[ישעיה לא, ב] "וגם הוא חָכָם וַיָבֵא רע, ואת דבריו לא הסיר וקם על בית מרעים ועל עזרת פועלי און". פירוש "וגם הוא חכם", השם ברוך הוא הוא חכם, נוהג בכל משפטיו ואורחותיו בחכמה. והרע שמביא עליכם הוא בארח חכמה, וכדברי הכלל הט"ז. שיתואר היוצר ב"ה בתואר "חכם" בעבור הנהגתו העליונה, שיש בכל ענין דבר והפוכו. פעם חסד רחמים, ופעם דין ושבט, וכדברי הכלל הי"ד. והודיע שהרעה באה עליהם היא במדת החכמה, ושלא ינצלו ממנה ע"י חכמתם המדומה ובתחבולותיהם, כי (תהלים לג, יא) "עצת יי' לעולם תעמוד", (תהלים ס, יג) "ושוא תשועת אדם". ולא יבטל השם גזירותיו זולתי אם ישובו בתשובה לפניו. לפי שארחות החכמה לא ישתנו לעד, כל זמן שאין השתנות במקבלים, וכדברי הכלל הרביעי. ועל זה אמר "ואת דבריו לא הסיר, וקם על בית מרעים". על ישראל העושים רע, "ועל עזרת פועלי און", והן המצריים שבטחו עליהן ישראל שיעזרום, ומוסב על מקרא שלפניו, שאמר (ישעיה לא, א) "הוי היורדים מצרים לעזרה ועל סוסים ישענו ויבטחו על רכב כי רב ועל פרשים כי עָצְמוּ מאד, ולא שעו על קדוש ישראל ואת יי' לא דרשו". כלומר אוי על בית מרעים שכשבא מלך אשור בארצם, נועצו להנצל על ידי עזרת מצרים, שהן לא לעזר ולא להועיל, וכמו שנזכר אחרי כן בפרשה, "ואל קדוש ישראל", האֵל המנהיג את ישראל למעלה מן הטבע, לא שעו לשוב מעונותיהם ולבקש ישועתו. כי בידו יתברך להגביר חלשים על הגבורים, וכמו שעשה בעת ההיא עצמו לחזקיה ולסיעתו, וכמו שיתבאר. גם לא דרשו מה' מה יעשו, אבל נשענו על מועצותיהם הרעה להנצל על ידי עזרת אדם, ועל זה אמר "וגם הוא חכם וַיָבֵא רע". כלומר כמו שהוא קדוש ישראל להושיעם מצרותיהם, כמו כן הוא חכם, והרע שמביא עליהם הכל כפי ארחות חכמתו יתברך. ולא יסיר דבריו וגזרתו כל זמן שלא ישנו ישראל מעשיהם לטובה, ויכונו לפניו לקבל הטוב כפי משפט החכמה. ולמען תדעו ותבינו כי יש ביד ה' להציל יריאיו מכף מלך אשור, תראו המופת בעיניכם. כי באותו זמן שפגריכם אתם תפלו על פגרי מצרים שאתם נשענים עליהם, לפי שכן גזר השם ברוך הוא עליכם בעבור רוע מעלליכם, יציל השם ברוך הוא את חזקיהו ועמו המעטים מֵחֲמַת המלך הגדול מלך אשור. ועל זה סמך ואמר (לא, ד-ה) "כי כה אמר יי' אלי כאשר יהגה האריה והכפיר על טרפו אשר יקרא עליו מלא רועים, מקולם לא יחת ומהמונם לא יענה, כן ירד יי' צבאות לצבוא על הר ציון ועל גבעתה. כצפרים עפות כן יגן יי' צבאות על ירושלים גנון והציל פסוח והמליט". פירוש, למען הודיעכם שהוא חכם ומנהגיו בחכמה טוב ורע כפי מצב המקבלים. אמר אֵלַי השם ברוך הוא שאין גבורת אשור נחשבת למאומה לפניו, כמו ששאגת הרועים והמונם לא יחת (את) [מפניהם] הארי והכפיר כשהן על טרפם, ושהוא ברוך הוא יכה את מחנה אשור בחרב לא איש, ויגן על ירושלים ויצילנה מידו. לפי שיושביה ומלכם ראויין לתשועת ה', כי השם ברוך הוא חכם ונוהג בחכמה, טוב לטובים ונפרע מן החוטאים, דבר והפוכו. ולכן טוב לכם אם תשובו לפניו יתברך ואז תושעו. ועל זה סמך ואמר (שם לא, ו) "שובו לאשר העמיקו סרה בני ישראל". כך נראה בעיני, והוא כפי היסודות שיסדנו. והרב רד"ק זצ"ל בעבור שחשב תאר "חכם" נופל על המשיג דברים איש צח השכל, וכמו שחשב ג"כ הרמב"ם זצ"ל ושאר הרבנים זצ"ל, וכמו שבארנו מקצת דבריהם בבית הראשון (חדר א') כתב בפירוש הפסוק הזה "גם האל חכם ויודע מחשבותם כי לא דרשו אל ה' וירדו אל מצרים לעזרה, כי לפי דעתם ומחשבותם לא ייטיב יי' ולא ירע. ולכן לפי מחשבתם הביא עליהם רע להראותם כי ייטיב ה' וירע ולא תועיל להם מה שחשבו להעזר במצרים" עכ"ד ז"ל. ואני תמה. עוד יאמרו מקרה היו לנו ולמצרים, ומאין ידעו שהרעה הבאה עליהם מאת ה' ברוך הוא היא? גם לא התבארו קשר הכתובים שהזכרנו כפי פירוש זה. אבל השלם יונתן בן עוזיאל ז"ל תרגם "ואוף הוא בחוכמתיה אייתי בישתא על דעבדיה".1על מה שעשו פירוש שהרעה שמביא עליהם היא בארח חכמה החוקקת להרע עם העוברים על חֻקֵי השם ב"ה ותורותיו. ודבריו אמת, ויסודנו קיים שאין תואר "חכם" נופל אלא על הנוהג במעשיו כפי החכמה, לא על ההשגה וההשכלה וההתבוננות, והבן.
[הושע יג, יג] "חבלי יולדה יבואו לו. הוא בן לא חָכָם כי עת לא יעמוד במשבר בנים". פירוש "לא חכם", שאינו נוהג בחֻקוֹת החכמה כי מעשיו מקולקלים, וכדברי הכלל הי"ב. וכך הפירוש, הנביא מוכיח את ישראל על קלקול מעשיהם, וְהֵחֵל (יג, יב) "צרור עון אפרים צפונה חטאתו", כלומר עונותיהם וחטאתיהם צרורים ושמורים באוצרותי להנקם מהם. וכל ישראל זולתי יהודה ובנימין נקראים "אפרים". וכן תמצא במקומות רבים מספרו. ולכן "חבלי יולדה יבואו לו", דִמָה צרותיהם שישיגו לחבלי יולדה שהיא במיצר. וכשלא תהיה לה כח ללידה, בלי ספק תמות. והנה גם על יהודה וירושלים יבואו צרות הדומות לחבלי יולדה, כשבא אחר כן מלך אשור גם עליהם, אלא שנצולו בחמלת ה' עליהם, כמו ביושבת על משבר כשתפליט ותוליד תנצל מחבליה ומסכנתה. וכן תמצא מפורש בדברי חזקיה כשהיה בצרה הנזכרת, ושלח את הנביא ישעיהו שיתפלל בעד העיר, אמר (מל"ב יט, ג) "כי באו בנים עד משבר וכח אין ללידה", והשם ב"ה מלטם ברחמיו. וכדרך שנזכר בנחמות (ישעיה סו, ה) "כי חלה גם ילדה ציון את בניה". (שם סו, ט) "האני אשביר ולא אוליד? אמר יי'". ואמר הושע שאפרים לא ינצל מצרתו, ואמר הטעם [כי] "הוא בן לא חכם", לפי שהוא בן שסר מחֻקוֹת החכמה, ובשיקוציו נפשו חפצה. ולכן אפילו עת קטן לא יעמוד במשבר בנים, כי תְּכַלֵהוּ הצרה מיד. ואמר עוד (הושע יג, יד) "מיד שאול אפדם, ממות אגאלם. אהי דבריך מות, אהי קטבך שאול, נחם יסתר מעיני". כלומר אעפ"י שאני פודה ממות ומציל משאול, לא אעשה כן לאפרים, אבל אגזור עליו המות והשאול, ולא אנחם. מטעם שבארנו בפסוק "וגם הוא חכם ויבא רע". ואמר הטעם (יג, טו) "כי הוא בין אחים יפריא" וגו'. (הושע יד, א) "תאשם שומרון כי מרתה באלהיה" וגו'. כלומר בעבור שֶׁמָרוּ פי ה' ולא אבו ללכת בדרכיו.
וגם בכתוב זה (הושע יג, יג) תרגם השלם יונתן ז"ל "הוא בר דאתרבי ולא חכים למידע דחלתי", כלומר שאין בו יראת השם ברוך הוא, ולכן סר מלכת בחכמה, ונוהג בשרירות לבו הזונה. וכמו ששנינו (אבות, ג) "אם אין יראה אין חכמה", וכמו שרמזנו בכלל כ"ה. אבל רד"ק ז"ל פירש "לפי שהמשיל חבליו לחבלי יולדה, אמר כי הנולדים אינן חכמים, כלומר הדורות הבאים שראו אבותיהם בצרה בעבור עונותיהם, לא היו חכמים ולא התבוננו כי אבותם בעונם מצאתם הצרה, ולא שבו ממעללי אבותיהם ועשו רע כמוהם", ע"כ. ואיך יתכנו דבריו אם הכתוב אומר "עת לא יעמוד במשבר בנים", הרי שבחבליהם לא הולידו בנים? והעיקר שאין תאר "חכם" על ההתבוננות, וכמו שיסדנו על נכון.