(קהלת א, טז-יח) "דברתי אני עם לבי לאמר אני הנה הגדלתי והוספתי חָכְמָה על כל אשר היה לפני על ירושלים, ולבי ראה הרבה חָכְמָה ודעת. ואתנה לבי לדעת חָכְמָה ודעת הוללת וְשִׂכְלוּת. ידעתי שגם זה הוא רעיון רוח. כי ברוב חָכְמָה רוב כעס ויוסיף דעת יוסיף מכאוב". פירוש "חכמה" חֻקֵי החכמה העליונה וציוריה. וארבעתן מתפרשים כן. הן חֻקֵי החכמה שהן מנהגי האדם והוא חכמת הנפש, וכדברי הכלל הי"ב. והן חכמת ההנהגה העליונה צדק משפט ומישרים וכדברי הכלל הי"ד. ועתה הבן המליצות הסתומות הללו ועמוד על הכונה הפנימית! למעלה אמר (א, יג) "ונתתי את לבי לדרוש ולתור בחכמה". ופה אמר "ואתנה לבי לדעת חכמה". מה בין זה לזה? ואם כבר תר ודרש בחכמה ומצא שהכל הבל ורעות רוח וענין רע, מה רצה לדעת עוד? ולמה למעלה לא בקש רק "לדרוש ולתור" בחכמה. ועתה אמר שבקש "לדעת" חכמה. וגם בקש לדעת (א, יז) "הוללות ושִׂכלות"? ועוד למה למעלה אמר "הבל ורעות רוח וענין רע". ופה אמר לבד "רעיון רוח" ולא אמר שהוא הבל וענין רע? ועוד למעלה לא אמר שרוב הדרישה והחקירה הרבה לו כעס ומכאוב. ופה (א, יח) אמר שמצא כעס ומכאוב? ובאמת שלשת הכתובים הלול סתומים וחתומים.
ויאמר ראב"ע ז"ל "אחר שלמדתי החכמות והוספתי, נתתי לבי לדעת עיקר הוללות ועיקר השכלות שהוא הפך ההוללות. אע"פ שזה רעיון הבל. כי כאשר בקש לדעת השכלות ראה כי המשכיל המכיר דברי העולם ברוב חכמתו, תמיד יהיה לו כעס ומכאוב ולא ישמח בבנים בעבור דעתו שאחריתם למות בחייו או אחריו. ולא בעושר כעוף יעופף, וגם לא יועיל ולא יושיע ביום האיד. והמות נתון בין שתי עיניו". עד כאן דבריו ז"ל והם תמוהים. כי החכם ואיש הדעת לא ישתומם על דברי העולם כי יודע שהכל הבל. ואין צורך לחכמה רבה להכיר תהפוכות העולם, וכל אדם ידענו. כי לא באר הרב ז"ל רק "ודעת הוללות וְשִׂכְלוּת", ולא באר תחלת הכתוב "לדעת חכמה". גם אין שכלות הפך מן הוללות. כי שכלות היא שטות ולא שכל ובינה, (ואם הוא) [למרות שהוא] כתוב בשי"ן. הנה נמסר עליו במסרה שהוא כמו סּכלות בסמ"ך גם רש"י זל פתרו לשון שטות. והענין צריך פירוש:
דע כי שלשת הכתובים הנזכרים, ענינם נשען על דברי הכלל התשיעי שיסדנו שאין על החכמה מופתי הדעת. ואיננה נודעת בדרך אמת נשגב מדרך המופת המדעי, זולתי למאצילה ית', הוא אלהי עולם אדון כל הארץ. אבל לבני אדם סודה סתום וחתום כמו שאמר (איוב כח, יב) "והחכמה מאין תמצא" וגו', והיה המענה (כח, כג) "אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה". ולכן כל המתואר ב"חכמה" אין בידינו לדעתו במופת ברור, הן חכמת הנפש, והן החֻקים האלהיים העליונים שצוה לבני אדם לעשותן והאזהרות שהזהירנו מהן, הן חכמת ההנהגה העליונה שבה מנהיג השם ב"ה את עולמו, וכמו שבארנו ברחבה בבית הראשון (חדר ח' חלון א'). ואילו היה אפשר לנו להוכיח דרכי החכמה במופתים ברורים, והיינו מנצחים בכח המופת איזו דרך חכמה ואיזו סּכלות, וכדרך שהורשה לנו לעשות בדרכי הבינה שאין בהן רק דרך אחד כמו מופתי הלמודיות, אזי היה נקל לנו לנצח את האוילים בוזי חכמה ומוסר, ואת הכסילים הבוטחים על חילם. וכן ה"חכמים בעיניהם והנבונים נגד פניהם" ולמלאת פניהם קלון באמצעות המופתים המכריחים אנשי הריב להודות כי שקר נחלו, ושדברי החכמים כדרבונות. אבל בעבור שאין בידינו מופתים על כל אלה כי אין קץ לחכמה ועמוקה משאול מה תדע, לכן יסוד החכמה היא האמונה והיראה. וכמבואר בכלל הכ"ה. ונשאר מקום לאוילים ולכסילים לחלוק על האמת. והנה בעבור שאין על החכמה מופתי הדעת, אין לחכם לעמול ולטרוח למצוא המופתים על החכמה, ולהבדיל במופתים בין דרכי החכמה ודרכי הסּכלות. כי בכל אשר יעמול לא ימצא דבר. ורק ישים מגמתו להשכיל שכל טוב בעניני החכמה. ולתת טעמים יקרים על דרכיה, ולקרב עניניה אל לב האדם במשליו ובמוסריו הטובים. ובעיקרי הדברים ישען על ה' אלהיו ויבטח בו באמת. וכבר בארנו למעלה (חדר ג' חלון א'). שחלילה לומר שקהלת ההביל החכמה. שכל המתואר "חכמה" הוא ענין טוב ונשגב, ולא יפול על זה לשון "הבל". וכל שכן שאין להניח על החכמה מליצת "ענין רע" כי החכמה טובה ולא רעה. וכמו שבארנו בבית הראשון (חדר ב' חלון ז').
ועל היסודות הללו נשענים המליצות. כי תחלה באר שנתן לבו לדרוש ולתור בחכמה על כל אשר נעשה תחת השמים. וכמו שבארנו בחלון א' שחקר ודרש ותר בכל מהלכי החכמה שהיו נודעים לנפשו, לראות בשכלו היש בכל מעשה בני אדם תחת השמים ענין טוב ראוי לאחוז בו כפי החכמה. ונתברר לו שכל הנעשה תחת השמש הכל הבל ורעות רוח. ושהעוסק באלה הדברים אין לו יתרון במה שהוא אדם. וכמו שאמר (קהלת א, ג) "מה יתרון לאדם וגו' שיעמול תחת השמש". ואין טוב כי אם בחכמה ובכשרון מעשים. ועל כן העוסק תחת השמש בכל עניניו כפי החכמה, לו לבד היתרון. והנה הדרישה והחקירה שהזכיר, היו על פי יסודות החכמה שבנפשו. ואלו היסודות שָׂם לו להקדמות ולהצעות מדרשיו ומחקריו, כדרך מקבלי התורה ואנשי אמונה המשכילים והחוקרים על פי הצעות החכמה שלמדו ושקבלו מרבם. ואע"פ שלא בא המופת1ההוכחה על אמתת ההצעות הללו, הנה אין צורך לאמתם במופת, [ב]עבור שהן דברי קבלה עד למשה מפי הגבורה. וכן עשה שלמה שהיה מבעלי השמועות חקר ודרש כפי יסודות החכמה שקבל באמונה. ועל זה אמר (א, יב) "אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלים". כלומר דע כי הנני מלך אשר בחר בי השם. ומלכתי על ישראל מקבלי חֻקֵי החכמה העליונה, ומושבי בירושלים אשר משם תצא תורה ודבר ה'. ותדע מזה שאני מִכַּת החכמים אנשי אמונה. ועל כן אמר (א, יג) "ונתתי את לבי לדרוש ולתור בחכמה על כל אשר נעשה תחת השמים". ומלת "לבי" על השכל והבינה, כמבואר בכלל הכ"א. כי דרש וחקר בשכלו ובבינתו הרחבים על כל הנעשה תחת השמים לראות מה יתרון יש בם. והיתה הדרישה בחכמה, כלומר בנויה על יסודות החכמה שהצטיירו בלבו ונאמנין בעיניו מאד. והודיע שמצא בשכלו שֶׁכָּל אשר תחת השמים הוא ענין רע לבני אדם. שהדבק בקניני העולם ובמחמדיו ומסכל החכמה, נוטה מן הטוב ודבק ברע. וגם כל עניניהן הבל, כי אין ממש בכל אלו הדברים, והכל כצל עובר. וכן העמל והיגיעה בעניניהן הוא רעיון רוח. כלומר "רעות רוח" האדם העולה מאליו ומתפשט בדמיונות ומדמה ענינים זרים לא יועילו ולא יצילו. כי צריך החכם לשום מעצור לרוחו על פי החכמה שלא יבוא לידי רעיון רוח, וכמו שבארנו למעלה (חדר ד' חלון ח') בפסוק (משלי כט, יא) "כל רוחו יוציא כסיל". ואחר שהודיע קהלת מה שמצא בבינתו כשחקר ודרש על פי החכמה, שהוא מדרש טוב לחכמים בעלי אמונה הנותנים כבוד לאלה ההקדמות שהמדרש בנוי עליהן, ולא יועיל כל זה "לחכמים בעיניהם" ולכסילים ולאוילים שהן בוזי החכמה ויחלקו על יסודות הדרוש. ואם יערו2לשון עירוי וחפירה לעקור היסודות, כמו "ערו ערו עד היסוד בה" (תהלים קלז, ז) יסודותיו לא יעמוד בנין השכל הבנוי עליו. וכדרך (משלי כג, ט) "באזני כסיל אל תדבר, כי יבוז לשכל מִלֶיךָ". ויתבאר בספר "מעין גנים" שהכסיל יבוז שֵׂכֶל מליהם של חכמים בעבור שהן בנויין על יסודות החכמה.
לכן הודיע קהלת שרצה להועיל גם לנלוזים מן החכמה, ולברר לעיניהם שההקדמות שהוא בונה עליהן מדרשו ומחקריו, ישרים ונאמנים במופתים מכריחים, עד שיודו כל באי עולם שדבריו אמת. ועל זה אמר (א, טז) "דברתי אני עם לבי לאמר, אני הנה הגדלתי והוספתי חכמה על כל אשר היה לפני על ירושלים". פירוש הרחבתי לדבר עם לבי שהיה רחב בשכל ובבינה כ"חול אשר על שפת הים".3מלכים-א ה, ט ואמרתי הנה הגדלתי והוספתי חֻקֵי החכמה יותר מכל החכמים הגדולים שהיו לפני בעיר החכמה ירושלים. והנני חכם מכל אדם, הן בשמועות הרבים בדברי השתי תורות4תורה שבכתב ותורה שבעל פה שנודעים לי כל ההלכות וכל משפטי החכמה, וכן בדרכי החכמה הנפלאים הנמסרים למלכים, כמבואר בבית הראשון (חדר ח' חלון ז'). וכן בדרכי ה' שהוא מנהיג בהן עולמו שהן כולם בחכמה. ועל שתי אלה אמר "הגדלתי והוספתי חכמה". ומלבד מאסף השמועות הרבות שבלבי, הנה עוד נפלאתי מכל החכמים שקדמוני ואשר חיים עודנם, בעניני החקירות והדרושים בשכל שדרשתי וחקרתי בעניני "חכמה" ועניני "דעת". וכמו שאמר למעלה שנתן לבו לדרוש ולתור בחכמה. ועל זה אמר "ולבי ראה הרבה חכמה ודעת". ומלת "ראה" על ראיית השכל והבינה הכלולים במלת ולבי, כמו שבארנו למעלה. ואמר בלבו אחר שעלו בידי מאסף שמועות החכמה הרבים והנפלאים, אין דבר נעלם ממני. וגם נטוע בי שכל ובינה עד להפלא. אולי אוכל למצוא המופתים על דרכי החכמה? לברר במופת חותך בין כל שני דרכים, איזו מהן חכמה ואיזו מהן הוללות וסּכלות, שעל ידי כן אכריח לכל באי עולם שיודו על יושר דרכי החכמה וקלקול דרכי הסּכלות וההוללות? וכבר בארנו בכלל כ"ח שמלת "דעת", נופל על הדברים הנודעים במופתים. ועל זה אמר (א, יז) "ואתנה לבי לדעת חכמה ודעת הוללות וְשִׂכְלוּת". כלומר אז נתתי לבי, שכלי ובינתי לדעת "חכמה", לידע במופת ברור מהו חכמה. וכן לדעת במופת ברור מהו "הוללות וְשִׂכְלוּת". והנה אמרנו שאי אפשר לאדם למצוא מופתים על החכמה, ולוא יחכם אלף פעמים משלמה. כי איננה נודעת זולתי להשם ב"ה. וכעדות ספרי הנבואה (איוב כח, כג) "אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה". והוא הדבר עצמו שהעיד עליו ג"כ קהלת באמרו (א, יז) "ידעתי שגם זה הוא רעיון רוח". כלומר התאמצתי בכל כחי לעמוד על הדבר, חקרתי דרשתי ועליתי מעלה מעלה בסולם החכמה ולא מצאתי דבר. אבל זאת ידעתי, כלומר נודע לי עתה שגם זה רעיון רוח. כמו שמצאתי שכל אשר נעשה תחת השמים הוא רעות רוח כנ"ל. כן הדבר הזה שדמיתי בלבי למצוא המופתים על החכמה. לא בחכמה שאלתי על זה כי אם ברעיון רוחי שָׂגְבָה רוחי בקרבי לחשוב מחשבות רחוקות ונפלאות כאלו שהן מסוג הנמנעות. כי אי אפשר לאדם לעמוד על סוד החכמה. ויותר שיַרבה חכמה ויקַרב שמועה לשמועה ודבר לדבר, יותר יתעלם ממנו דרך המופת, כי אין קץ לחכמה. ותמיד תרבינה שאלות ותמיהות בסוד חֻקֵי החכמה, ובסוד דרכי ההנהגה העליונה, ולא ידע ולא יבין. ותחת אשר חשב להקל מעליו משא הטענות באמצעות מציאת המופתים, תכבד עליו יותר התמהון. ועל זה אמר (א, יח) "כי ברוב חכמה רוב כעס". עמוד והתבונן על יושר המליצה! כי למעלה (חדר ג' חלון ד') בארנו פירוש פסוק (קהלת ז, ז-ט) "כי העֹשק יהולל חכם וגו' אל תבהל ברוחך לכעוס" וגו'. שמוסב על התמיהות שיתמה האדם בדרכי השם ב"ה. ואמרנו שם שהכסיל בראותו כל זה, כעס הנפש תבלבלהו. בעבור שרוחו גבוה ואין מעצר לרוחו. וכדמות זה אמר קהלת פה, "כי ברב חכמה רוב כעס". כלומר יותר שירבה האדם חכמה להבין סודה להקל מעליו תמהון לבבו, יותר יכעס ויתבלבל. כי ירבו התמיהות והשאלות וילך נבוך בנבכי ים החכמה. כי יגברו המים, "נחל לא יוכל לעבור"5מליצה ע"פ יחזקאל מז, ה. וכן "יוסף דעת", כלומר המוסיף ודוחה וחוקר בעניני דעת הנשגבות והעמוקות לעמוד על ידי כן על עיקרי הדברים, לא יועיל מאומה אלא יוסיף מכאבות ויגון בלבבו, בראותו שהענינים מתעלמים ומסתתרים ממנו.
ועתה נכון הדבר שלא הזכיר למעלה שהדרישה והחקירה הרבה לו כעס ומכאוב. כי שם דִבֵּר על חקירות השכל כפי הקדמות החכמה שקבל באמונה, וזה ביד האדם לעשותו. וחקירות כאלו משמחות לב מאירות עינים. וכענין (חגיגה יג, א) "במה שהורשית התבונן". ופה דבר שרצה להשיג ולמצוא דברים הנשגבים מבינת האדם. ויפה אמר שמצא כעס ומכאוב. למעלה אמר "לדרוש ולתור בחכמה". לפי שדבר על דרישת השכל כפי הקדמות החכמה. ופה דבר על המצאת המופתים אמר "לדעת חכמה". למעלה לא הזכיר "הוללות וסּכלות" כי דבר לבד על החקירה כפי החכמה, ולא יתערבו בדרושים כאלו הוללות וסּכלות. ופה דבר על המצא המופת איזו דרך "חכמה", ואיזו דרך "סּכלות והוללות", הוצרך להזכיר שתי הקצוות. למעלה אמר שהוא "ענין רע. הבל. ורעות רוח", לפי שדבר על הדברים אשר תחת השמש שנמצאים בהם רעות רבות והבלים ורעיון רוח וכמבואר. ופה דבר על המצאת המופת מהו "חכמה" ומהו "סּכלות". וחלילה לומר שהוא הבל וענין רע, כי אין יקר מחכמה. וברוך היודע הכל במופת שהוא השם ב"ה. ולכן הזכיר לבד שהוא "רעיון רוח", כלומר מי שמדמה בדעתו לעלות לרום המדרגה הזאת למצוא המופת על כל אלה. לא ברוח חכמה הוא מדבר, כי אם רעיון רוח ודמיון כזב. לפי שאני עֵד בדבר, שהידיעות הללו נשגבות מדעת האדם. ואם נשגבו ממני, כל שכן שנשגבו ורמו מדעת שאר החכמים הקטנים ממני. חקור בדברינו ותמצא מרגוע לנפשך: