החדר הששי ובו י"ד חלונות יבאר שם דבר "חכמה", כל הנזכר סתם הן על ההנהגה כפי החכמה, או על מנהגי השם ב"ה שהן בחכמה. יביא כל הכתובים בספרי הקדש שנזכר בהם השם הזה, זולתי הנזכרים בספר קהלת ובספרי אמ"ת,3איוב, משלי, תהלים יפרש אותם בפירושים מספיקים.
כמו שהוראת שם התואר "חכם", וכן הוראת כל בניני השורש הזה על הנוהגים במנהגיהם כפי החכמה, וכמו שהוכחנו בחדרים הראשונים, כן שם דבר "חכמה" כשהוא נזכר סתם בכתבי הקדש. תמיד ההוראה על החכמה החוקקת המנהגים.1דרכי התנהגות פעמים מנהגי נפש האדם, וקצתן על ההנהגה העליונה שהיא בחכמה דבר והפוכו, כדברי הכלל הי"ב וכלל הי"ד, ואין גם אחד מהן מורה על עיון השכל האנושי ודרכי חקירותיו, ולא על המצאת ענינים למודיים ומלאכת מעשה. ואין צריך לומר שלא הונח גם אחד מהן על הערמות והתחבולות המגונות במדות ובדעות. וכמו שיתבאר לך מכלל הכתובים שיתפרשו בחדרים אלו. ומעתה אחל להזכירם:
(שמות כח, ג) "ואתה תדבר אל כל חכמי לב אשר מלאתיו רוח חָכְמָה". פירוש "רוח חכמה", רוח אלהים המצייר והמגלה ציורי החכמה בלב. וכדברי הכלל הכ"ז, וכמו שבארנו בבית הראשון (חדר ה' חלון ה') שבכל מקום שהזכירו הכתובים שחלה רוח חכמה על איש מן האנשים הכונה שחל עליהם העזר האלוהי לגלות ציורי החכמה שבנפש להביאם אל הלב, ולגלות ציורי השכל והמדע. ובאמצעות הרוח הקדוש הזה, היו חכמי לב נוהגים כל עת בדרכי ה' שהן דרכי החכמה. ואמרנו שם (שם, חלון ג') שהשם ב"ה בוחן לב וחוקר כליות ומבין מתי עשה האדם את שלו, ומה בכחו לעשות. וכשרואה שכל אשר היה לאל ידו לעשות עשה, ואין בכחו לעשות יותר, וכל חשקו אל הדרך הטוב, יִלָוֶה אליו העזר האלוהי ממרומים ויגמור בעדו וישלים מה שחסר בו. ומזה המין היו בצלאל ואהליאב וחבריהן, אנשים צדיקים ותמימי דרך, וזכו בצדקתם לעזר האלוהי על צד הפלא והיו חכמי לב. ועל זה אמר שידבר אל כל חכמי לב. ופירש מי הן חכמי לב? "אשר מלאתיו רוח חכמה". והן השרידים שנחה עליהם הרוח הטובה. ומלבד שהשלימם הרוח העליון בעניני חכמת ההנהגה, הנה נוסף על זה השלימם שהצטייר לבם ציורי חכמת הלמודיות וחכמת כל מלאכת מעשה וכיוצא וכדרך הנכתב אצל שלמה. ובארנוהו למעלה (חדר ה' חלון ב'), והם יעשו את מלאכת הקדש כאשר יְצַוֵם משה מפי הגבורה:
(שמות לא, ג) "ואמלא אותו רוח אלהים בְּחָכְמָה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה". פירוש "בחכמה", רוח אלהים המצייר והמגלה ציורי החכמה בלב. וכדברי הכלל הכ"ז. והנה בפסוק זה מפורש שנחה עליו רוח אלהים. ובאר מה פעל בלבו הרוח הזה ואמר "בחכמה", שנעשה לבו לב חכם. מצייר ציורי החכמה בטבע. וכמו שאמרנו למעלה בחלון זה. גם בתבונה, שהבין מליצות החכמה בטבע. וכמו שאמרנו למעלה בחלון זה. גם "בתבונה", שהבין מליצות החכמה והפיק תבונות. וכן הבין בסוד ההנהגה העליונה ובכל דבר בינה המציא תבונות. "ובדעת", והן הסודות העמוקים מעשה בראשית ומעשה מרכבה וכל הנכלל בסוד השם ותהלתו. ועוד למדו הרוח העליון בכל מלאכה, כמו שפרשנו שנצטיירו בלבו ציורי חכמות למודיות וחכמת כל מלאכת מעשה. והנה נגלו בלבו פתאום כל הציורים האלו, ציורי החכמה וציורי בינה ודעת. ועוד יתבארו אלו הדברים בעז"ה בדברנו על לשון "בינה ותבונה", ובדברנו על לשון "מדע ודעת":