(קהלת ז, יא-יב) "טובה חָכְמָה עם נחלה ויותר לרואי השמש. כי בצל הַחָכְמָה בצל הכסף, ויתרון דעת הַחָכְמָה תחיה בעליה". פירוש "חכמה", חכמת המנהגים האסופה בלב החכמים ושינהגו כן. וכן מתפרשין שלשתן וכדברי הכלל הי"ב. והענין, טוב לחכם בהיות לו נחלת שדה וכרם עם חכמתו והוא עשיר, לא בעבור החכם עצמו ושהוא צריך לעושר, כי החכמה לבדה תמימה בעצמה. וכל מה שירויח מן העושר, הוא להנצל ממצוקות ההוללות בראותו העושק שנזכר לפניו בפרשה. ואם לא יצטער על העושק ולא יכעס אינו צריך לנחלה כלל. כי חכמתו איננה צריכה לדבר. ואולם עיקר טובת הנחלה שיש לחכם הוא בעבור אחרים. כי (ע"פ קהלת ט, טז) "חכמת המסכן בזויה" לסכלים שדבק לבם בכל אשר תחת השמש, "ודבריו אינם נשמעים". אבל בהיות לחכם גם עושר גם כבוד, הנה בעלי הסּכלות גם הם ידבקו בו וישמעו את חכמתו, בעבור שיתאוו להרויח מקניניו ומעשרו, וע"י כן יבואו לשמוע חכמתו. וכשמעם את הדברים יכנסו בלבבם, ואז ידבקו בחכמה באהבתם אותה. כי דברי החכמה נשמעים בלב חפצה, וכמבואר למעלה (חדר ג' חלון ז').
והנה כל דברי העולם תאר קהלת בספרו "תחת השמש". וכמבואר למעלה בחלון הראשון. והחכמה לבדה עליונה ממעל לשמש. כדרך (ב, יד) "החכם עיניו בראשו והכסיל בחשך הולך". (ב, יג) "כיתרון האור מן החשך". ומטעם זה יתאר הסכלים הדבקים בדברי העולם לבד "רואי השמש". בעבור שלא יראו בחכמה שהיא ממעל לה. והחכם שעיניו בראשו רואה באור החיים. ועל זה אמר (ז, יא) "ויותר לרואי השמש". כלומר נחלת החכם טובה לרואי השמש, וצריכה להם יותר ממה שהיא צריכה לבעל הנחלה. ואמר הטעם, כי (ז,יב) "בצל החכמה בצל הכסף". כלומר שיבואו לחסות בצל תורת החכמה, בסבת הכסף. כי יתאוו לחסות בצל כסף החכם ושייטיב עמהם, ויהיו דברי חכמתו נשמעים וילמדום. כמו שאמרו קדמונינו ז"ל (פסחים נ, ב) "מתוך שלא לשמה בא לשמה". אבל החכם עצמו אינו צריך לעושר עם החכמה. כי אין העושר נחשב מאומה בערך החכמה, והיא שלימה בעצמה ולא תצטרך לדבר אחר שישלימה. ועל זה אמר "ויתרון דעת". כלומר יש יתרון לחכמה ודעת על הנחלה. ואמר הטעם, "החכמה תחיה בעליה". כלומר החכמה גם בהיותה בלי עושר ונחלה תחיה את בעליה. ומלת "בעליה" כמו (משלי ג, כז) "אל תמנע טוב מבעליו", פירוש ממי שראוי לו, והוא בעל החכמה הנוהג כפי חכמתו. כי לו ראוי תאר ה"חכם". ובהתנהגו כפי חכמתו, תחיה את נפשו ותאיר באור החיים. לא מי שאסף חכמה ואינו נוהג במנהגיה. כדרך (ע"פ ירושלמי ברכות פ"א ה"ב) "הלומד ואינו עושה, מוטב לו שתהפך שלייתו על פניו". ולפי שהחכמה לבדה תחיה את בעליה. תבין כי אין הנחלה הכרחי לחכם. ורק טובה היא לו בעבור זולתו הרואה שמש. והראב"ע ז"ל פירש "אם יתכן שתהיה לחכם נחלה, טוב הוא לו. ויותר טוב לרואי שמש כי יכבדו אותו בעבור עשרו. ואז יהיה החכם חוסה בצל החכמה ובצל הכסף. אכן יש הפרש בין צל חכמה וצל כסף. שהחכמה תחיה בעליה. כי החכמה היא צורת הנשמה העליונה שאינה מתה במות הגוף" ע"כ. וממה שפרשנו התבארה המליצה יפה. והבן: