[קהלת ט, יג-טו] "גם זה ראיתי חָכְמָה וגו' עיר קטנה ואנשים בה מעט וגו' ומצא בה איש מסכן חָכָם ומלט הוא את העיר בחכמתו וגו'". פירוש "חכם", שאסף חֻקֵי החכמה לנפשו ונוהג בחכמה, וכדברי הכלל הי"ב. אחרי שהודיע כי מקרה אחד לכל תחת השמש, ולכן לא יראה ההבדל שבין החכמה והסּכלות, ויתרון החכמים מן הכסילים, ושעל כן הכסילים נצבים לריב עם החכמים וטוענין על החכמה; חזר ואמר שראה חכמה תחת השמש. כלומר שתָּר בלבו על ענין אשר יקרה תחת השמש, שממנו תראה יתרון החכמה ותפארתה, ושאשרי אדם מצא חכמה ונוהג בדרכיה. ומה הוא הדבר שראה? "עיר קטנה" ונוחה להכבש, "ואנשים בה מעט" היכולים להציל העיר מן המצור, ובא עליה מלך גדול ועמו חיל ועם רב, וסבב אותה, שאין עוד יוצא ובא מפני הצר הצורר אותה. ובנה עליה מצודים גדולים, שאין יושבי העיר יכולים לשחתם ולהסירם. ואין ספק כי נכבשה העיר ונפלה ביד המלך הגדול שצר עליה, וכל יושבי העיר היו ראויין לנפול בחרב, בעבור עזותם וקשה ערפם שנלחמו מתי מעט ועיר קטנה עם מלך גדול שסבבה. אלא שהמלך כבואו אל העיר וחמתו בערה בו, מצא בתוך אנשי העיר איש מסכן וחכם, המכלכל דבריו במשפט החכמה, צדיק מושל ביראת אלהים, ודבר על לב המלך וחלה פניו לבלתי השחית את יושביה. והמלך כשמעו את דברי חכמתו, רחם על יושבי העיר למלט נפשם ממות. וקודם שנהיה הדבר הזה, אדם לא זכר את האיש המסכן ההוא, כי כן מנהג ההמון לבזות את החכמים ודברי חכמתם בהיותם במסכנות. ועתה נגלה הדבר כי החכמה עמדה להם להצילם. וראה ראינו כי טובה החכמה במאד מאד. ועל זה אמר (ט, טז) "ואמרתי אני טובה חכמה" מגבורה "וחכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים". וזה הפירוש אמת, ודומה לזה כתוב בספר משלי (טז, יד) "חמת מלך מלאכי מות, ואיש חכם יכפרנה". ונשען על הכלל שהנחנו שכל תאר "חכם" סתם על הנוהג במנהגיו כפי החכמה. ולא תוכל לפרש איש מסכן וחכם בתחבולות ובמלחמות ובכל מלאכת מעשה, וע"י תחבולותיו ומעשה כלי גבורותיו הציל את העיר שלא נכבשה מן המלך הגדול, ושעל זה אמר "טובה חכמה מגבורה", לפי שנצלה בתחבולות ולא בגבורות אנשיה. שהרי אמר "ומצא בה", למדנו שנכבשה העיר כי המלך הרס יסודותיה ובא אל העיר, ובתוך העיר מצא זה המסכן וחכם. ואם כן לא נצלה בתחבולות. ועוד לשון "המלטה" בכל המקרא נופל לבד על נפשות, ולא על העיר. ועוד אם מבעל תחבולות ומלומד מלחמה מדבר, איך אמר "וחכמת המסכן בזויה"? וחכמות כאלו אינן בזויות לההמון, ובכל הממלכות יבקשו אנשים כאלו היודעים מנהגי המלחמה ותחבולותיה. הָרְאֵיתָ בעיניך כי העיקר כמו שפרשנו.
[קהלת ד, יג] "טוב ילד מסכן וְחָכָם ממלך זקן וכסיל אשר לא ידע להזהר עוד". פירוש "וחכם" שיודע חֻקֵי החכמה ונוהג כן, וכדברי הכלל הי"ב. והנה הזכיר ילד נגד זקן, מסכן נגד מלך, וחכם נגד כסיל. והודיע כי הילד המסכן בהיותו חכם, שלמד חֻקֵי החכמה ונוהג בילדותו בחכמה, טוב הרבה מן המלך אעפ"י שהוא זקן, בהיותו כסיל. כי המלך ברוב חילו, ועם זקנתו שראה בימיו נסיונות רבות ומן הראוי שנתבררו לו דרכי ההנהגה, ובמה תגדל הצלחת העם והמדינה, וכדרך (איוב לב, ז) "אמרתי ימים ידברו, ורוב שנים יודיעו חכמה". הנה כל זה לא יועיל בהיותו כסיל ונלוז מן החכמה, כי אין המלך נושע ברוב חיל, ועצתו לא תצלח, וגבורתו ועשרו לא תעמודנה לו. כי (תהלים לג, יח) "עין ה' אל יראיו" להולכים בחכמה. כי מן ההנהגה הטובה ע"פ החכמה נמשכת השגחת השם ברוך הוא עליו להשכילו ולהצליחו בעצתו ובמעשיו, וכמו שבארנו פעמים רבות. והחליט כי זה הילד טוב מן המלך הכסיל. ואעפ"י שחכמת ההנהגה מסורה ביד כל אדם, וכדברי הכלל הששי, ואם הוא עתה כסיל, אולי יעשה לו לב חדש ורוח חדשה ויחכם, וכדברי הכלל הכ"ג והכ"ו. הנה בהיותו זקן בכסילות כבר נשתרשו מנהגיו הרעים, ודעתו משובשת ושכלו ובינתו מלאים ערמות רעות ודברי הבל, וכמעט שאי אפשר לו לאסוף לנפשו חֻקֵי החכמה. וכן בעבור שציוריו הרעים מָשְׁלוּ בלבו גם עד זקנה, כמעט אי אפשר לו למשול עליהן ולהעבירם מן הלב ולצייר הציורים הטובים. ועל זה אמר "אשר לא יוכל להזהר עוד", כלומר ודאי טוב ממנו זה הילד המסכן והחכם, כי ממש אין תקוה שישוב זה המלך הכסיל מאולתו ומרעתו. ובדומה לזה שנינו במסכת אבות (פרק ד, משנה כ) "הלומד תורה זקן למה הוא דומה? לדיו כתובה על נייר מחוק". כלומר לוח לב הזקן שהצטיירו עליו עד עתה אסופות של דברי הבל, כשרוצה להעבירם מן הלב, דומה למוחק מכתב שעל הנייר וחוזר וכותב עליו חדשות, שאינן נוחין להקרא בעבור התנוצץ ביניהן המכתב הראשון המחוק. ועל מה ששנינו שם (אבות ד) "הלומד תורה מן הילד למה הוא דומה? לאוכל ענבים כהות ושותה יין מגתו", לפי שאין טעם בשכל הילד ובחכמתו. שנה רבינו הקדוש (שם) "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו, יש קנקן חדש מלא ישן, ויש קנקן ישן שאפילו חדש אין בו". ולא פליג אמתניתין קמייתא, שאין בפרקי אבות דברי מחלוקת. אלא הודיע כי אמת הדבר ששכל הילד אם נשאר על מצבו הטבעי, הרי הוא כמו הפרי שאינו מבושל כל צרכו. אבל לפעמים הילד בצדקתו ובחכמתו זוכה לעזר האלהי ממרומים, וכדברי הכלל הכ"ד. וכנוח עליו הרוח הטוב ישכיל ויבין ההלכות וטעמיהן, כי רוח ה' תלמדהו ותבינהו, ואז דומה לקנקן חדש מלא יין ישן, כי ה"יין" משל לבינה, כמו שבארנו בפתיחת הספר. ויין הילד הזה ממרומים באה לו, הוא האור האלהי, ודומה ליין ישן שאפילו דעת זקנים נוחה הימנו, ואז ראוי שאפילו הזקנים ילמדו תורה וחכמה מפיו. וכענין ר"א בן עזריה שהוקם לנשיא בהיותו בן י"ח שנים.1ברכות כח, א ובדורות הראשונים יוסף בן י"ז שנה כבר ראה חלום של נבואה והיה חכם גדול, וכמו שתרגם אונקלוס ז"ל (בראשית לז, ג) "כי בן זקונים הוא לו", "בר חכים הוא ליה". וכענין (קידושין לב, ב) "אין זקן אלא זה שקנה חכמה", וכמבואר בבית הראשון (חדר י' חלון י"ט). ודומה לזה ענה אליהוא בן ברכאל שהיה צעיר בימים ובעבור כן הוחיל עד ידברו הזקנים ממנו. וכשראה שאין אתם דבר מתוקן, אמר (איוב לב, ז-ח) "אמרתי ימים ידברו וגו' אכן רוח היא באנוש ונשמת שדי תבינם". כלומר לפעמים נמצאת החכמה והתבונה יותר בילדים, כשזכו ברוח צדקתם להעזר ממרומים, "ונשמת שדי" ורוחו הטובה הבינה והשכילם. והענין הזה יקר מאד, ובפרושי למסכת אבות הארכתי בזה.2יין לבנון, פרק ד משנה כ, מהד' תשס"ג עמ' 333-335 גם בספר "רוח חן".3חכמת שלמה, פרשה ד פסקא ט, עמ' 71 אבל פה לפרש הכתובים באתי, ואל הענין הזה כיון קהלת בדבריו.
וכמו שפירש בפסוק שלאחריו באמרו (קהלת ד, יד) "כי מבית הסורים יצא למלוך כי גם במלכותו נולד רש". הפסוק הזה ראיה על הפסוק הראשון. כלומר מצינו כן ביוסף הצדיק שהיה ילד בשנים, ומסכן ודל כי לעבד נמכר יוסף, וירד לבית הסהר; ובצדקתו ובחכמתו יצא מבית האסורים למלוך, כמפורש בתורה. כי היתה השגחת השם דבקה בו והיה עליו אור נאצל ממרומים, עד שפרעה וזקניו הודו שאין נבון וחכם כמוהו, וכמבואר (בחדר א' חלון א'). ראה ראינו כי החכמה שמתהו מלך ונגיד, וּמִלֵט בחכמתו את כל מצרים ושאר הארצות ממות ברעב, ונעשה עשיר ומלך. ולהיפך ראינו במלך זקן וכסיל, שלא תעמוד לו מלכותו וזקנותו. כי "גם במלכותו נולד רש", כלומר בכל ארץ מלכותו נולד ריש ומחסור, ובמסכנות יאכלו בה לחם, כי לחץ הרעב שגברה בארץ הוריש כל יושביה עם מלכם. ולשון זה נכתב בתורה אצל הרעב, ואמר (בראשית מח, יא) "פן תִּוָרֵשׁ אתה וביתך וכל אשר לך". והנה במלכות מלך הכסיל היה נולד רש, לולי כי הציל ילד המסכן את הארץ בחכמתו. וזה ראיה כי הילד המסכן טוב ממלך הזקן בהיותו כסיל. כי הכסיל הזקן לא יחכם, כי לא ידע להזהר עוד, ועושרו ומלכותו לא תעמודנה לו. והילד המסכן וחכם אפשר שבחכמתו יעלה לגדולה וימלוך. והראב"ע ז"ל פירש ענין "ילד, שכל יום יוסיף חכמה, והזקן לא ידע להזהר עוד בעבור שזקן בכסילות. ויתכן שיהיה הילד שהוא חכם מלך, ואפילו שיהיה בבית האסורים. וזה הילד כמו יוסף שחכמתו שמתהו לאדון. ואמר שלמה אל תתמה איך יצא החכם מדבר להפך, כי גם הזקן שהוא מלך נולד רש, כענין ערום יצאתי מבטן אמי" עכ"ד. ודבריו נכונים, זולתי מה שפירש על נולד רש שהוא רחוק, ולמה נתמה? והתורה מבארת איך נעשה מלך, לפי שפתר חלום פרעה ברוח הקדש. ורש"י ז"ל פירש "כשר והגון הוא שימלוך, כי גם במלכותו הוא נהפך ממנהג השררה, מקטין עצמו אצל החכמים כמדת הרשים. ו'נולד' כמו 'נעשה', ולשון הוה הוא, ע"כ. ואף לדבריהם ז"ל יתפרש תאר "חכם" הניכר פה על הנוהג בדרכי חכמה וצדק, שבעבור כן השגחת השם ב"ה דבקה בו. וכן להקטין עצמו לבלתי רום לבבו מאחיו מדת חכמה היא. ומה שפרשנו אנחנו ישר בכוונת הכתובים.