ישמע הוראתו ופתרונו יצטרך לקחת עצה מה יעשה. ולטעם זה קרא גם את החכמים בעלי הדתות והמנהגים היועצים במדינה. ועל כן הזכיר תחלה החרטומים, כי הם הפותרים. ואחר כך הזכיר החכמים היועצים. ואין כן בדברי משה ואהרן. [אמר המעתיק: כאן צ"ל אותו הפסוק שרבינו הביא לעיל: ויקרא גם פרעה לחכמים ולמכשפים (שמות ז, יא)] שלא היה בזה ענין הנהגה ותקון מדינה. לכן נזכרו תחלה החכמים להגיד לו אם יש זרות במעשיהם. ואח"כ החרטומים היודעים לעשות מעשים זרים כפי דרכיהם. ואם כן הדבר אינו נלמד מענינו. לכן הזכיר "לחכמים" להורות כי היו חכמים ויועצים בעיני מצרים. ולפי האמת היו בוערים ואוילים. והבן: