מופת נאמן שמעשה הבריות האלו אינו בחכמה, תראה מדברי שלמה ממה שייחס לכל אחד מהן, ועם זה נעמוד על מקצת סוד מְשָׁלָיו. אמר (משלי ל, כח) "הנמלים עם לא עז, ויכינו בקיץ לחמם". וראינו במקום אחר מספרו שצוה את העצל ללכת לראות דרכי הנמלה. ואמר (שם ו, ו-ח) "לך אל נמלה עצל, ראה דרכיה וַחֲכָם. אשר אין לה קצין שוטר ומושל. תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה". מבואר כי העצל ילמד דרך הזריזות מן הנמלה. וכבר בארנו (חדר ה' חלון ג') שהנמלה מאכלה גרעין ומחצה כל ימי חייה. והיא אוספת גרעינין רבים אל חוֹרָהּ, וטורחת מאד באסיפתן ובשמירתן שלא ירקבו, כמו שכתוב בספרי חכמי הטבע. ואין זה חכמה אלא סּכלות גדולה הוא בערכה. כי מה יועילו לה כל המאסף הזה? ואם ינהג כן האדם לאסוף ולכנוס אוצרות רבים למחיה על אלף שנים, יתואר "רע עין". כדרך (משלי כח, כב) "נבהל להון איש רע עין". וקהלת אמר (קהלת ב, כו) "ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס". ומלבד זה הוא סּכלות גדול. כי אם בגבורות יחיה האדם שמנים שנה, ועזב לאחרים חילו. וחלילה לחשוב שעל זה אמר שלמה "ראה דרכיה וַחֲכָם". אבל באמת הנמלה אינה עושה בחכמה. אבל היא מוכרחת להתנהג ככה, כי הבורא ב"ה הטביע בה מדת הזריזות הגדולה שלא תנוח ולא תשקוט מֵאֱסוֹף וּמֵכִּנוּס יומם ולילה, ולשמור היטב מה שאספה. ועל זה אמר "מחוכמים". כלומר בהכרח. ואולם כל מה שהטביע היוצר ב"ה ביצורים היא בחכמה ולתועלת יצוריו. ואחר שמדת הנמלה היא לרע לה וללא יועיל, אין זה אלא ללמד לבני אדם דרכה בחכמה. לא שילמדו ממה לאסוף ולכנוס התבואות והסגולות שהן תחת השמש יותר ממה שצריך להם. אך ילמדו ממה שינהגו כן בחכמה,1בלימוד החכמה ויטרחו תמיד לאסוף חֻקֵי החכמה הרבים, ולשמרם בלב שלא ילוזו מעיניהם. כי נשמת האדם עומדת לעד, וצריך לאסוף דברים רבים שהן לחיי עולם. ועל זה אמר "רְאֵה דרכיה וַחֲכָם". כלומר ראה מנהגה שהיא טורחת לאסוף כאילו תחיה לעולם, וַעֲשֵׂה כן בחכמה, וַחֲכָם. [ת]נהג בזריזות לשקוד על דלתות בתי החכמה יומם ולילה. כדרך (משלי ג, כז) "אל תמנע טוב מבעליו", שגם הוא תוכחה לעצל. וכן (משלי ג, כח) "אל תאמר לרעך לך ושוב" כמבואר למעלה (חדר י' חלון ט"ו). כי העצלה תפיל תרדמה בנפש. ובאחרית, יהיה "חכם בעיניו". ומבואר בבית הראשון (חדר ו' חלון י"ד):
(משלי ל, כו) "השפנים עם לא עצום, וישימו בסלע ביתם". וכן כתוב בדברי המשורר (תהלים קד, יח) "סלעים מחסה לשפנים". ואין השפן עושה כן בחכמה, ובערכו הוא סּכלות. כי הוא קטן ולא עצום, ומה לו לחקוק בסלע משכן לו? ודי אם ישכן תחת צֶאֱלִים ובחוֹרֵי עפר. אמנם השם ב"ה הטביע בו מדה זו שלא יבטח בשום מחסה ובית, זולתי בסלע החזק. והנה השפן מוכרח בטבעו לעשות כן. ולפי שהוא ב"ה עשה כל מעשיו לתועלת יצוריו, ואנו רואין שאין זה מועיל לשפן, ידענו שהוא דומה במדתו למדת הזריזות שבנמלה הנטועה בה ללמד לבני אדם דרכה בחכמה. וכן נטע בשפן מדת הפחד ללמד לבני אדם דרכה בחכמה. ומה ילמדו מזה? שלא יבטחו לא בהון ולא בעושר ולא בגדולה וכבוד ולא בגבורה ובאומץ. אבל יבקשו מחסה להם מה שהוא חזק-מכל והוא שם ה' כדרך (משלי יח, י) "מגדל עוז שם יי', בו ירוץ צדיק ונשגב". וזו הוא תוכחה לכסילים הסרים מיראת ה' וחכמה, ובוטחים על חילם. כמו שאמר (משלי יד, טז) "חכם יָרֵא וסר מרע, וכסיל מתעבר ובוטח". כי הכסיל ישים זהב כסלו וישען על גבורתו וגדולתו, כמבואר למעלה (חדר ד' חלון ג'). וכדרך (תהלים מט, ז) "הבוטחים על חילם" וגו'. כאומר: לך אל השפן וראה דרכו שאינו בוטח ואין מחסה די לו זולתי הסלעים החזקים. מה תעשה אתה האדם המוכן כל רגע לפגעים ולתמורות, על מה תבטח תחת השמש? ולכן חֲכָם. הֶיֵה נוהג כמנהג השפן בחכמה. ירא את ה' וַחֲסֵה בצל כנפיו. וכן מצינו שהמשילו הנביאים החסיון העליון הזה לסלע. דוד אמר (תהלים יח, ג) "יי' סלעי ומצודתי". כלומר כמו הסלע שהוא החזק שבמחסיות תחת השמש, כן השם ב"ה כביכול מגן ומחסה ליראיו. כמו שאמר (שם) "אֵלי, צורי אחסה בו". וכן אמר ישעיה ע"ה כשהזכיר מנהגי החכם (ישעיה לג, טו-טז) "הולך צדקות ודובר מישרים וגו' הוא מרומים ישכון מצדות סלעים משגבו". כלומר איש זה חוסה בשם ה', ומצדות סלעים חזקים מִשְגַבּוֹ. ומי שאינו חוסה בה' לא יועילוהו מחסה הסלעים, כדרך (עובדיה א, ג) "שוכנִי בחגוי סלע מרום שבתו, אומר בלבו 'מי יורידני ארץ?'" ואמר (שם) "משם אורידך, נאם יי'". ומבואר למעלה (חדר י"ב חלון ג').
(משלי ל, כו) "מלך אין לארבה, ויצא חוצץ כולו". פירוש, מנהג הארבה לצאת באסיפה אחת ובדרך אחד ילכו, לא יפרדו איש מעל אחיו. ואין להם מלך מצוה ונגיד האוספם. ואין הארבה עושה כן בחכמה. כי על ידי כן אפשר שילכדו כולם בלֶכֶד בפעם אחת. והיה יותר טוב להם אם ילכו מפוזרים ומפורדים, כי אם ילכדו מקצתן, יהיה המחנה הנשאר לפלטה. ואולם הוא מוכרח לעשות כן בטבע שהטביע בו היוצר ב"ה. ולפי שאינו לתועלת הארבה ידענו שהוא ללמד לבני אדם דרכם בחכמה, והוא שלא יפרדו מחשבות הכחות הנפשיות והדעות איש מעל אחיו כי אז יהיה כל איש לעברו תועה. זה יתאוה, וזה יתגאה, וזה יכעס, וזה יקנא. זה ישכיל בערמה, וזה יאסוף אולת ותחבולות. אבל יהיה עצת-שלום בין הכחות הנפשיות וינהגו כולם כאיש אחד ובדרך אחד. אל המקום אשר יהיה שם רוח המושל ללכת ילכו כולם. לא יסורו בלכתן, וזה אי אפשר זולתי ביראת ה' וחכמה. כדרך (שמואל ב כג, ג) "מושל באדם צדיק מושל יראת אלהים". כי החכמה בלב החכם גברת ממלכת על כל המדות והמעשים, ויסורו כולם למשמעת החכמה.
והענין נפלא מאד וכלל החמישי, שכל הכחות נטועות בנפש לתשמישי החכמה ובנפש החכם יתאחדו כולם אל דרך אחד ואל ענין אחד. ומטעם זה קרא המלך דוד ע"ה נשמתו בתאר "יחידה". כמו (תהלים כב, כא) "מיד כלב יחידתי". וכדרך (תהלים פו, יא) "יַחֵד לבבי ליראה את שמך". ובארנוהו בספר "יסוד עולם". וזה תוכחה ל"חכמים בעיניהם" וללצים ולנבונים נגד פניהם, כי לא יאמינו בחכמה. והם תמיד במלחמה פנימית ובפרוד מחשבות. כל כח וכח שבנפשם בדרך אחֵר ילך, והם אומרים כי כן ראוי לאדם להתנהג ואי אפשר לו, או שאין טוב, ליסר הכחות הנפשיות להוליכם בדרך אחד. וזה שקר, כי השם ב"ה נטע בנפש כח הלב והממשלה, והוא המלך בנפש ויוכל להכריח כל הכחות שיסורו אל משמעת החכמה. ועל זה אמר למשל, אתה האיש האוהב הפרוד והפזור! לֵךְ אל הארבה שהן בלי מספר, ואין להם מלך חכריח אותם אל האסיפה. והם יוצאים חוצץ באגודה אחת אל המקום אשר יפנה שם הראש, יפנו כולם. ואתה שאתה מלך על כחותיך, חֲכָם וּנְהַג כן בחכמה. הבן:
(משלי ל, כח) "שְׂמָמִית בידים תתפש, והיא בהיכלי מלך". והוא העכביש שהיא מרמש האדמה והיא תארוג בידים, והיא באה בהיכלי מלך שהוא הנכבד שבאדם. ואין השממית עושה כן בחכמה. כי המנקים חדרי המלך יסירוה וימיתוה. ויותר טוב לה בשבתה בבית הכפרי, כי הוא לא יקפיד על זה. ואולם היא מוכרחת לעשות כן בטבעה ללמד לבני אדם דרכה בחכמה. שאל יקטינו מעלתם עד להֶשְׁחֵת. ואל יאמרו "מוֹתר האדם מן הבהמה, אין". ומה האדם כי יבוא אל היכל המלך ה' צבאות? לְהִדָמוֹת למלאכי אלהים בחכמה עליונה ובדעת אלהים. והוא ילוד אשה ובא מטפה סרוחה, קצר ימים ושבע רוגז? וכאומר: לך אל השממית שהיא מרמש האדמה, מן הבריות היותר שפלים והיא יושבת בהיכלי מלך. וזה משל לאדם שעל ידי מעשיו ופעל ידיו הטובים בחכמה ובדעת, יבא אל היכל המלך ה', ותנוח עליו רוח אלהים, ויעמוד בסוד ה'. כדרך (משלי ג, לב) "ואת ישרים סודו". וזה תוכחה לכת הפתאים והאוילים מְשׁוּחָתֵי הדעת כי הם בוזי חכמה ומוסר. ואומרים אין לאדם רק לאכול ולשתות ולעשות תאותיו כמעשה הבהמות והחיות. ודברי חכמים הם בעיניהם דברי גאוה. כדרך (משלי כד, ו) "ראמות לאויל חכמות", ומבואר למעלה (חדר ט' חלון י"ג) והמשכיל יבין. וישמע חכם ויוסף לקח. כי יש בדברי שלמה משל ומליצה וטעמים רבים. והנה למדת שאין ארבעה הקטנים הללו עושים בחכמה. אבל הם "מחוכמים". ולפי שכַוָנַת שלמה ללמד לבני אדם דרכי החכמה ויראת ה' קראם "חכמים". להורות כי ממעשיהם שעושים ילמד האדם חכמה גדולה ושרשי היראה.
ושמע עוד דבר חכמה גדולה הנסתר במליצות הללו. הנה הסולם לעלות עליו אל הר ה' צריך שיעלה האדם עליו במעלות. תחלה יטרח לאסוף למודי חכמה מפי סופרים ומפי ספרים. ולעשות מקום פנוי בלבו לשמור דבריהם בכח השומר, שלא ישכח תורתם וחכמתם. אח"כ יתאמץ להרגיל נפשו ולהדריכה במעגלי צדק וחכמה, והוא המעשה. והוא קשה על האדם יותר בעבור יצר הלב שמצייר בכל מעשה ענין רע, ומדמה הסכנות המסתבבות ממעשה החכמה. שאם לא יאסוף ויכנוס ולא יעשוק ולא יְכַּחֵשׁ וכיוצא, יִוָרֵשׁ וְיֵעָנִי. ואם יכבוש תאותיו, יֶחֱלֶה. ואם יעזוב חברת הכסילים והלצים, יִשָׂנֵא בעיניהם. וכל כיוצא בזה. ולכן צריך להתאמץ מאד ביראת ה'. ולא יסור מחֻקוֹתיו ויבטח בשם ה' שישגיח עליו לשומרו מכל רע. ועל זה אמר הנביא (ירמיה יז, ז) "ברוך הגבר אשר יבטח ביי' והיה יי' מבטחו". אח"כ יעלה למדרגה יותר עליונה הוא שתהיה דרך החכמה בלבו כמו טבע שני, ויסורו כל כחותיו אל משמעתה וכדרך שבארנו למעלה. ואז יהיה מושל צדיק על כל מחשבותיו ונטיותיו וציוריו, והוא החכם באמת. ואחר כל זה כשעשה את שלו ינחל כבוד ורוח אלהים, כי יִלָוֶה אליו העזר האלוהי ממרומים. כדרך (משלי ג, לה) "כבוד חכמים ינחלו". וכדברי הכלל הכ"ז. ואז ישמח בחכמה ותהיה "דעת אלהים" בו. ויהיה ממספר שרי קודש ושרי אלהים אשר עמדו בסוד ה', שנאמר עליהם (תהלים כט, ט) "ובהיכלו כולו אומר כבוד". וכבר בארנו כל הענינים האלה בחדרי הבית הזה. ונגד כל זה העריך תחלה ענין הנמלה שהיא זריזה לאסוף הלחם ולשמרה בחורה, כמבואר למעלה. אחר כן העריך ענין השפן, שהוא חוסה בסלע חזק. ואינו בוטח על שום דבר, זולתי בהיות בסלע ביתו, וכמבואר למעלה. אח"כ העריך ענין הארבה שהוא יוצא באגודה אחת, וכולם פונים אל המקום אשר יפנה הראש. ואם [ש]אין להם מלך ומושל עליהם, וכמבואר למעלה. אח"כ העריך ענין השממית שהיא אחרי עשותה לה בית ארוג בידיה תעמוד בהיכלי מלך, וכמבואר למעלה. הָבֵן בן אדם! הָבֵן וּרְאֵה תכונת המשָׁלים הטובים הללו שהם מקבילים עם ארבע האזהרות שהזהיר המלך שלמה בפרשה מַהֲלָל החכמה, ובארנוהו למעלה (בחדר העשירי):