[איוב לב, ט] "לא רבים יֶחְכָּמוּ וזקנים יבינו משפט". פירוש "יחכמו" יציירו ציור החכמה בלבם עד שימשלו אלה הציורים בלב וינהגו כן, וכדברי הכלל הי"ב. והנה הבאנו דברי רבינו משה בן מיימון זצ"ל בבית הראשון (חדר א' חלון א'), שנעזר מפסוק זה להוכיח דעתו שנופל לשון "חכמה" על עשות המופתים1ההוכחות על ההשגות אלהיות, ואמר בספרו שהחכמה הגמורה היא המתבארת במופת, וכל מה שתמצא בספרים מהגדלת החכמה וחשיבותה ומיעוט קוניה, כולם על החכמה אשר תלמדנו המופת על דעות התורה. על זה אמר אליהוא "לא רבים יחכמו". וכבר אמרנו (שם) שאין עשות המופתים תחת סוג החכמה, ושאין על החכמה מופתי השכל והבינה, וכמו שהוכחנו זה שם (חדר ו' חלונות ב, ה). אבל הכלל אמת שאין לשון "חכמה" נופל אלא על מנהגי האדם ומנהגי השם ב"ה את עולמו שכולם בחכמה. ומאמר אליהוא יתפרש כפשוטו, לפי שיצר לב האדם רע והפוך מדרך החכמה, וצריך אומץ גדול להתגבר עליו ולהביא ציורי החכמה בלב עד שינהג כל עת בחכמה, וכמו שבארנו פעמים רבות. לכן בנֵי עליה מועטים, ומספר החכמים מתי מעט לא רבים, ועל זה אמר "לא רבים יחכמו", כלומר לא תמצא אנשים רבים שבאה החכמה אל לבם עד שיחכמו כל עת וינהגו תמיד בחכמה. ונמשך לפסוקים שלפניו שאמר (לב, ז-ח) "אמרתי ימים ידברו, ורוב שנים יודיעו חכמה. אכן רוח היא באנוש ונשמת שדי תבינם", כלומר אמרתי שהחכמה תלויה ברוב השנים שהתאמץ האדם והרגיל עצמו לקנות חכמה עד שלבסוף יחכם, וזולת זה אי אפשר. ועתה אני רואה שאין הדבר כן, אלא הדבר תלוי ברוח האדם המוציא ציוריו מן הכח אל הפועל, וכדברי הכלל הכ"ג, ובעזר האלוהי שזוכה אליו בצדקתו, וכדברי הכלל הכ"ד. ולפי שמעטים הם הזוכים בצדקתם לעזר השם ב"ה, אמר "לא רבים יחכמו".
ואמנם לפרש הענין היטיב ולהמתיקו בדרך ישר נוסיף דברים. הנה איוב ורֵעָיו גם אליהוא, ערכו דברים זה עם זה על משפטי השם ב"ה ויושר מנהגיו. כי איוב מתוך צערו דבר סרה נגד משפטי השם ב"ה, ותאר עצמו בתאר "חכם", ורֵעָיו השיבו על דבריו והצדיקו משפטיו ית' ואמרו שהן כולם בחכמה, אלא שאיוב בעבור שאיננו חכם מסכל ארחות השם ב"ה. ואיוב התגבר עליהם בטענותיו להוכיח שהדין עמו, ולא יכלו רֵעָיו עמוד מפני טענותיו. ואז החל אליהוא להעריך דברים וְהִצְדִיק את השם ב"ה, וכמו שבארנו ענין זה למעלה (חדר ד חלון יז), קחנו משם. ולפי שהתוַכחו באופני ההנהגה העליונה, וכל אחד התפאר שהוא מֵבִין בסוד דרכי השם, וכבר בארנו למעלה (חדר ב חלון י), שמי שהוא חכם וציורי החכמה מושלים בלבו יבין בבינתו מפעלותיו ית', טוב לטובים ורע לרעים, ולא ישתומם על התמורות הרבות שרואה בעיניו, בהבינו שהכל כפי החכמה. אבל מי שאין ציורי החכמה מושלים בלבו ואיננו חכם, לא יבין כדמות הציורים האלו הנגלים בדרכי ה'. וכן בארנו פעמים רבות שאין קץ לחכמה, וציורים רבים נטועים בנפש שצריכין לצאת מן הכח אל הפועל טרם ימשלו בנפש. וכל עוד שאינן מושלים בנפש לא יבין הציור שהוא מחוצה לנפש. וצאתן אל הפועל צריכה לזמן, שיתאמץ האדם מעט מעט עד המשילם בנפש. ולכן היו איוב ורֵעָיו חושבים שציורי החכמה וההנהגה בהן תלויים ברוב הימים ובזקנה, ושתמצא החכמה בישישים ובזקנים. ולכן אמר איוב (שם יב, יב) "בישישים חכמה וארך ימים תבונה", וכמ"ש בחדר השמיני. גם רֵעָיו השיבו (טו, י) "גם שָׂב גם ישיש בנו, כביר מאביך ימים". וכן לדעת זו יגידו אנשים רבים ויגלו בסוד ההנהגה העליונה יותר ממה שיוכל לגלות האחד או מעטים. והטעם כי בהיותם רבים, כל אחד מצא בנפשו דרכים ידועים, ומה שחסר האחד הוליד השני, שע"י כן יבין כל אחד מקצת ממפעלותיו ית'. ובהתאספם יחד ויגיד כל אחד מה שמצא בנפשו, תצא הודעה גדולה מביניהן, מה שלא יוכל לספר האחד או המעטים. והנה כל זה אמת אם נשאר האדם על טבעו ולא זכה לאור הנאצל ממרומים, כי אז יקנה החכמה ברוב השנים, גם יגידו הרבים יותר מן האחד. אבל כשזוכה אחד ממנו לאור הנאצל, אז יקנה ציורי החכמה בלי הצטרך לזמן, כי הענינים האלהיים אינן תלויים בזמן, וכמו שבארנו היטיב בבית הראשון (חדר ה' חלון ה'). וכל זה הודיע אליהוא כשהחל לדבר, ואמר (לב, ו) "צעיר אני לימים ואתם ישישים", כלומר הנני יחידי ואתם הרבים, אני צעיר לימים ואתם ישישים. (לב, ו-ז) "על כן זחלתי ואירא מחות דעי אתכם. אמרתי ימים ידברו ורוב שנים יודיעו חכמה", כלומר בעבור כן יראתי לחות דעתי, בעבור שגם אני אמרתי רוב הימים והשנים יודיעו החכמה, כמבואר למעלה. ואולם עתה ששמעתי דבריכם ונתברר לי שיגעתם לריק ולא הועלתם בדבריכם כלום, נודע לי שאין החכמה תלויה לא במספר המדברים ולא ברוב השנים. (לב, ח) "אכן רוח היא באנוש ונשמת שדי תבינם", כלומר עיקר הדבר תלוי ברוח האדם כשהתאמץ להוציא ציוריו מן הכח אל הפועל, וזכה בצדקתו לאור נאצל ממרומים והבינתהו נשמת שדי ורוח פיו, שבחוּל הרוח הזה על האדם יתגלו ציורי הנפש פתאום ויעמדו מול פני הלב, ויתרחבו כחות השכל והבינה הנטועים בנפש, וכמו שבארנו בבית הראשון (שם שם). וע"י כן בחכמתו יבין כדמות הציורים האלו הנגלים במפעלותיו ית'. ואחר שהדבר כן הוא, יפה אמר "לא רבים יחכמו וזקנים יבינו משפט", כלומר אחר שאין התגלות ציורי החכמה בלב תלויה בהתאמצות האדם לבד, הנה לא יועילו הרבים שיספרו המה מלאכות ה'. וכן לא יבינו הזקנים משפט ה' ויושר אורחותיו, כי איננה תלוי בזקנה ולא במספר המדברים, אלא הכל תלוי בצדקת האדם כשיעשה את שלו, כי אז יתלוה אליו רוח אלהים ממרומים, ויהיה חכם לב, ואז יבין דרכי ה' ומשפטיו. הָבֵן הפירוש הנפלא הזה ועמוד עליו, ותראה כי חתימת דברי אליהוא מעין הפתיחה, כי חתם (איוב לז, כד) "לכן יראוהו אנשים, לא יראה כל חכמי לב". שים לבבך לדברנו מה שכתבנו למעלה בפירוש פסוק זה (חדר ד' חלון כ'), ותמצא שדומה בענינו לפירוש הפסוקים שפרשנו בחלון זה.