[משלי כא, כ] "אוצר נחמד ושמן בנוה חָכָם, וכסיל אדם יבלענו". פירוש "חכם" שאסף חֻקֵי החכמה ונוהג בחכמה ובצדק, וכדברי הכלל הי"ב. ויש בפסוק זה משל נכבד, וכבר רמזנו עליו בבית הראשון (חדר ו' חלון ז'), ואמרנו שהיראה נמשלת לבית אוצר שאוספין בתוכו הסחורות היקרות, חפצים ומעדנים והן שמורים בו. כי אם אין בית ומקצוע להניח בו החפצים, אין כלום. וכן היראה אוצר החכמה כולה, ומי שבית נפשו פתוחה ביראת ה', יאסף קבוצת החכמה וישמרנה באוצר נפשו, גם יסתפק מן האוצר ההוא, והוא המעשה. כי השמירה מביאה לידי העשייה, וכענין (איוב כח, כח) "ויאמר לאדם הן יראת אדני היא חכמה", ויתבאר בחדר העשירי בעז"ה. וכן (ישעיה לג, ו) "יראת ה' היא אוצרו", ויתבאר בחדר הששי בעז"ה. וכמו ששנינו (אבות, ג) "אם אין יראה אין חכמה". וכן בארנו בפתיחתנו לבית הראשון בכונה החמישית, שכתבי הקדש המשילו תמיד הרוח העליון לשמן, והוא העזר האלוהי הדבק עם נשמת החכם, וכדרך (תהלים כג, ה) "דשנת בשמן ראשי". וגם על זה רמזנו במשלו של יותם, שבעבור כן המשיל האיש המלובש ברוח הקדש אל הזית שהוא פרי השמן. ומלת "נוה" תאר לנשמת האדם, כמו שכתוב (איוב ח, ו) "אם זך וישר אתה כי עתה יעיר עליך, ושלם נות צדקך", כלומר אם זך לבבך ונוהג בחכמה וישר אתה, אין ספק כי יעיר כבודו עליך, להופיע בך "דעת אלהים". "ושלם נות צדקך", לתת שלֵמות בנשמתך בעלת הצדק. וכן אמר ראב"ע ז"ל "נות צדקך, היא הנשמה" ע"כ. דוגמא למה שבארנו בחלון הט', שהחכמים הנוהגים בחכמה ובצדק, באחריתם ינחלו כבוד והוא הרוח הקודש. ועל זה אמר שלמה בחכמתו "אוצר נחמד ושמן בנוה חכם", כלומר יראת ה' שהוא אוצר נחמד מלא כל טוב החכמה, השמירה והעשייה, וכן השמן הטוב והוא העזר האלוהי, גם שתיהן נמצאים בנשמת החכם הנוהג במנהגיו כפי חֻקֵי החכמה. וכבר אמרנו בכלל החמישי שהכחות בכללן נטועות בכל הנפשות. ובכלל הששי אמרנו, שכח החכמה נטוע ג"כ בכל הנפשות. ובכלל עשרים, שכֹח הבחירה והממשלה נטועה גם היא בכל הנפשות, ולכן בכח כל אדם לירוא את השם ב"ה ולקבל החכמה ולהתנהג כמצותיה. ואם כה יעשה, יזכה להמשיך על נפשו העזר האלוהי. אלא שהכסילים נלוזים מיראת ה' וחכמה, לא בעבור שחדל מהם הכח ללכת במישרים, אלא בעבור הטותם אחר מראה עיניהם והולכים בשרירות לבם. על כן יבלעו האוצר הנחמד הזה שבנפשם, לא יחשבו ביראת ה' ולא יאספו בו החכמה, ואין צריך לומר שלא ינהגו בחכמה. ועל זה אמר "וכסיל אדם יבלענו" כלומר כסיל גדול, או כסיל הנמשך אחר האדמה והחלק החומרי יבלע האוצר, ולכן לא יזכה לעזר האלוהי הנמשל לשמן. ולא פירשו כן מפרשי המקרא זצ"ל.
[משלי כא, כב] "עיר גבורים עלה חָכָם ויורֶד עוז מבטחה". פירוש "חכם", בעל החכמה הנוהג בצדק ובמישרים, וכדברי הכלל הי"ב. וגם בכתוב זה משל צח מאד, להורות שהחכמה ויראת אלהים יסוד כל ההצלחה ואושר האדם, בעבור כי השגחת השם ב"ה דבקה בנוהגים על פי החכמה, ויוכל לבטוח מכל רע. והנלוז מחכמה אין לו משגב ומבטח לבטוח עליו, כי לא יועילו לו שכלו ובינתו ולא גבורתו ולא עשרו וכבודו, כענין (ירמיה ט, כב) "אל יתהלל חכם בחכמתו" וגו', כי לא יעמדו לאדם ביום אידו. ומי יעצר כח לעמוד בפני הגזרה העליונה, אם מן השמים נלחמים בו באחד מן המשפטים הרעים דֶבֶר, חרב ורעב וכיוצא. והנה כל בני אדם סגורים בארץ וסביבותם השמים וכוכביהם, והם שָׂמִים משטרם בארץ, אין רגע בלי תמורה, ומי יתיצב נגד הגבורים העליונה הללו? כולם יודעים שאין מי יעמוד לפניהם. למה הדבר דומה? לעיר מושב הענקים והגבורים אשר מעולם אנשי השם, ויתר בני האדם בעיניהם כחגבים. הנה לא יבטחו זולתם מבני האדם רגע, כי אינם יודעים מתי תפול עליהם אימת הענקים, ומי יתיצב לפני בני ענק? ואולם החכם הנוהג בצדק ובכשרון מעשים, ובזכותו ובצדקתו יוריד השגחת השם ב"ה על יצוריו, והשגחת השם ב"ה תבטל רעת המערכה העליונה, ולא ייראו מרע כי השם מגן בעדם, ואז ישכנו לבטח. ועל זה אמר "עיר גבורים עלה חכם", המשיל הדבר לעיר מושב גבורים היושבת בראש ההר, ובתחתית ההר אנשים רכי הלבב. והחכם עלה אל העיר, והוריד עוז להיות מבטח ליושבים בשפלה, שלא יחתו מאימת הגבורים. והנמשל הוא שהחכם מוריד עוז השם ב"ה מלמעלה, להיות מבטח על יושבי הארץ שלא יחתו מרעת ומאימת גזרת הכוכבים העליונים. ומלת "עוז" כמו (תהלים כט, יא) "יי' עוז לעמו יתן", וכמו (קהלת ז, יט) "החכמה תעוז לחכם" וגו', ובארנוהו למעלה (חדר ג' חלון י). וכמו (משלי כד, ה) "גבר חכם בעוז", שפרשנוהו בחלון ששי, ולמדנו שיראת ה' וחכמה תעוז מכל. ורמז לדבר מלחמת יעקב עם השר, שנאמר (הושע יב, ה) "וישר אל מלאך ויכל". ובספר "חכמת שלמה" שהעתקנו, כתוב "וַתָּשַׂר אותו במלחמה קשה",1חכמת שלמה, פרשה י פסקא יב (עמ' 147) וידע כי יראת אלהים תעוז מכל, ומלחמה קשה היא המלחמה עם המלאך. וקרה לו זה להודיע לדורות כי יראת אלהים וחכמה תעוז מכל. וכל זמן שהאדם נוהג ביראה וחכמה, אין מזל ושר שולט עליו. וראב"ע ז"ל פירש "עיר גבורים עלה חכם, להורות כי טובה חכמה מגבורה. ועוד רמז לחומות, כענין עד רדת חומותיה" ע"כ. וכבר בארנו למעלה בפסוק (קהלת ט, טז) "טובה חכמה מגבורה" שאין הענין האמור שם על הצלת העיר בתחבולות החכם, וכן פה אין מדבר שהוריד החכם חומות העיר בתחבולות חכמת המלחמה. גם לא תמצא בכל המקרא מלת "עוז" על חומת העיר. גם לא בא שלמה בספרו לפאר את בעל התחבולות היודע בעניני מלחמה וקרב. וראיתי כי הרלב"ג ז"ל שפירש גם הוא כן הוסיף "אמנם יהיה זה לחכם בעבור חכמתו, ומצד דבקות ההשגחה האלהית בו", ע"כ. הרגיש בקושי הענין והוסיף מה שהוסיף.