הכלל השני. לא יתכן הנחת שרש "חכם" בבנין נפעל. וטעם הדבר נקל לדעתו, כי בעבור שהוראת בנין נפעל יורה על ההכרח והאונס, וכל נפעל מזולתו איננו ברצונו, כמו "נפקד נרצח נשמר". שכולם כפי מקומותיהן יורו על ההכרח. וכמו שיתבאר כל אחד מהם בשרשו בעז"ה. ויש מיני הכרח הרבה. כי הנפקד מזולתו הוא נפקד בעל כרחו. וכן הנרצח והנשמר. וכבר אמרנו שכל בניני החכמה נבנים על ההנהגה כפי החכמה, וההנהגה מסורה לבחירת האדם. כי הוא בעל הכחות והפוכי-הכחות כולם ובוחר ללכת באיזו דרך מהן שירצה, כמבואר בבית הראשון (חדר ג' וחדר ד'). ואין לו מכריח מחוצה לו שיכריחנו לעשות טוב רע, כמו שהעידה התורה באמרו (דברים ל, יט) "ובחרת בחיים", כמבואר למעלה. ולכן אי אפשר שיבנה שורש זה בבנין נפעל. כי איך יאמר "נחכמתי"? שהוראתו "הוכרחתי שלא ברצוני ללכת בחכמה". וזה שקר. וכן לא יתכן להבנות בבנין נפעל בעבור התגברות ציורי החכמה בלבו עד שיהא כמוכרח ממחשבותיו לצייר בחכמה. וכדרך שיתבאר בשרש "בין" ודקדוקי בניניו. שהרי אמרנו בכלל הכ' שציורי החכמה הפוכים מיצר הלב, ובטבע מחשבות הלב לצייר בסּכלות. והלואי שיתגבר ברצונו על לבו! גם אם תאמר שיוכל להיות שזכה לעזר אלוהי ובאה החכמה אל לבו, ואז לא יהיה לבו מצייר רע. וכדברי הכלל הכ"ז. מכל מקום אין מעשיו על פי החכמה בהכרח כי כל עושה מעשה עושה ברצון. ואין כן בעניני התבונות שהן במחשבת הלב. ויוכל להיות כמוכרח מרוב הרגל מחשבותיו. וכמו שיתבאר בספר "מעין גנים". ואם תאמר גם [ש]ההנהגה כפי החכמה אפשר שתהיה בהכרח, והוא שאם [היה] פרוץ בעריות בסביאה ובזוללות ובאו עליו משלחת מכאובות ויסורים שהביאוהו לדרך החכמה, כי המזג המתפעל מחמדת העריות ומטעם הזוללת הוחלש ונרפה מן המכאובות, וכדרך שבארנו למעלה (חדר י' חלון ז'). ואז מוכרח ללכת בחכמה, או שהוא ירא ממורא אבותיו שיענישוהו בעברו על דרכי החכמה, והוא מוכרח להיות נוהג בחכמה, אין זה בדרך חכמה אלא בדרך מוסר. ושרשי "מוסר" יבנו באמת בנפעל בעבור ההכרח. כמו (ויקרא כו, כג) "ואם באלה לא תִוָסְרוּ לי". (ירמיה לא, יח) "יסרתני וָאִוָסֵר". ואם לא התיסר בלבו, ואינו נוהג בחכמה אלא לפָנים, ובסתר עובר עליה, איננו הולך בחכמה. ולא יפול על זה תאר "חכם" ולא אחד מבניניו. וכן "בעל המוסר" איננו מוכרח ללכת בחכמה, כי אם יקום מחליו שָׁב הבחירה לאיתנה. וכמה מבני אדם שנוסרו ושבו לדרכם הראשון, לבחור בסּכלות וברשע. וכנזכר בתוכחות תורת כהנים. ואם כן כשנוסר ואחרי שקבל המוסר נוהג בחכמה, הנה מנהגיו ברצון. ולכן אי אפשר הנחת שרש זה בבנין נפעל. גם לא תמצאהו כתוב בו בכל כתבי הקדש.
ודע כי בנין נפעל ובנין פּוּעָל ובנין הָפְעַל, שלשתן דרך אחד להן שהן מורים על ההכרח. ואין הבדל ביניהן רק שהנפעל יוצא מן הראשון. והפּוּעָל מן השני. וההָפְעַל מן השלישי הרביעי והחמישי וכיוצא. ולכן כמו שלא יונח שורש זה בבנין נפעל, כן לא יונח בפּוּעָל ובהָפְעַל. גם לא נמצא בכתבי הקדש שהוא כתוב בהן זולתי בשתי מקומות. וענין אחר להם. ויתבאר לפנינו בעז"ה: