(דברים לד, ט) "ויהושע בן נון מלא רוח חָכְמָה כי סמך משה את ידיו עליו וישמעו אליו בני ישראל ויעשו כאשר צוה יי' את משה". פירוש "רוח חכמה", רוח אלהים המצייר ציורי החכמה בלב. וכדרך (שמות לה, לא) "וימלא אותו רוח אלהים בחכמה בתבונה ובדעת" המבואר בחדר זה. כי יהושע היה ירא את ה' מנעוריו, ושרת את משה וקבל חקי החכמה מפיו, והיה נוהג בחכמה עד שזכה לרוח אלהים ולעזר האלוהי להוציא ציורי החכמה שבנפשו מן הכח אל הפועל ונעשה חכם לב ונבון כי לבו נוהג בחכמה. ונתעלה ביתרון הרוח יותר מכל חכמי לב שבדורו. ולכן בחר בו השם ב"ה שיהיה הוא הנגיד תחת משה רבו להנהיג העם על פי חכמת השם אשר בקרבו, וזו ראיה על חכמתו הגדולה. ולכן אמר "כי סמך משה את ידיו עליו" כלומר לולי שהיה מלא רוח חכמה לא היה השם ב"ה מצוה למשה שיסמוך ידיו עליו ויצוהו לנגיד על עמו. וראיה לפירוש זה כי השם אמר (במדבר כז, יח) "קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו וסמכת את ידך עליו". הא למדת שלא קבלה נפשו כח עליון לבד בעבור שסמך משה ידיו עליו אבל כבר בהלקחו היה איש חכם אשר רוח בו. ובעבור כבוד נפשו היקרה מחכמה ומכבוד, תסמוך את ידך עליו להקימו לנגיד על ישראל. והעיד הכתוב ששמעו אליו בני ישראל ועשו ככל אשר צוה יהושע, כי ידעו כל העם החכמים והנבונים שבדור ההוא שאין כמוהו איש מלא רוח חכמה בכל ישראל. ואע"פ שאין משקל הכחות ועוצם הציורים שבנפש נודעת זולתי ליוצר הכל ית', וכמו שבארנו בבית הראשון (חדר ה' חלון י"ב). ומאין נתברר להם יתרון רוח חכמתו על רוח שאר חכמי לב שבדורם? הנה הִתְוַדֵעַ להם כל זה בעבור שצוה השם ב"ה למשה שיעמידהו לנגיד ושאליו ישמעו כל העדה. כמו שכתוב (במדבר כז, יט-כ) "והעמדת אותו וגו' וצויתה אתו לעיניהם. ונתת מהודך עליו למען ישמעו כל עדת בני ישראל". וזה אות על יתרון חכמתו וצדקתו. ועל זה אמר "כאשר צוה יי' אל משה", כלומר לכן שמעו לו בני ישראל ועשו כדבריו אע"פי שלא היה להם עדיין אות ומופת על מעלתו הגדולה, לפי שצוה ה' למשה שיהיה יהושע הנגיד ושישמעו אליו כל עדת ישראל. כך נראה פירוש פסוק זה. והראב"ע ז"ל כתב "מלא רוח חכמה. הוא רוח ה'. והעד כי סמך משה את ידיו עליו. כי לא מצא כמותו שישען עליו" ע"כ. ויפה דבר. ואין חפץ בדברי ר"י אברבנאל ז"ל שאמר שהיה מלא רוח חכמה מפאת ההשפעה שהשפיע עליו משה רבו. ושמעו אל יהושע לא מפני היותו חכם, כי אם לפי שהיה דבריו כאשר צוה ה' את משה. ע"כ. ולפי יסודנו שאין לשון "חכמה" נופל אלא על חֻקֵי התורה ודרכי ה', הנה מאמר הרב ז"ל סותר עצמו. כי בהיותו חכם תהיינה דבריו "כאשר צוה ה' אל משה" כמו כל דברי החכמים שקבלו באמונה רב מרב עד הלכה למשה מסיני. גם היה מלא רוח חכמה טרם סמך משה ידיו עליו כמו שבארנו. ובתורה נאמר (שם שם כ') "ונתת מהודך עליו". ואין זה רוח חכמה שזכה אליו כבר בצדקתו וביושר לבבו כאשר יקרה לכל חכם לב, אלא רוח מלכות וממשלה הצריכה להיות בלב הנגיד. וכענין (דהי"א כט, כה) "ויתן עליו הוד מלכות" הנאמר בהמלכת שלמה. וכן יהושע קבל הוד מלכות כאשר סמך משה את ידיו עליו והעמידו לנגיד. והבן: