[משלי כז, יא] "חֲכַם בני וְשַׂמַּח לבי ואשיבה חורפי דבר". פירוש "חכם", אֱסוֹף חֻקֵי החכמה והמשילם בלבך והתנהג בחכמה, וכדברי הכלל הי"ב. וזה בדרך משל, כאילו רוח הקדש מצוָה לאדם שיחכם, והוא שישמור המצווֹת וינהג בחכמה וכל כך תגדל מעלתו בחכמה, עד שיהיה חכם לב, ועל ידי כן כביכול ישמח לב עליון ית'. וכמו ששנינו (אבות, ו) על העוסק בתורה לשמה, "משמח את המקום" ב"ה. ויפה פרשנו בפרושינו למסכת אבות.1מהד' תשס"ג עמ' 524-525 וכמו שכתוב (משלי כג, טו) "בני, אם חכם לבך ישמח לבי גם אני", ויתבאר בחדר זה. והמקרא הזה מלמדנו כי איש חכם לב משמח את יוצרו ב"ה. וכן "וְשַׂמַּח לבי" הנזכר פה, ענינו שכל כך יגדל בחכמה עד שיוכל לשמחו יתברך, כשיזכה בצדקתו להיות חכם לב, ויאר ה' פניו אליו ויחנהו דעה בינה והשכל, וכמו שבארנו ענין "חכם לב" בבית הראשון (חדר ה' חלון ה'), כי הוא יוכל להשיב תשובות נכונות ודברי תבונות לכל הבאים לחלוק על שרשי החכמה ויראת ה'.
ולכן ר' אלעזר בן ערך שהיה בעל המדה הזאת, שנה במשנתו (אבות, ב) "הוי שקוד ללמוד תורה, ודע מה שתשיב לאפיקורוס". כלומר הוי שקוד על דלתות החכמה ותזכה להיות מַעְיָן המתגבר, ואז תדע מה שתשיב לאפיקורוס ואיש נבל הטוען ביד רמה נגד שרשי הדת והיראה. וכן אומר רוח הקדש בפסוק זה, "ואשיבה חורפי דבר", מלת "חורפי" על המחרפים בטענותיהם ובהבליהם. ומלת "דבר" על דבר ה' וסודו, כדרך (ירמיה יח, יח) "ודבר מנביא", ובארנוהו למעלה (חדר ב' חלון י"ב). כלומר על ידך בני, חכם-הלב, יגדל כבוד ה' וכבוד תורתו בארץ, כי מפיך יצאו דברי אמת ותוכחות נפלאות ותשובות נכונות על דברי האוילים המחרפים אותי, והמדברים דופי על צדקת ה' וכבוד תורתו. והנה אשריך אם תזכה לכך שעל ידך יתגדל כבוד שמים! ולכן ראוי לך להתגבר על יצרך ולהתנהג בחכמה, למען תזכה באחריתך לכבוד הגדול הזה. וכן מצינו שבקש דוד מלך ישראל (תהלים קיט, מב) "ואענה חורפי דבר כי בטחתי בדבריך", כלומר אזכה שאענה חורפי דבר, ויבושו ממועצותיהם, וחרפתם אל חיקם תשוב. ובעבור שמעולם בטחתי בדבריך, ולא נשענתי על שכלי ובינתי, על כן אקוה שתאיר אלי פניך ואהיה חכם-לב לענות למחרפים דבר, וכדרך (משלי ג, ה) "בטח אל יי' בכל לבך ואל בינתך אל תשען", ויתבאר בחדר העשירי בעז"ה. וכן "כי בטחתי בדבריך" שאמר המשורר הוא טעם שבעבור כן יזכה לענות חורפיו דבר. ואמר עוד (תהלים קיט, מג) "ואל תצל מפי דבר אמת עד מאד כי למשפטיך יחלתי", כלומר כשאענה דברים לחורפי, אנא ה' אל תמנע מפי דבר אמת עד מאד! דברים ותשובות נגלה בהם האמת למאוד, עד שלא יוכלו לענות עוד סרה, ויודו בעל כרחם כי שקר תרמיתם, וששפתותי אמת תדברנה, וע"י כן יתגדל שמך על ידי. ואמר עוד (קיט, מז) "ואדברה בעדותך נגד מלכים ולא אבוש", כלומר בהיותך עם פי ולשוני, ותהיינה הגות לבי תבונות, אדברה חֻקֵי החכמה והתורה נגד מלכים ולא אבוש, כי ישיתו לב לזוהר וטוהר הדברים אשר ידבר פי. ועל הדבר הזה יסד המשורר כל הסדר. אבל לא אאריך לפרש הענינים שלא במקומם. כך נראה בעיני, ולא בארו כן מפרשי המקרא ז"ל.
[משלי כג, טו] "בני, אם חָכַם לבך ישמח לבי גם אני". פירוש אם זכית בצדקתך שנהייתה חכם לב, וכדברי הכלל הכ"ז. וכבר בארנו ענין חכמת לב במקומות רבים מספר זה, ואמרנו שהמתואר כן הוא האיש שזכה בצדקתו ובמנהגיו הישרים לאור נאצל ממרומים, תוספות דעה בינה והשכל, ונעשה כמעין המתגבר ומגלין לו רזי תורה, אז יבין צדק משפט ומישרים, וידרוש טעמי החכמה ויבין מליצותיה ומשליה, ויקרב דרכי החכמה אל הלבבות באמצעות יושר אמריו ונועם שכל מליו, וכענין ששנינו (אבות, ו) "ונהנין ממנו עצה ותושיה בינה וגבורה" וכו', ובארנוהו ברחבה בפרושינו למסכת אבות.2יין לבנון, מהד' תשס"ג עמ' 542-547 ועל זה אמר: "בני, אם חכם לבך", כלומר אם בצדקתך וביושר לבבך זכית שנעשה לבבך לב חכם, אז ישמח לבי גם אני. על דרך משל, שישמח אביו שבשמים, כי השם ב"ה אוהב חכמי לב, וכדברי משנתינו (אבות, ו) "משמח את המקום משמח את הבריות", ובארנוהו בפסוק "חכם בני" [בפסקא הקודמת לכאן].
וכן תוכל לפרשו שהוא מאמר חכם-לב לתלמידו שנעשה גם הוא חכם-לב, או דברי האב החכם לבנו ממש, שקבל עצה ומוסר ונעשה חכם-לב, כי (משלי כז, יט) "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם", והאהבה והשמחה בדומים, וכמו שבארנו בבית הראשון (חדר י' חלון ה'). וכבר בארנו שם (חדר א' חלון ה'), שכתבי הקדש הניחו מלת "ישר" ו"ישרה" על הבינה. גם בארנו למעלה (חדר ג' חלון ד') שמלת "שפה" הניחו כתבי הקדש על אמרי דעת. ונגד זה סמך ואמר (משלי כג, טז) "ותעלוזנה כליותי בדבר שפתיך מישרים", פירוש כשתהיה חכם לב, ויפוצו מעינות בינתך חוצה, לחזק חמודות וחֻקוֹת החכמה העליונה האלוהית, אעפ"י שאין עליהן מופתי הדעת, הנה תקרבם אל הלבבות באמצעות דברי תבונתך, כי תדרוש ביראת ה' כבודו וגדלו, גם תגיד טעמים ישרים ונודעים על הלכות החכמה, וכמו שיתבארו ענינים אלו ברחבה בדברינו על שרש "בִּין" ועל שרש "שכל". ולכן כשתדברנה שפתיך דברי דעת העמוקות והנשגבות ותפרשם במישרים בכח בינתך הגדולה ההולכת בדרך הישרה, תעלוזנה כליותי. וכבר ידעת מאמר קדמונינו ז"ל (ברכות סא, א) "כליות יועצות", והרצון בזה [לומר] כמו שהונח מלת "לב" על ההשכלה וההבנה וכיוצא, וכמו שבארנו בבית הראשון (חדר ה' חלון ה'), כן הונח מלת "כליות" על המועצות, ובבית השלישי יתבאר בעז"ה על מה נופל לשון "עצה".
אבל פה ארמוז בקצרה שכל דרכי החכמה מתוארים בתאר "עצות", וכמו שבארנו בחדר זה (חלון א'). ולפי שעל ידי דברי יושר ודעת תחזקנה המועצות הללו בלב החכם, כדרך (משלי כה, יב) "נזם זהב וחלי כתם, מוכיח חכם על אזן שומעת", ופרשנוהו (בחדר ה' חלון ט"ו) ויתבאר בספר "מעין גנים". על כן אמר שתעלוזנה כליותיו ששוכנים בם המועצות, כשידבר חכם לב דברי מישרים. וראב"ע ז"ל אמר "כליותי מן (תהלים קיט, פא) 'כלתה לתשועתך', כי מדת התאוה בהם נודעת על כן תעלוזנה" ע"כ. ואעפ"י שהדבר כן הוא, דברי חכמינו ז"ל שאמרו "כליות יועצות" על מקומם יעמודו. ואם תראה דברינו על לשונות של "עצה", תבין שמטעם זה עצמו שנודעת התאוה בכליות, נכונים דבריהם ז"ל שאמרו "כליות יועצות". ולא אוכל לפרש במקום הזה יותר, ועומק מליצת הכתובים מתבארת מדברינו.