(תהלים קד, כד) "מה רבו מעשיך יי', כולם בְּחָכְמָה עשית מלאה הארץ קניניך". פירוש "בחכמה", כפי דרכי חכמתך העליונה צדק ומפשט ומישרים, וכדברי הכלל הי"ג. כי המשורר הזכיר בשירו מעשה בראשית. ואחר שהשלים ספורו אמר "מה רבו מעשיך יי'". וכל המעשים הרבים האלו עשית והכינות במדה במספר ובמשקל כפי דרכי חכמתך העליונה. טוב ורע לעמת מעשה בני אדם, לשלם שכר טוב לטובים ולהפרע מן הרשעים כפי דרכי החכמה. ואלה הדברים ארוכים, ויתבארו בעז"ה מקצתן בחדר העשירי. והענין כלו יתבאר בספר "מעין גנים" בעז"ה:
(תהלים מט, ד) "פי ידבר חָכְמוֹת והגות לבי תבונות". פירוש "חכמות", דרכי החכמה העליונה, וכדברי הכלל הי"ד. כי המשורר האלוהי היה חכם לב, מלא רוח חכמה והודיע רבות בדרכי ה' שבהן מנהיג את עולמו, ואיך כל דרכיו משפט. ואם לעיני הכסילים נדמה שיש משפט מעוקל בעולם, בעבור שֶׁיֵרָאֶה מקרה אחד לצדיק ולרשע. הנה לא יבינו אחרית דבר, ושיש שכר ועקב רב לצדיקים שומרי תורה. ושנפש החכם באור תראה, יפדה מיד שאול וידבק בעליונים. ולא כן הכסיל, כי עד נצח לא יראה אור. וכבר בארנו הענינים הללו (חדר ג' חלון ד') בפסוקים (קהלת ז, ז-ח) "כי העשק יהולל חכם" וגו' "טוב אחרית דבר מראשיתו". גם בארנו מקצת הענין בפסוק (קהלת ב, יד-טו) "החכם עיניו בראשו" וגו' "ואמרתי אני בלבי" וגו'. ועל הדברים הללו יוסד המזמור הזה. ולכן החל (תהלים מט, ו) "למה אירא בימי רע? עון עקבי יסובני". כלומר הנלוז מן החכמה ראוי לו לירא מן הפורענות. כי הכל תלוי במנהגי האדם. (יחזקאל יח, יט) "צדיק הוא, חיה יחיה". גם הודיע שאין העושר וקניני העולם טובה גמורה. ושלא ירדו עם האדם לקבר זולתי חכמה וכשרון מעשים. ולפי שֶׁמְסַפֵּר צדקת ה' ודרכי הנהגתו הישרה, אמר (תהלים מט, ד) "פי ידבר חכמות". ובעבור הודיעו ענינים אלהיים, וְהִדָבֵק הנשמה בעליונים כמו שאמר "אך אלהים יפדה נפשי מיד שאול כי יקחני סלה". ושתצפה באור הבהיר, שהן דברי תבונות הנוסדות על שרשי החכמה, והן נודעות לאדם ברוח מבין, וכמו שיתבאר בעז"ה בספר "מעין גנים" בדברנו על לשונות של בינה ותבונה, אמר (מט, ד) "והגות לבי תבונות". כי מלת "לב" נופל על השכל והבינה כמבואר בבית הראשון (חדר ד' חלון א'). הנה בארנו כל לשונות של חכמה הנמצאים כתובים בספר תהלים ואיוב. ונשאר עוד לבאר לשונות של "חכמה" שבספר משלי. ויתבארו בחדר הסמוך: