[משלי כט, יא] "כל רוחו יוציא כסיל וְחָכָם באחור ישבחנה". פירוש "חכם" מי שהחכמה אסופה בנפשו, ונוהג בכל כחותיו כפי החכמה, וכדברי הכלל הי"ב. כבר בארנו (חדר ג' חלון ד') בפסוק (קהלת ז, ז-ח) "כי העֹשק יהולל חכם" וגו' טוב ארך רוח מגבה רוח", כי רוח הכסיל מושלת על נפשו. וענין "רוח" רמזנו עליו פעמים רבות שהוא המרחיב הכחות, וממלא כל בית הנפש מחשבת הכח שהרחיב. ולב האדם מלא ממנו, וע"י כן נצוד הלב וגוזר לעשות כפי חפץ הכח שהתגבר ועלה על הלב, כענין (במדבר ה, יד) "ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו", וכן בכל דבר ודבר. וכאותו ששנינו (אבות, ג) "כל שחכמתו מרובה ממעשיו למה הוא דומה? לאילן שענפיו מרובין ושרשיו מעוטין ורוח בא ועוקרתו והופכתו על פניו", וכמו שכתבנו בבית הראשון (חדר ה' חלון ג'). ושנינו (אבות, ד) "איזהו גבור? הכובש את יצרו, שנאמר 'טוב ארך אפים מגבור, ומושל ברוחו מלוכד עיר'". לפי שהכל תלוי ברוח, שאם יתגבר עליו האדם להשפיל [הרוח] בעמק הנפש, עד שלא יוכל הרוח להיות גבוה ולהתרומם על הלב אלא ברשות האדם וכפי גזרת החכמה, זהו החכם באמת. ועל זה שנינו (אבות, ד) "מאד מאד הוי שפל רוח". ומי שרוחו מושל עליו הוא הכסיל, ועליו אמר שלמה "כל רוחו יוציא כסיל", כלומר שאין הכסיל נותן דלתים ובריח ומעצור לרוחו, אלא כל רוחו כמו שיעלה על לבו יוציא הכסיל לפעל, הן כשיתלבש רוחו באחד התאוות, או בגאוה בשנאה בקנאה וכיוצא יוציאנה לאור, ויעשה פעולתו כפי חפץ רוחו. והחכם להיפך, כי הוא מושל על רוחו, ולא יניחנו לפעול ולהגביה כחפצו, אבל ינהיג רוחו כפי חפץ החכמה האסופה בנפשו.
ודע כי מלת "פנים" נופל על פני הנפש, כמו (שמות כ, יז) "ובעבור תהיה יראתו על פניכם", (משלי יז, כד) "את פני מבין חכמה", וכמו שבארנו בבית הראשון (חדר ח' חלון ט'). גם רמזנו עליו בבית הזה. ולכן כשרוח האדם מתלבש באחד מן הכחות ומושל בנפש נאמר שהמדה המושלת היא על פני הנפש. וכעדות הכתוב שהבאנו, "בעבור תהיה יראתו על פניכם", כלומר שתמשול בכם מדת היראה. וכן "את פני מבין חכמה", שמדת החכמה מושלת בנפשו, וכאותה ששנינו (אבות, ו) "ומלבשתו ענוה ויראת חטא". והנמשל בזה כמו שהעינים בפני האדם, ובהן יראה מה שחפץ לראות, כן המדה האהובה לנפש, ועין הלב מציירה ומביט בה (היא) על פני הנפש. וכדרך שבארנו (חדר ג' חלון א') בפסוק "החכם עיניו בראשו". והיפך מזה הוא אחור, שבהיות מדה מן המדות נסתרת בעמק הנפש, ואין עין הלב מביט בה והיא בהעלם, איננה על פני הנפש, אלא באחרוניתה, ושם אין עינים לראות, וכדרך (תהלים קלט, ה) "אחור וקדם צרתני". ומלת (משלי כט, יא) "ישבחנה" כמו (תהלים פט, י) "בְּשׂוֹא גליו אתה תשבחם", כלומר בהתרומם גלי הים למעלה השם ב"ה ישבחם ישפילם למטה וישקיט המייתם. ודומה לזה רוח האדם אם יתרומם ויחפוץ לעלות למעלה לצוד את הלב, הנה החכם בעוז חכמתו ישפילנה באחור הנפש, בסתר אין רואה, ולא יביט בה עוד עין הלב, וע"י כן לא יפעול פעולה של סּכלות והבל. והמפרשים ז"ל לא פרשו כן, ואני בדרכי אחזתי לא ארפנה.
[משלי כט, ה] "אנשי לצון יפיחו קריה וַחֲכָמִים ישיבו אף". פירוש "וחכמים" שאספו חֻקֵי החכמה ונוהגים בדרכי הצדק, וכדברי הכלל הי"ב. ו"אנשי לצון" הן הנרגנים ובעלי לשון, ובכזביהם יפיחו לבב אנשי הקריה, יעוררו מדנים ויעלו אף בקרבה ושנאת חנם. ומלת "יפיחו" כמו (משלי ו, יט) "ויפיח כזבים עד שקר", וזה בעבור נפיחת הרוח מן הפה שהוא משל לדבור. וכן אנשי לצון בהבל פיהם יפיחו בקרבה, כנופח באש להעלות להב אף וחימה בלב אנשיה. וחכמים הנוהגים בחכמה, לא לבד שלא ידברו כזב ולצון, אבל גם בצדקתם לאהוב שלום ולרדוף שלום, כשיראו בני אדם ששונאים זה את זה, ישיבו אף האחד מחברו ע"י דברי שלום ושפתי אמת. וכמו שאמרו קדמונינו ז"ל (אבות דר' נתן, פרק יב) על אהרן הכהן ע"ה. וכן (שיר השירים ד, טז) "עורי צפון ובואי תימן הפיחי גני יזלו בשמיו, צוה לרוח שיפיח בגנו, ואז יזלו בשמיו ריח". וכן אנשי לצון יפיחו רוח בקריה, ותעלה חמת איש באחיו. ובפירוש רש"י ז"ל "יפיחו ילהיבו כלהבת אש הנפוחה ברוח" ע"כ. וראב"ע ז"ל פירש "יפיחו יסבבו פחים, כלומר שהשם ישים פחים ללכדם בעבור אנשי לצון, וחכמים בחכמתם ישיבו אף השם, וינצלו מן הפחים" ע"כ. ולפירוש זה ענינו כמו (משלי טז, יד) "חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה" המבואר למעלה (חלון ה'). על כל פנים הודה הרב ז"ל פה, שבעבור החכמה ישוב אף השם ב"ה. ואין זה אלא חכמת המנהגים בצדק, כי לא ירחם השם אנשי קריה בעבור החוקרים וחכמי הטבע ואנשי מלאכת-מעשה שביניהם. והנה יסודנו אמת.