חדר הט' ובו ח"י חלונות יבאר כל שם דבר "חכמה" שנכתב בספר משלי, יפרש הכתובים באר היטב כפי הכללים שהקדים.
למעלה הודעתיך על מה נוסד ספר משלי, ולא באתי להודיע זה פעם שני. רק אודיעך שכל שם דבר "חכמה" הנמצא בספר זה הונח על ההנהגה הישרה. קצתן על מנהגי נפש האדם כפי החכמה. וקצתן על דרכי ההנהגה העליונה שהיא תמיד בארחות החכמה. ואלו הן הכתובים שנזכר בהם שם זה:
(משלי א, ב) "לדעת חָכְמָה ומוסר, להבין אמרי בינה". פירוש "חכמה", חֻקֵי החכמה תורת האדם איך ינהג בכל דרכיו, וכדברי הכלל הי"ב. והחל (א, א) "משלי שלמה בן דוד מלך ישראל", כלומר משָׁלים רבים תקן שלמה. כמו שכתוב (קהלת יב, ט) "אִזֵן חִקֵר ותקן משָׁלים הרבה" וכמו שבארנו למעלה (חדר ג' חלון י') ונאמר (מל"א ח, יב) "וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף", הרי שדבר משָׁלים רבים. וכן העידו קדמונינו ז"ל (במדבר רבה יט, ג, בשינוי לשון) ואמרו "חזרנו על כל ספר משלי, ולא מצאנו המספר הזה. מלמד שאמר על כל פסוק ופסוק שלשת אלפים משל". [ע"כ] הרי למדנו שבכל פסוקי התורה מצותיה ואזהרותיה תקן משָׁלים רבים. והנה ספר משלי נאמר ברוח הקודש, וגם בו כתובים משָׁלים רבים. ולכן הודיע בראש הספר שהן ממשלי שלמה בן דוד. גם כתוב בספר משלי (כה, א) "גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה". להודיע שהמשָׁלים האחרונים גם הם ממשלי שלמה הרבים. והמלך חזקיה ובית דינו צוו להעתיקם מיתר מְשָׁלָיו ולחברם עם שאר דברי הספר, כי נחה על חזקיה ובית דינו רוח ה'. ויאמר ראב"ע ז"ל "זה הפסוק הסופר אמרו. ויתכן שהיה שבנא כי הוא היה סופר המלך, וספר בו סבת ההעתקה. ומלת 'גם' לרבות הראשונים. וצוה להעתיק המשָׁלים האלו מספריו להיות מחברת אחת. ותחלת זה החלק היה כבוד אלהים" וגו'. ע"כ. ולפי ששלמה תקן משָׁלים רבים הודיע בראש הספר שלא יסדם המלך על תוהו ועל דברים של מה בכך, חלילה חלילה! אבל נוסדו כולם ברוח חכמתו. (משלי א, ב) "לדעת חכמה ומוסר". מקצתן יסד לדעת חכמה, לקרב דרכי החכמה אל לב האדם בְּמְשָׁלָיו, אע"פי שהן מנגדים לטבע יצר הלב, וכדברי הכלל הי"ז. הנה על ידי המשָׁלים ידעם האדם. ומלת "לדעת" איננה על ידיעת המופת. כי אין החכמה נודעת לשום נוצר זולתי לאדון הכל ית'. וכדברי הכלל הט' והיו"ד. וכמו שאמר (קהלת ה, יז) "וגם אם יאמר החכם לדעת לא יוכל למצוא", ובארנוהו למעלה (חדר ג' חלון ה'). ואולם מלת "לדעת" כמו (משלי כד, יד) "כן דעה חכמה לנפשך", ויתבאר בחדר זה, ונופל על התגברות מחשבות וציור החכמה בלב. כי בהיות ענין מן הענינים אהוב ללב תתגברנה מחשבות אותו הענין על שאר המחשבות. וכן חִבֵּר מְשָׁלָיו לדעת ולאהוב המוסר. והן דברי מוסר, שכר החכמה ופרעון1עונש הכסילות. ושיתאמץ האדם לכבוש יצר התאוה, ולעשות כל מעשיו על פי החכמה. וכן חִבֵּר משָׁלים להבין אמרי בינה, שיחפוץ האדם להשתמש בכח הבינה הנטועה בו להבין אמרי בינה. והן מאמרים עמוקים שיסודתן החכמה, ויתבאר היטב בספר "מעין גנים". לא שישתמש בבינתו להבין שירי כסילים וחידות ודברי הבל. עוד חברם (משלי א, ג) "לקחת מוסר השכל, צדק משפט ומישרים". ויתבאר כל דבר במקומו בעז"ה. עוד חברו (א, ד) "לתת לפתאים ערמה". שע"י המשָׁלים האלו יערימו הפתאים. כמו שיתבאר בספר הנ"ל. גם חברו (שם) [לתת] "לנער דעת ומזמה". גם החכם השומעם יוסיף חכמתו, והנבון יקנה עוד תחבולות. ועל זה אמר (א, ה-ו) "ישמע חכם ויוסיף לקח, ונבון תחבולות יקנה. להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידותם". וכל אלו הדברים צריכין ביאור רחב. וכבר פרשנום בקצרה למעלה (חדר ד' חלון י"ד):
(משלי א, ז) "יראת יי' ראשית דעת, חָכְמָה ומוסר אוילים בָּזוּ". פירוש "חכמה", דרכי החכמה ומשפטיה. וכדברי הכלל הי"ב. פירוש "דעת" כמו (ט, י) "ודעת קדושים בינה" ויתבאר בעז"ה בספר "מעין גנים". גם בארנוהו פעמים רבות למעלה שנופל על הידיעות העמוקות והנשגבות בדרכי ה' העליונים. וזה פרי הבינה כמו ששנינו (אבות, ג) "אם אין בינה אין דעת". ומחקרי הבינה יסודתן החכמה כמו שבארנו (חדר ה' חלון א') בפסוק "לוא חכמו ישכילו זאת" וגו'. ויסוד החכמה היא יראת ה'. כמו ששנינו (אבות, ג) "אם אין יראה אין חכמה". וכדברי הכלל הכ"ד. והנה יוצא מזה כי יראת יי' ראשית דעת. ואולם האוילים הם משועמי-הדעת,2אולי צ"ל משועממי-הדעת (כמו בבבא מציעא פ ע"א) כמו שבארנו פעמים רבות. ובאו לכלל זה בעבור שנשענו על יצר לבם הזונה ומאסו בחכמה, כי ביראת יי' לא בחרו. וכבר בארנו בבית הראשון (חדר ו' חלון ז') גם בכלל הנ"ל כי יראת ה' היא המוסר. וכמו שכתוב (משלי טו, לג) "יראת יי' מוסר חכמה". ולפי שהאוילים בוזים היראה שהיא יסוד החכמה ועצם המוסר, לכן "חכמה ומוסר אוילים בָּזוּ". ונמשך מזה שנפלו באולת ושעמום הדעת, ונעשו אוילים שהן רעים מן הכסילים ההולכים אחר יצרם הזונה אבל אינן בוזים חכמה ומוסר. והאוילים חסרי הדעת יבוזו אותן: