(משלי טו, טז) "קנה חָכְמָה מה טוב מחרוץ, וקנות בינה נבחר מכסף". פירוש "חכמה" דרכי החכמה צדק משפט ומישרים, וכדברי הכלל הי"ב. והנה אצל חכמה אמר "מחרוץ". ואצל בינה אמר "מכסף". והכונה בזה נשענת על הכללים שיסדנו. כי ה"חכמה" ענינה סתום וחתום ואינה נודעת ומובנת זולתי ליוצר הכל ית', וכדברי הכלל העשירי. וכשיגיד החכם דברי חכמה לזולתו, קצת השומעים יקבלום באמונת הלב וקצתן לא יקבלום. מה שאין כן דברי בינות המובנים לדעת האדם אי אפשר שיחלקו עליהן השומעים ולכן הם מקובלים מכל בני אדם. ודע כי מלת "חרוץ" נופל על כלל המחצבים הנגזרים מן הארץ כמו הכסף והזהב והנחושת והבדיל וכיוצא. כי חרוץ כמו (מל"א כ, מ) "כן משפטך, אתה חרצת". כלומר "גזרת". וכן חרוץ כמו גזור. בעבור שכל המחצבים גזורים מן האדמה. וכן (איוב מא, כב) בפסוק "ירפד חרוץ עלי טיט", הנכתב על הלויתן. ומלת "כסף" נופל לבד על המטבע הנהוג היוצא במדינה. וכן מנהג לשון עברי. כמו (בראשית לז, כה) "וימכרו את יוסף וגו' בעשרים כסף", וכן הרבה. והנה מן החרוץ יעשו המטבעות כי החרוץ כולל המחצבים כולם כמו שאמרנו. ומן המחצבים כמו הזהב והכסף תעשנה המטבעות. אבל המקח והממכר ומשא ומתן של בני אדם איננו בחרוץ כמו עשת זהב וכסף ונחשת, אך היא בכסף במטבע הנהוג שהוא עובר לסוחר והוא נלקח בלי ערעור מכל אדם. ולכן נמשלו החכמה והבינה אל החרוץ והכסף, כי החכמה יסוד הכל. ואם אין חכמה קדומה, לא תפעלנה השכל והבינה מאומה וכמו שבארנו פעמים רבות. והחכמה כמו החרוץ הנמצא בהרים בלי מעשי ידי אדם וענין מלאכותי. וכן החכמה חרוצה וגזורה מיד ה' ולא שלטה עליה יד אדם. והבינה כמו הכסף והמטבעות מעשה ידי אמן עשויים מן החרוץ הנמצא. וכן דברי בינות הן מחשבת חושב חכם ומבין. שעל ידי החכמה הנאספת בנפשו, ישתמש בדעתו להוציא דבר מדבר ולעשות מופתים1הוכחות הגיוניות וכיוצא. וכמו שהחרוץ איננו עובר לסוחר, כך החכמה איננה מקובלת לההמון כלו. וכמו שהכסף עובר לסוחר, כן דברי בינות יקובלו מכל השומעים המבינים דבריו. ועל המשל הזה אמר "קְנֵה חכמה מה טוב מחרוץ". כלומר בני אדם יגעים לקנות החרוץ והזהב והכסף וכיוצא, ויעשו ממנו קנין אהוב ונחמד. אשרי מי שעושה קנין מן החכמה הכוללת כל הטובות האמתיות והמדומות! וכן בני אדם יגעים ונבהלים לקנות כסף סך ממון רב. ואשרי מי שעושה קנין מן הבינה הטובה מן הכסף העובר מאיש לאיש. ובחדר העשירי יתבארו פסוקים (משלי ג, יג-יד) "אשרי אדם מצא חכמה ואדם יפיק תבונה. כי טוב סחרה מסחר כסף ומחרוץ תבואתה", ושם יתבאר יותר. וראב"ע ז"ל כתב "חרוץ מלשון גזור כמו 'אתה חרצת'. או שם זהב כמו כתם". ע"כ. ודברינו כפירוש הראשון, וכולל גם הפירוש השני כי הזהב גם הוא חרוץ:
(משלי כ"ג כ"ג) "אמת קְנֵה ואל תמכור, חָכְמָה ומוסר ובינה". פירוש "חכמה", חֻקֵי החכמה צדק משפט ומישרים, וכדברי הכלל הי"ב. ומלת "קנין" בארנוהו למעלה כמו "קְנֵה חכמה קְנֵה בינה". ונופל על קנין נפשיי בהיות הענין ההוא אהוב לנפש במאוד, כמו קניני העולם הזה עושר ונכסים שהם קניני האדם ונפשו חפצה בהם. וציוה שיקנה האדם קניני האמת, ותדבק נפשו בחכמה ובכשרון מעשים. ולא יקנה סּכלות והוללות להיות מרבה בשר ומרבה נכסים וכיוצא. ואולם עוד תבדיל בין קנין האמת לקנין שאר הדברים. כי לפעמים לב האדם נוטה לאחד הדברים ויקנהו ויהיה חביב בעיניו מכל. ומחר יראה דבר אחר ויהיה אהוב בעינו יותר מן הראשון, ואז ימכור הראשון בעבור השני. על דרך משל שחמד לגן נאה וקנהו. ומחר ראה אחר נאה הימנו ומכר הראשון כדי לקנות השני. אבל בקניני אמת לא יתכן לעשות כן. כי יהיו לו לקנין חזק ותמידי ויאהבו בעיניו יותר מכל הדברים שנפשו של אדם חומדתן. עד שאי אפשר שיחליפם וימכרם בעבור קנין אחר. ועל זה אמר "אמת קְנֵה ואל תמכור". ואז נקרא קנין גמור. וחזר ופירש דבריו מה הן הדברים המתוארים אמת? ואמר "חכמה מוסר ובינה". כלומר קְנֵה חֻקֵי החכמה ודרכיה חֻקֵי השתי תורות. וכן קְנֵה מוסר. והוא יראת אלהים והוא המעשה. כי החכמה הוא הלמוד והמדרש. וכן קְנֵה בינה להשתמש בבינתך להתבונן במליצות התורה ובטעמיה ובדברי חכמים וחידותם. ובאלה השלשה כלול הכל, הלמוד והעשיה וההשכלה וההתבוננות. וכדרך "קְנֵה חכמה קְנֵה בינה". והבן: