Gan Naul, House II 13:1

החדר הי"ג ובו י"ד חלונות שם תאר "חכם" בקל. כל בניניו כשעומדים בעצמם הם בקל, טעם הדברים. לא יבנה לשון חכמה בבנין נפעל פוּעָל והָפְעַל, טעם הדבר. שתי פעמים נבנה בבנין פּוּעָל, טעם הדבר. יתכן להבנות בבנין הכבד ובבנין הכבד הנוסף, טעם הדברים. יפרש כל המקראו שנבנה לשון חכמה בכבד ובכבד הנוסף. לא יתכן להבנות בבנין התפעל באמת. יתכן להבנות בהתפעל על צד הדמיון ויורה להיפך. שתי פעמים נמצא ממין זה בהתפעל. יתבארו הכתובים השתים הללו.
מחכמת הלשון הקדוש הזה שיש בו בנינים נבדלים בהוראותיהן שבהם יבנו כל שרשיו. יש בנינים עומדים בעצמם, ויש יוצאים. ויש יוצאים לאדם שני. ויש יוצאים בעצמם לשלישי ולרביעי ולחמישי וכיוצא. ויש יוצאים לאדם שלישי ולרביעי ולחמישי וכיוצא. ויש בנינים פועלים. ויש נפעלים בעצמם, ויש נפעלים מזולתם. ויש נפעלים משני. ויש נפעלים משלישי ומרביעי ומחמישי וכיוצא. ויש פועלים ונפעלים באמת. ויש פועלים ונפעלים בדמיון. וכבר דברו בעלי הלשון וחכמי המדקדקים הגדולים בענינים אלו. אבל כראותם בחכמתם שנמצאים שרשים יוצאים, שהם ראוים להיות עומדים; ועומדים הראוים להיות יוצאים, ויוצאים לשלישי ולרביעי הראוים להיות יוצאים ולא לאדם אחר, ועוד הרבה כאלו שבו אחור ימינם. ולא שלחו יד חכמתם לגלות תעלומותיהן, והניחו הענינים האלו סתומים וחתומים. ודנום כדין זרים היוצאים מן הכלל, וחשבו שיש בהן נסתרות וסודות נשגבות מדעת האדם, שאין בכח האדם לעמוד על הנקודה הפנימית שהן סובבים עליה. או שנתנו בהם טעמים שאינן מספיקים ליַשב הלב המבקש דברי חפץ. ודע שבהמצא בכתבי הקדש שרש מן השרשים בנוי בגזרה אחת מגזרות בנין מן מבנינים, נוכל לבנותו מדעתינו בכל גזרות הבנין ההוא. אבל לא נוכל לבנותו מדעתינו באחד משאר הבנינים שלא מצאנוהו כתוב בו כלל בתנ"ך. ואתן לך דוגמא משרש "חכם" שאנו עוסקים בו עתה. כאשר מצאנוהו בנוי בבנין הקל "חכם" "חכמת", כמו (משלי כג, טו) "בני, אם חכם לבך". (שם ט, יב) "אם חכמת חכמת לך". לא נוכל לבנותו מדעתינו גם בבנין נפעל, ולומר "נחכם, נחכמת, נחכמתי", וכן בשאר השרשים, לפי שכל זה רחוק מן הדרך הישרה. כי איך אפשר שלא יקרה היותו בנוי בבנין זה גם במקום אחד מכל כתבי הקדש, בהיות זכר השרש הזה כתוב במקומות רבים? אין זה אלא שמחוקק הלשון הקדוש הזה היודע מסתורי ומצפוני שרשיו, ראה שלא יתכן השרש הזה להבנות בבנין נפעל. וכן הנביאים והחכמים יודעי סוד הלשון ושרשיו נשמרו מהניחו בבנין שאינו לפי הוראת השורש וכמו שיתבאר. ולפי שעל כל זה נתתי לבי לדרוש ולתור ולבור האמת, לכן אחרי שעמדנו על הוראת שרש משרשי הלשון הזה, מה גדרו ועל מה הוא נופל, ופירשנו כל המקומות שהוא נזכר שם, הן תאריו הן שמותיו הן בניניו, כבר יעלה בידינו בעזרת האֵל הטוב החונן לאדם דעת, לברר וללבן באיזו בנין יתכן לבנות השרש המפורש, ובאיזו בנין לא יתכן להבנות. ואם הוא מן הפועלים העומדים או היוצאים. ואיך הוא משמש בכל בנין ובנין שהוא נבנה בהן. וידעתי גם אני שהדרישה בענין זה קשה מאד, וצריכה עיון צח. אבל אני אומר שהדרישה הזאת היא בכח האדם. ואין תעלומותיו נשגבות מדרכי בינת האדם. אבל כל תעלומותיהן הולכות וסובבות על חכמת נפש האדם וציורי כחותיה הרבים, ועל כלל המציאות כפי מה שהוא באמת. כי נוטה שמים ויוסד ארץ ויוצר רוח אדם בקרבו, הוא אדון הכל והוא אשר שָׂם דבריו ומלותיו בפי נביאיו וחכמיו. כל מלה ומלה שקולה בפלס ישר, מסכים עם צורת האדם ועם המציאות כולו כפי מה שהוא עליו באמת, כי לא יפלא ממנו דבר. ומדרכי הלשון ונתיבותיו נוכל להוציא לאור תעלומות חכמה בסוד הנפש ובסוד בנין השמים והארץ. והן הן הדברים שנתנו לבני אדם להתבונן בהם. על זה אמר המלך שלמה (משלי א, ו) "להבין משל ומליצה, דברי חכמים וחידותם". כי אם יעלה בידינו אמתת פירוש השרש ובנינו כפי מה שהוא באמת, נבין דברי התורה והנביאים, ודרכי החקים והמשפטים הצדיקים והישרים. וכבר בארנו כל הצריך לזה בהקדמת הספר. ומעתה נבוא לחקור דרכי בניני שרש "חכם" שבארנו ענינו בבית זה. הט אזנך ושמע.