(משלי לא, כו) "פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה". פירוש "בחכמה", בדברי חכמה, צדק משפט ומישרים, כדברי הכלל הי"ב. וסוף הפסוק מוכיח על פירוש זה, שאמר "ותורת חסד על לשונה". הרי שהכונה על חכמת המנהגים. ואולם מלבד זה תדע שכל פרשת "אשת חיל" שבה חתם ספר משלי נאמר ברוח הקדש לתהלת הנפש הנוהגת בחכמה, שהוא עיקר הכל. וכל מליצות הפרשה הזאת נעימות מאד, ומתפרשות על נכון כפי הכללים והיסודות שיסדנו. והנני מפרש אותם בקצרה. כבר בארנו בכלל הי"ז שחוּקוֹת רוח החכמה סותרות לטבע לב האדם. ובכלל הכ"א אמרנו שצריך אומץ גדול להתגבר על ציורי הלב הרעים ולהיות נוהג כפי החכמה. ומטעם זה יכנו הנביאים לאיש צדיק המתאמץ ללכת בדרך ישרה כ"גבור חיל" בעבור שנצח במלחמה הקשה. וכבר אמרנו למעלה חלון י"ד שהנביאים המשילו את הנפש וכחותיה לאשה היושבת תחת בעלה. והשכל והבינה המשילו לבעלה. וכמו שאמר (שם יד, א) "חכמת נשים בנתה ביתה". ומכל זה תבין מה יקר למצוא נפש מתוקנת כפי החכמה, כי מעטים הם המנצחים את היצר הקשה. וכמאמרם ז"ל (סוכה מה, ב) "ראיתי בני עַלִיָה והן מועטים". ועל זה אמר שלמה "אשת חיל מי ימצא". כלומר מי האיש זוכה שיצא אשת חיל שתהיה נפשו עשוייה ומתוקנת כפי החכמה. שעשתה חיל והתגברה בהחלט על יִצְרָהּ. וכבר בארנו למעלה גם בכלל הכ"ז, שאם עשה האדם את שלו אז ימצא עזר אלוהי ממרומים ויגמור בעדו. כי תנוח רוח חכמה בלבו. ומבלעדי העזר הזה אי אפשר שתהיה הנפש מתוקנת בהחלט. וכדרך (שם ב, י) "כי תבא חכמה בלבך" ומבואר בחלון שני. וחלות רוח חכמה על האדם המשילו למוצא מציאה. כדרך (שם ג, יג) "אשרי אדם מצא חכמה". ובארנו הנמשל למעלה חלון ז'. ולכן אמר "מי ימצא?" כלומר מי זוכה למצוא חכמה ודעת עד שתהיה אשתו ר"ל נפשו, אשת חיל. וכבר בארנו למעלה (חדר ט חלון י) פסוק (משלי ח, יא) "כי טובה חכמה מפנינים". וכתבנו טעמים יקרים למה דִמָה טובת החכמה לפנינים. ואמרנו שיש סגולות פרטיות בפנינים שדמתה אליהן החכמה לפנינים. ולכן כשדבר שלמה על הנפש החכמה שתאר בשם אשת חיל, השתמש באותה המליצה עצמה. ואמר (לא, י) "ורחוק הפנינים מכרה", כלומר אעפ"י שנַעֲלוּ הפנינים משאר החפצים בסגולות מיוחדות, הנה בערך החכמה רחוק צרכן ושויין במאוד מערך החכמה. ויתבאר ענין זה בחדר העשירי בעז"ה בפירוש פסוק (שם ג, טו) "יקרה היא מפנינים". והנה אמרנו כי הלב הכולל השכל והבינה מתואר בתאר בעל. ופרשנו ענין זה למעלה בפסוק (יד, א) "חכמות נשים בנתה ביתה", ואמרנו שאם האשה שהן כלל הכחות הנפשיות מתוקנות בחכמה, יוכל בעלה לשבת בטח עמה אין שטן ואין פגע רע. כי לא ימצא מטריד מכחות הנפש, ולא צרה ומכשול מחפציהן. ועל ידי כן יפעל הבעל פעולותיו הנכבדים בדעה ובהשכל, פעולות שאין להם הקשר עם תאוות הכחות הנפשיות, יעלה מרומים וידבק באלהיו. אבל אם הכחות הנפשיות אינן מתוקנות בחכמה, ומתנשאות כפי טבעיהן, מלבד שיפעלו לרעה, הנה יסיעו גם השכל והבינה אחריהן ויוליכו אותן בנתיבותיהם העקשים, וכדברי הכלל הי"ח. ולכן אמר שלמה לתהלת אשת החיל, "בטח בה לב בעלה". כלומר באשת חיל כזאת יוכל בעלה לבטוח בה שלא תתנשא עליו לרעה, וישב עמה בביתו ויגדל ויעשה שם במפעלותיו הנכבדים. והזכיר מלת "לב" בעבור שמדבר על השכל והבינה שהן יועצי הלב, וכמובאר בבית הראשון (חדר ד' חלון א). והנה בהיות הנפש בנויה בחכמה ואין היצר מתנשא עוד, והשכל והבינה גדולות ורחבות ברוח אלהים ובעזרתו, שזהו מעלת חכם-לב שבארנו ענינו פעמים רבות בספר זה, הנה מלבד צדקותיו ותבונותיו, עוד יזכה לְנַצֵחַ המון הלצים וה"חכמים בעיניהם" באמצעות כחו הגדול בתבונה ובדעת. וכענין (משלי כז, יא) "חֲכַם בני, ושמח לבי ואשיבה חורפי דבר" שבארנו ענינו למעלה (חדר ה' חלון ג') קחנו משם. הוא יקח טרף משיני הרשעים. כי במקום שחשבו למרוד, ינצחם בטענות נכונות ותשובות נאמנות. ותאר זה במלת "שלל". וכמו (שמואל א ל, כו) "הנה לכם ברכה משלל אויבי יי'". כמי שלקח שלל במלחמה, כן זה האיש חכם הלב יקח שלל אויביו במלחמת ה' אשר הוא נלחם עמהם בחכמתו ובתבונתו, ועל זה אמר "ושלל לא יחסר". כלומר כל פעם שילחם עם אויביו לא יחסר מקחת שלל. וכבר אמרנו בבית הראשון (חדר ב' חלון ז') שדרכי החכמה מתוארים בתאר "טוב" ו"טובה". ודרכי הסּכלות והרשעה מתואר "רע" ו"רעה". וכדרך (דברים ל, טו) "רְאֵה נתתי לפניך היום וגו' ואת הטוב וגו' ואת הרע". ויצר הלב נקרא "רע" כמו (בראשית ח, כא) "כי יצר לב האדם רע מנעוריו". בעבור שמצייר כל הכחות הנפשיות בדרך סּכלות ורשעה. ואם הנפש איננה מתוקנת בהחלט, אעפ"י שהיא חפצה להתאמץ ללכת בחכמה, אין בכחה לעשות כן תמיד. אלא פעם תנהג בחכמה ופעם יתגבר היצר ותהיה נלוזה וסרה ותסכל דרכיה. אבל נפש חכם-לב שקבלה טבע שני, היא נוהגת כל עת בחכמה, וכמו שפרשנו (חדר ב' חלון ז') בפסוק (מל"א ג, יב) "הנה נתתי לך לב חכם ונבון" וגו'. וכדברי הכלל הכ"ז והכ"ח.
ועל זה אומר שלמה לתפארת אשת חיל שהיא נפש חכם-לב (משלי לא, יב) "גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה. כלומר שהיא (מושעת) [מושיעה] ועוזרת בעלה בכחותיה, הכל בדרך חכמה וטוב ולא בדרך רע כלל. לפי שכל כחותיה עשויות בחכמה. וכן לא תקראנה לה עתים לרעה שיתגבר היצר על הלב, אלא "כל ימי חייה" בלי הפסק תנהג בחכמה. וכבר בארנו למעלה (חדר ז' חלון ט') שהנביאים המשילו מדות הנפש והכחות הנטועות בה לבגדים שהאדם מתעטף. כי כל כח וכח שיצטייר בלב וימשול בו, יכסה את הנפש כולה ויתיצב כמו לבוש, כאדם המתעטף בבגד ונראה בו. ומי שמושלים בו ציורי החכמה, נמשל לאיש לבוש בגדי בד לבנים וטהורים. וכדרך (תהלים צג, א) "יי' מלך גאות לבש" (ישעיה נט, יז) "וילבש צדקה כשריון". ועל זה אמר קהלת (ט, ח) "בכל עת יהיו בגדיך לבנים", ובגדי בד הם הפשתים. וכן יעשו הבגדים מן הצמר הנקי וכדרך (ישעיה א, יח) "אם יאדימו כתולע כצמר יהיו". ובדברי רז"ל (נגעים פ"א מ"א) "שְׁנִיָה לה כצמר לבן". ועל זה אמר (משלי לא, יג) "דרשה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפיה". והוא משל, המשיל דרך הנפש החכמה לדרך אשת חיל, שהיא דורשת וטורחת לקחת הצמר והפשתים לעשות מהן בגדים לאנשי ביתה. כן הנפש הַחֲכָמָה הזאת טרחה ויגעה לתקן כחותיה ולהמשיל בלב הכחות הטובים כפי החכמה, עד שתהיה נפשה מתוקנת ומלובשת בהן תמיד. לא פעם בלבוש לבן ופעם בלבוש צואה, אלא תמיד כדרך (קהלת ט, ח) "בכל עת יהיו בגדיך לבנים". וכבר אמרנו שעל תקון הנפש הזה נופל מלת "עַשִׂיָה", וכמבואר בחלון הקודם בפסוק (שמות א, כא) "ויעש להם בתים". גם בארנו (חדר ג' חלון ח') שמלת "חפץ" הִנָה על דרכי החכמה העליונה כדרך (קהלת ח, ו) "כי לכל חפץ יש עת ומשפט". ומלת "כפים" על האומץ וההתגברות, כי הגבורה בכפים. ונגד כל זה אמר כי בעבור כן זכתה שיהיה בעלה חכם-לב, בעבור שמנעוריה דרשה במחשבותיה אחר הצמר והפשתים להלביש בהן נפשה, וכאשר חשבה, כן עשתה בפועל. כי (אבות, א) "לא המדרש עיקר אלא המעשה". כי ברוב גבורתה עשתה נפשה וְתִּקְנָהּ כפי חפצה בארח חכמה. וכבר אמרנו בפתיחתנו לבית הראשון שהנביאים המשילו דרכי החכמה ללחם. וכן בארנו למעלה חלון ח' בפסוק (משלי יח, ד) "מים עמוקים דברי פי איש נחל נובע מקור חכמה". כי נמשלת החכמה אל הים הגדול בעבור כי ממנו הולכים הנחלים, ושמה הם שבים ללכת. ומי שרוצה לאסוף שמועות החכמה צריך לכתת רגליו ולעבור ממדינה למדינה אל המקומות אשר שם אנשי הקבלה לקבל השמועות מפי רב, עד הלכה למשה מסיני. כי אין דרכי החכמה נודעת מנפשו, וכדברי הכלל הט'.
ולכן אמר (עמוס ח, יא-יב) "הנה ימים באים וגו' לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי יי'. ונעו מים עד ים וגו' ישוטטו לבקש את דבר יי' ולא ימצאו". ואמרו קדמונינו ז"ל (שבת קלח, ב) "דבר יי', זו הלכה". ואמת בפיהם. כי ההלכות לא יִוָדְעוּ בשכל ובבינה כי אם מפי השמועה. והודיע שבחשך הגלות פסו ראשי הקבלה. ומי שמבקש הלכה ברורה ישוטט מיָם עד יָם ועד אפסי ארץ ולא ימצא. ונגד זה כשרצה שלמה להמשיל יגיעת הנפש החכמה שיְגֵעָה מאוד לאסוף השמועות הרבות מפי החכמים, אלה מפה ואלה מפה, אמר (משלי לא, יד) "היתה כאניות סוחר". כמו הסוחר הגדול הַמְסַחֵר בכל מיני סחורות, שקצתן באים ממדינה זו וקצתן ממדינה אחרת, והוא שולח אניותיו דרך ים להביא הסחורות מכל המקומות; כן הנפש הזאת אספה שמועותיה מחכמים רבים, וכתתה רגליה ועברה ימים ללכת אחריהן, עד שממרחק תביא לחמה. שהיא החכמה המתוארת במלת "לחם". והנה רמזנו למעלה (חלון ה') שלפעמים ענין היצר יאפיל אור נגה הנפש, ואפילו בנפש הַחֲכָמָה יקרה כן לפרקים מועטים, וכל שכן בנפש שלא נשתלמה עדיין בתקונה. ועת משול חושך היצר בלב, מתואר בכתבי הקדש במלת "לילה" על צד המשל, לפי שאין אור להבחין בין טוב לרע. כדמיון הלילה החשוכה מהבחין בין המראות והגוונים. ואז צריך האדם להחזיק במוסר יראת השם ברוך הוא, יראת רוממותו ית' ויראת עוזו וזעמו. כי לולי כן יחטא בעת החשך ולא תועילנו אור נפשו, כי בעת כזאת אין אור. ועל זה אמר (משלי ד, יג) "הַחֲזֵק במוסר על תרף" וגו' ובארנוהו למעלה (חלון ה'). ועל זה אמר דוד המלך ע"ה (תהלים יז, ג) "בחנת לבי פקדת לילה צרפתני בל תמצא זמותי בל יעבר פי". לפי דרכינו כך פירושו. אתה ה' רצית לבחון לבי. מה עשית? "פקדת לילה", החשכת אור נפשי ויהי חשך. והתגבר היצר בקרבי וצרפתני במצרף זה, אבל לא מצאת בי עול. כי גם לעת כזאת לא חטאתי. ואם זמותי רעה במחשבת לבי נחשבה בעיני להבל ולשוא. ולא נשאתיה על שפתי ולא עבר פי. וזה אות כי צדיק וישר אנכי. ובאר עוד (תהלים יז, ד) "לפעולות אדם בדבר שפתיך אני שמרתי ארחות פריץ". פירוש, אם אמשול [משל] מנהגי בחֻקוֹת החכמה כמו שצוית אל מנהגֵי פעולות בני אדם בצרכי חול, הנני דומה בארחותי אל איש פריץ בארחותיו. כי הפריץ עושה כחפצו ולא יעצרֶנו זולתו. כמו (ישעה לה, ט) "ופריץ חיות בל יעלנה". וכן עשיתי גם אני חפצי בדבר שפתיך ושמרתי מצותיך בכחי ובעוצם גבורתי, ולא עצרני הלילה וחֶשְׁכַת היצר מהשלים חפצי. וכן שבח שלמה פה את הנפש החכמה ואמר (משלי לא, טו) "ותקם בעוד לילה ותתן טרף לבעלה וחוק לנערותיה". כלומר גם בעוד לילה בנפש, טרם זרח עליה אור החכמה ורוח אלהים, התקוממה נגד יצרה ותאוותה, כי יָרְאָה את אלהים והביאה למוסר נפשה.
"ותתן טרף" החכמה והמצווֹת "לביתה" והיא הנפש, "וחק" בל יעבור "לנערותיה" שהן הכחות הנטועות בנפש, כחות הפועלות במדות, וכחות הפועלות בגויה. לכולם נתנה חק ודת כפי החכמה שאספה, והכריחה הכחות ביראת אלהים שיסורו אל משמעתה. ומלת "טרף" הוא המזון. וזה נגד "ממרחק תביא לחמה", שהוא משל לדרכי החכמה וכמו שכתבנו. ואחר שהודיע מעלתה בקנין החכמה, ובעשיית הנפש שתנהג כפי החכמה, ובעוצם מוסר נפשה, שגם בלילה ולעת תוקף היצר הכריחה הכל לבלתי סור מדרך הטובה; החל לספר מה עשתה בקנין הבינה ומחשבות הדעת. וכבר בארנו למעלה (חדר ט חלון ו) מהו ה"מזמה". ואמרנו שהונח על העיון וההתבוננות העמוק, ומן המזמה תסתעף הדעת. כדרך (משלי ח, יב) "ודעת מזמות אמצא". גם (חלון ד') בארנו בפירוש פסוק (שם ד, ו) "ראשית חכמה קְנֵה חכמה, ובכל קנינך קְנֵה בינה". שתחלה צריך שתהיה החכמה קנין נפש. ואחר שקנה חכמה אז יקנה בינה. כי ישתמש בכח הבינה הנטועה בו להבין במליצות החכמה ובטעמי תורה וכיוצא. גם בארנו בפתיחתינו לבית הראשון שהנביאים המשילו את הבינה ליין. ונגד כל זה אמר שלמה (שם לא, טו) "זממה שדה ותקחהו, מפרי כפיה נטעה כרם". כלומר אחר שידעה חכמה ומוסר ונוהגת בחכמה, התחילה להיות בעלת המזמה וההתבוננות, להוציא דבר מדבר, ולהמשיל דבר לדבר לעמוד על גופי תורה ולהבין מליצותיה. כמי שחושב ומעמיק העיון לקנות שדה חדש ולנטוע עליו כרם; כן השתדלה הנפש החכמה הזאת להוציא בבינתה דברים חדשים דברים יקרים משמחים הלבבות כיין הטוב המשמח לבב אנוש. ומטע כרמה היה "מפרי כפיה". ומלת "פרי" על פרי כשרון המעשה. כמו (שם יא, ל) "פרי צדיק עץ חיים". ובארנוהו למעלה (חדר ד' חלון ב'). ומלת "כַפֶּיהָ" על ההתגברות שהתגברה על יצרה. וכמו שאמר "ותעש בחפץ כפיה". ומן הפירות הללו נטעה הכרם. כי לולי שהיתה מתאמצת תחלה לכבוש יצר הלב וליַשר הכחות הנפשיות שתפעלנה כולם כפי החכמה, לא היה אפשר שתטע כרם בבינתה. כי אז היתה רוח בינתה הולכת ותועה כפי עקלקלות הכחות הנפשיות וכמבואר בכלל הי"ח. ואחר שהודיע גם מעלתה בבינה ובהשכל ומזימת הדעת, אמר (שם לא, יז) "חגרה בעוז מתניה ותאמץ זרועותיה". וזה נשען על המבואר פעמים רבות שהמתאמץ ללכת בחכמה וכובש יצרו, הנה כשיעשה את שלו אז ינחל עזר ממרומים לגמור מעשהו. והעזר הזה הנלוה לחכם שיתגבר ויתאמץ בו נגד הכחות הנטועות בו מתואר "עוז". וכן המתאמץ להתבונן ביראת ה' ובמליצות החכמה וכיוצא, וחושב מחשבות ויוזם טוב להכיר נפלאות השם ב"ה ויושר מעשיו, הנה כשיעשה את שלו ינחל אור אלהי ממרומים דעה והשכל בתבונה ובדעת. והעזר הזה הנלוה לאדם להבין ולידע העמוקות והנפלאות מתואר "אומץ כח". וכמו שכתוב בפרשה (משלי כד ג-ד) "בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן. ובדעת חדרים ימלאו". וסמך לו (כד, ה) "גבר חכם בעוז ואיש דעת מאמץ כח", ובארנוהו למעלה (חדר ד' חלון ו') שהחכם נוחל "עוז", ואיש הדעת "אומץ כח". ועל זה אמר שהנפש הַחֲכָמָה שהכינה נפשה בחכמה, גם יספה להתבונן בבינתה, הנה חגרה בעוז ממרומים את מתניה למלאת חפץ לבבה ואמצה זרועותיה באומץ כח שנחלה לדעת העמוקות והנפלאות.
וכבר בארנו בחלון י"ג, שהנביאים המשילו את החכמה לחוש הטעם. בעבור שיש בכל דבר חכמה שתי דרכים במציאות. והדרך האחד הנכון כפי החכמה נופל עליו מלת "טעם". לפי שערב לנפש והיא נהנית ממנה כמו החיך הטועם את המאכל. ואולם בעבור היות חֻקֵי החכמה מנגדים לטבע הלב, הנה בתחילת לכת האדם בהן לא ינעמו לו ולא יערבו לנפשו. אך אם יתאמץ על יצרו וירגיל עצמו ללכת בהן, הנה ינחל עוז ממרומים ואז יראה כי טוב טעם הם וכמבואר בכלל הכ"ז. וכמו שבארנו על זה דברי שלמה מאמר (משלי כד, יג-יד) "אֱכוֹל בני, דבש כי טוב ונופת מתוק אל חכך. כן דעה חכמה לנפשך אם מצאת כי יש אחרית ותקותך לא תכרת". גם בארנו למעלה (חלון י"ב) פירוש פסוק (משלי טז, טז) "קְנֵה חכמה מה טוב מחרוץ וקנות בינה נבחר מכסף". שהמשיל החכמה לחרוץ שממנה יעשו המטבעות. והבינה נמשלה לכסף שהן המטבעות שמשתמשין בהן לקנות הסחורות וכיוצא. ויתבאר בחדר יו"ד בפירוש פסוק (משלי ג, יד) "כי טוב סחרה מסחר כסף" וגו'. ועל כן אחר שהזכיר שהנפש הַחֲכָמָה אספה החָכְמָה, גם הביאה למוסר לבה, וגם נטעה כרם בבינתה ודעתה ושבעבור כן נחלה עוז ואומץ כח ממרומים ונעשה בעלה חכם-לב. והחכמה בקרבו עתה כמו טבע שני, כי הוא שמח בחכמה בעבור שמוצא בהן טוב טעם ודעת. לפי שברוחב בינתו ושכלו הטוב שנחל ממרומים מֵבִין במליצותיה בטעמיה ובנפלאותיה, ומשמח הלבבות השומעים. אמר שלמה (משלי לא, יח) "טָעֲמָה כי טוב סחרה". כלומר הנה עתה טָעֲמָה טעם החכמה כי היא מתוקה מדבש ונפת צופים. ואעפ"י שסודה סתום וחתום, וכדברי הכלל הט' הנה טוב סחרה. כי דברי בינות היוצאים מן החכמה טובים מאד, כל שומעיהם ישמחו ויהנו מהן כמו שנהנין ממי הנחל ההולכים על פני הארץ אעפ"י שמקור הנחל סתום בבטן הארץ ואין רואה. וכמו שבארנו למעלה (חלון ח') בפירוש פסוק (שם יח, ד) "מים עמוקים דברי פי איש נחל נובע מקור חכמה". ומלת "לילה" בארנו בחלון זה שהונחה בכתבי הקדש על תרדמת הנפש וחשכה בעת יאפיל ענן היצר נגה אור הנשמה. ומלת "נר" נופל על נשמת האדם, כדרך (תהלים יח, כט) "כי אתה תאיר נרי יי' אלהי יגיה חשכי"; (משלי כ, כז) "נר יי' נשמת אדם". ובהיות בנפש בינה רחבה להבין ביראת ה' שהוא המוסר, וכמבואר בכלל הכ"ה, הנה גם בעת שהיצר יאפיל אור החכמה וכדרך (קהלת ז, כ) "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" כמבואר למעלה (חדר ה' חלון י'); יתאמץ להתגבר על יצרו בעבור מוסר יראת ה' שהוא תמיד על פניו. כי יזכור גדולת השם ב"ה ונוראותיו, ועוזו וזעמו על שונאיו וכיוצא בזה. כמו שבאר המשורר האלוהי בפירוש באמרו (תהלים טז, ז) "אברך את יי' אשר יעצני, אף לילות יסרוני כליותי". פירוש "יעצני" שנתן לי עצות. והעצות הן דרכי החכמה, וכמו שרמזנו למעלה (חדר ג' חלון ג'). ויתבאר בבית השלישי. ומרוב שמחתי בחכמה בעבור שאני חכם-לב, הנני נותן ברכה לאדון הכל שנתן לי עצות יקרות כאלו. אף בעת התגבר היצר אעפ"כ לא אחטא בעבור שמוסר יראת ה' לנגדי. ועל זה אמר "אף לילות יסרוני כליותי". כלומר בעת לילה וחשך זכר אזכור מוסר יראת ה'. ומהו המוסר? (תהלים טז, ח) "שויתי יי' לנגדי תמיד". וזהו יראת ה' שהוא מוסר החכמה, ולכן לא אמוט לעולם מדרך החכמה. ועל זה (שם) "כי מימיני בל אמוט". ו"ימין" משל לדרך החכמה וכדברי הכלל השני. ונגד כל זה אמר שלמה על אשת חיל שנעשה בעלה חכם-לב והוא בעל הבינה הגדולה מלא חכמה ויראת ה', "לא יכבה בלילה נרה". כלומר בטוח הוא שגם בלילה בהתגבר היצר עליו, לא יכבה נר נשמתו. כי גדולת ה' ומוראו מאירים תמיד בנפשו, ולא ימוט מימינו.
וכבר בארנו למעלה (חדר ז' חלון ח') בפירוש פסוק (קהלת ט, ט) "רְאֵה חיים עם אשה אשר אהבת", שהזהיר קהלת לחכם-לב שאַל ישתומם בחכמתו ובצדקתו, וינזר מכל וכל מעניני העולם. אך יתן חלק לגוף ולמפעלותיו תחת השמש, ויעמול מעט ובשמחה. וכדרך שאמר קהלת (שם ב, כד) "אין טוב באדם שיאכל ושתה והראה את נפשו טוב בעמלו. גם זה ראיתי אני כי מיד האלהים היא". ובארנוהו למעלה (שם חלון ז'). ולכן אחר שהזכיר מִפְעָלוֹת הנפש הַחֲכָמָה בכשרון מעשים, בינה ומוסר, אמר (משלי לא, יט) "ידיה שלחה בכישור, וכפיה תמכו פלך". כלומר גם ממלאכת הגוף לא חדלה ידיה. כי היא תעמול עֲמָלָהּ בלב טוב כפי הצריך לקיום הגוף ולעניני ביתה. ובעבור שדִמָה הנפש לאשת חיל השתמש במשל הכישור והפלך שהן מן המלאכות שהאשה עושה לבעלה, כמו ששנינו בכתובות (נט, ב). וכן הנפש היקרה גם היא תעבוד לבעלה השכל והבינה במלאכות ובעמל הצריך לפרנסתו ולפרנסת אנשי ביתו, שעל ידי כן הלב פנוי להתעסק בחכמה ובדעת. והודיע עוד כי מעשה הנפש הזאת כולם טובים. ואפילו מה שתעמול תחת השמש בקנין העושר והנכסים איננו כמו עמל הכסילים שנאמר עליהן (קהלת ב, כו) "ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס" וגו' וכדרך (שם ו, ב) "איש אשר יתן לו האלהים עושר ונכסים וגו' ולא ישליטנו וגו' לאכול ממנו" וגו'. אלא היא עמלה בשמחה ובהיות לה עושר ונכסים תשלוט עליהן ותשתמש בהן לטובה. כי תחון דלים ותעזור בהם לעניים ואביונים. ועל זה אמר (משלי לא, כ) "כפה פרשָׂה לעני, וידיה שלחה לאביון". ומוסב על מקרא שלפניו שאמר "ידיה שלחה בכישור וכפיה תמכו פלך". כלומר מה שפעלה והרויחה בכפיה ובידיה תעזור בהן לעניים ואביונים די מחסורים אשר יחסר להם, והכל בכלל. אחר כן הודיע שבעבור היות הנפש הזאת מתוקנת בכל כחותיה כפי החכמה, אינה יראה מפחד ומִשׁוֹאַת פתאום כי השגחת השם ב"ה דבק בה. ועל זה אמר (משלי לא' כא) "לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים". דִמָה הצרות הפתאומיות המכלות כליון מוחלט לשלג היורד על הארץ, שברגע יעבור ואיננו. כדרך (איוב כד, יט) "ציה גם חום יגזלו מימי שלג". ואמר שאינה יְרֵאָה מכמו אלה בעבור שכל ביתה מלא יקר ותפארת. כי כולם לבושי שני ועדנים, הכל בתכלית התקון והיופי. ואולי מקרא זה כדמות חידה הוא. ורומז שאין הנפש הזאת היקרה יְרֵאָה שלעת אחר תִּשָׁחֵת ברשת היצר ותטמא טומאה גדולה, כי בעבור צדקתה לא יעזבנה ה'. וכדרך (שמואל א ב, ט) "רגלי חסידיו ישמור". וְדִמָה טומאת הנפש לצרעת ממארת, כמו (שמות ד, ו) "והנה ידו מצורעת כשלג". (במדבר יב, י) "והנה מרים מצורעת כשלג". וכן אמרו קדמונינו (נגעים, פרק א) "בהרת לבנה כשלג". וכתוב בתורה כי המיטהר מצרעתו, יקח הכהן שְׁנִי תולעת לטהרו בו. למדנו כי מראה הַשָׁנִי מטהר טומאת הצרעת הנמשל למראה השלג. ועל זה אמר שהיא אינה יְרֵאָה שתטמא ביתה במראה השלג, בעבור כי טהורה היא מאד וכל כחות נפשה לבושים במראה הַשָׁנִי הטהור. והודיע עוד שבעבור [ש]גדלה מעלתה בחכמה ובדעת, הנה תמלא ביתה כל הון יקר ונעים, כמו שאמרנו למעלה (חלון ט"ז) בפירוש פסוק "בחכמה יבנה בית וגו' ובדעת חדרים ימלאו", שרומז על ההשגות העמוקות והנפלאות ביראת ה' כבודו וגדלו, שהן מפארים כבוד הנשמה ומקשטים אותה. ועל זה אמר (משלי לא, כב) "מרבדים עשתה לה, שש וארגמן לבושה", והן תכשיטין כמו (בראשית מא, מב) "וישם רביד הזהב על צוארו". וכן השש והארגמן שהן בבגדי כהונה (שמות כח, ב) "לכבוד ולתפארת". וכמו (אסתר ח, טו) "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות וגו' ותכריך בוץ וארגמן". וכן (דניאל ה, ז) "ארגונא ילבש והמניכא די דהבא על צוארה, ותלתי במלכותא ישלוט". כי בעבור שכל בני ביתה שהן הכחות הנפשיות מתוקנות בחכמה, ולבושים שָׁנִי עם עדנים. הנה האשה יראת ה' בעלת הבית הזה תַּרְאֶה תפארתה בהיותה מלובשת שש וארגמן, ורביד הזהב על צוארה. והנה בהמצא נפש יקרה כזאת בין בני אדם שכל כחותיה מתוקנות בחכמה, ויש בה מאסף החכמה, והשתמשה בבינתה בארח ישר והרבתה דעת, ונחלה עוז וכבוד ממרומים, אז יתואר בעלה "חכם-לב". והוא החכם המופלא ראש בית דין ונשיא הדור. וכשהוא במסבת חכמים מקום המשפט, אז תשמע חכמתו הגדולה. וכמו שאמרו קדמונינו ז"ל (גיטין פח, א) "'החרש והמסגר', בשעה שהוא פותח נעשים כולם לחרשים". ועל זה אמר (משלי לא, כג) "נודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני ארץ". כלומר בעל הנפש כזאת נודע שמו בשערים מקום שֶׁבֶת החכמים. כי ישמעו את חכמתו ותבונתו הגדולה, הן בעניני התורות בשבתו עם זקני ארץ שהן החכמים הגדולים כמו (דברים כא, ב) "ויצאו זקניך", הן בעניני דעת העמוקות והנפלאות. "ויהי האיש ההוא גדול מכל בני קדם" (איוב א, ג). כמו שהחל (משלי לא, יא) "בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר", ובארנוהו בראש הענין. ואמר עוד (לא, כד) "סדין עשתה ותמכור וחגור נתנה לכנעני". ומוסב על מה שהזכיר ש"נודע בשערים בעלה", שכבר הושיבוהו בשערים להיות שר ושופט ומושל בעמו. ואולי תחשוב כי עתה תמנע מעשות עוד מלאכה ולהתפרנס במעשה ידיה? ויתן מס על העם ויקבל מהם מתן וקצבה בעבור חכמתו ותורתו? אלא חלילה לנפש יקרה כזאת להשתמש בכתרה של תורה וליהנות ממנה תחת השמש. אלא גם בהיותו כבר יושב בשערים. הנה "סדין עשתה" בפעל כפיה, "ותמכור" הסדין. כי היא עוסקת במשא ומתן ובמלאכה. גם "חגור נתנה לכנעני" כדרך התגרים. לפי שהיא מתפרנסת ממלאכתה וממשאה ומתנה. וכאותה ששנינו (אבות, א משנה י) "אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות". ושנינו (שם, משנה יג) "ודאשתמש בתגא חלף". ושנינו (אבות, ד משנה ה) "אל תעשם עטרה להתגדל בהם ולא קרדום לחפור בהם". (נדרים סב, א) "וכל הנהנה מדברי תורה בעולם הזה נוטל חייו מן העולם". ויפה פרשנו המשניות הללו בפרושנו למסכת אבות.1יין לבנון, מה' תשס"ג עמ' 91-94; עמ' 101; עמ' 291-294
אחרי כן הודיע שבהיותה שלֵמה בכל מיני השלמות בחכמה מוסר ובינה, גם בעניני העולם והכל לשם ה', לכן נפשה יקרה מאד והיא מלאה רוח אלהים וכבוד. וכדברי הכלל הכ"ז. ועל זה אמר (משלי לא, כה) "עוז והדר לבושה". וזה ביאור מה שאמר "שש וארגמן לבושה" שהכונה שנפשה מלובשת בעוז ובהדר. וכדרך (תהלים ח, ו) "ותחסרהו מעט מאלהים וכבוד והדר תעטרהו". ולפי שזכתה לרוח אלהים ודבקה תמיד באלהים, היא שמחה וצהלה. ואינה יְרֵאָה מיום המות כלל כי יודעת שֶׁבְּהִפָּרְדָה מן העולם תבוא אל המנוחה. (ע"פ ישעיה נז, ב) "יבוא שלום ינוח על משכבה". וכדרך (תהלים עג, כד) "בעצתך תנחני ואחר כבוד תקחני". ויתבאר בבית השלישי בעז"ה שבקש המשורר שיוליכהו השם ב"ה בדרכי החכמה המתוארים "עצות". ואחר שיזכה לכבוד שהוא רוח הקדש וכדרך (משלי ג, לח) "כבוד חכמים ינחלו", אז יקחנו השם ב"ה מן העולם כי אז תדבק נפשו בעליונים. וכדרך (קהלת ב, טו) "ואיך ימות החכם עם הכסיל?" ובארנוהו למעלה (חדר ג' חלון א'). וכן אמר שלמה (משלי לא, כח) "ותשחק ליום אחרון". כלומר הנפש היקרה הזאת תשחק ליום אחרון בְּהִפָּרְדָה מן העולם. וכענין (ישעיה נח, ה) "והלך לפניך צדקך, כבוד יי' יאספך". וכן אמר המשורר האלוהי אחר שהזכיר (תהלים טז, ח-י) "כי מימיני בל אמוט. לכן שמח לבי ויגל כבוד וגו' כי לא תעזוב נפשי לשאול, לא תתן חסידך לראות שחת". כלומר בעבור כי היותי דבק בה', ידעתי ליום אחרון תפדה נפשי משאול ומשחת. ואחר שסִפֵּר מעלת הנפש היקרה בחכמה ובמוסר ובבינה ובעניני העולם וכשרון מעשיה, הודיע ג"כ שהיא טורחת להושיע לזולתה, להדריך נפשות בני אדם בדרכי החכמה. וכדרך (קהלת יב, ט) "ויותר שהיה קהלת חכם עוד למד דעת את העם" ובארנוהו למעלה (חדר ד' חלון י"ז). וכדרך (שמות לה, לד) "ולהורות נתן בלבו" וגו'. וכדרך (דברים ו, ז) "ושננתם לבניך" שהיא מצוה בתורה ללמד לרבים דרך ה'. כי החכם המופלא מוטל עליו ללמד את העם חכמה ומוסר. ועל זה אמר (משלי לא, כו) "פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה". כלומר היא מלמדת דרכי ה' ברבים.2לכן אמרו על פסוק זה "תורה ללמדה, זו היא תורה של חסד. שלא ללמדה זו היא תורה שאינה של חסד" (סוכה מט, ב) ופותחת פיה בחכמה, הכל בדרכי החכמה, ללמד חֻקים ומשפטים חכמה ומוסר לעם. כדרך (משלי ח, ו) "שמעו כי נגידים אדבר, ומפתח שפתי מישרים". ושם מדבר בעניני דעת ולכן אמר "שפתי". ופה מדבר בעניני החכמה אמר "פיה". כי מאמרי החכמה תארו במלת "פה" כמבואר למעלה (שם חלון ג'). וכבר בארנו למעלה (חדר ז' חלון ט"ז) שדרכי החסד נשגבו מדרכי החכמה. ואעפ"י שאֵלו ואֵלו דרכי החכמה הן, הנה לא יתכן לצַווֹת על מדת החסידות לההמון כולו רק לחכמים הגדולים.
ועל זה נאמר בתורה (דברים יב, כח) "כי תעשה הטוב והישר בעיני יי'". ואמרו ז"ל (עיין רש"י ורמב"ן על דברים ו, יח) "הטוב" זה הדין. "והישר" לפנים משורת הדין. ודבריהם נוסדים על עומק המליצות. כי מלת "טוב" על החכמה. וכמבואר בבית הראשון (חדר ב' חלון ז'). ומלת "ישר" על הבינה. ולפנים משורת הדין היינו החסידות שצריכה לבינה יתירה בדרכי החכמה. ומלת "לשון" בארנו למעלה (חדר ג' חלון ג') שנופל על המאמרים שנאמרו בבינה. ועל כן יפה אמר "ותורת חסד על לשונה". כלומר מלבד שהיא מלמדת דרכי החכמה לבני אדם, הנה גם לחכמים היא מלמדת בבינתה "תורת חסד" מדת חסידות ומשנת חסידים. אחר כן הודיע כי משאה ומתנה ומלאכתה שהיא עמֵלה בהן לפרנסתה ולפרנסת אנשי ביתה, גם שִׁבְתָּה בשערים עם זקני הארץ לשפוט את העם כל ריב בשערים, גם מדרשה ותלמוד חכמתה שהיא מלמדת ברבים, לא יגרמו לה שכחה ועצלות בענין הנהגות נפשה בחכמה ושתעשה מעשיה במקרה ובלי השגחה. אלא תמיד עיניה על דרכי נפשה שינהגו כולם כפי החכמה. ועל זה אמר (משלי לא, כג) "צופיה הליכות ביתה ולחם עצלות לא תאכל". כלומר היא מסתכלת תמיד על מהלכי ביתה. ומלת "צופיה" על ההשגחה וההתבוננות כמו שמורגל בתלמוד שאמר (חגיגה טו, א) "צופה הייתי בין מים עליונים למים תחתונים" וכו'. ומלת "הליכות" על דרכי החכמה שנקראים "הלכות", בעבור שיש בכל ענין שתי דרכים. וכענין ששנינו (אבות, סוף ג) "קינין ופתחי נדה הן הן גופי הלכות". ובארנוהו בבית הראשון (חדר ו' חלון ב'). וכן הנפש היקרה הזאת צופה תמיד על כחות נפשה ומהלכיהן שינהגו בחכמה. ולא תעשה אפילו מעשה חכמתה במקרה ומצד ההרגל, כמו מצות אנשים מלומדה, אלא הכל בשקול הדעת ובעיון נמרץ ובכונה רצויה לשם ה'. ומלת "לחם" בארנו פעמים רבות שהוא משל לדרכי החכמה. והנה לא תאכל לחם החכמה בעצלות. אלא בכונה ובזריזות גדול. ואחר שכלה לספר כל כבוד הנפש היקרה בכל הפרטים, אמר (לא, כח) "קמו בניה ויאשרוה בעלה ויהללה". מלת "בניה" על התלמידים. וכמו (מל"ב ב, ג) "ויצאו בני הנביאים". (דברים ו, ז) "ושננתם לבניך". וכמו שאמר שפתחה פיה בחכמה ותורת חסד על לשונה. ולכן אלה התלמידים בראותם חכמת וגדולת האיש המופלא הזה, כי ה' עמו בכל אשר הוא עושה, קמו ואשרו אותו. ומלת "אושר" על הטובה הנצחית כמו (תהלים א, א) "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים". ומלת "בעלה" על הלב והשכל והבינה שבנפש, כמבואר בראש החלון הזה. ומלת "ויהללה" כמו (ירמיה ט, כג) "כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי" וגו'. כי ראוי לאדם להתהלל ביראת ה' ובחכמה, וכמו שיתבאר לפנינו בפסוק "שקר החן" וגו'. ולכן "בעלה ויהללה" בעבור חכמתה וכשרון מעשיה. ולהפליג מעלתה בחכמה ובתבונה אמר (משלי לא, כט) "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה".
כי כבר אמרנו בחלון זה שהנפשות מתוארות בתאר "נשים". והנה הנפשות נבדלות זו מזו בכמה הבדלות. הן מתחלת אצילותן יש נפש יקרה מנפש אחרת, כמבואר בבית הראשון (חדר ד' חלונות ב-ג) וכדברי הכלל הכ"ט, הן בצאת ציוריהן מן הכח אל הפעל, וכמובא שם (שם חלון א') וכל כיוצא בזה. ולכן נבדלים הנפשות במִפעלות החכמה והצדק, וכדברי הכלל השלשים. ומלת "חיל" נופל על ההתגברות שתתגבר הנפש החכמה על יצר לבה הרע. כמו שהחל "אשת חיל מי ימצא" ומבואר בראש החלון הזה. והנה יש נפשות חֲכָמוֹת רבות שהן תמימי דרך ופועלות טובות. אבל לא ישוו במעלתן לאיש המופלא שבחכמים. איש חכם-לב שנחה עליו רוח ה' בחכמה בתבונה ובדעת. שמעשה צדקותיו גדולות ורמות עד להפלא, שממנו מדבר בפרשה זו. ויפה אמר בשבחיו "רבות בנות עשו חיל", כלומר נפשות רבות התגברו במלחמתם עם יצר לבם ועשו חיל. אבל את, נפש חכם-הלב, עלית על כולנה. כי אין ערוך למעלתך. וכבר בארנו כי החכמה יסוד הכל, ושלידת האדם תחת השמש הוא בעבור החכמה. וכדברי הכלל הכ'. ויסוד החכמה הוא היראה. (אבות, ג) ואם "אין יראה אין חכמה". והנה היראה עיקר הכל. כי בעבור יראתו ית' ינהג האדם בחכמה, וכדברי הכלל הכ"ג. ואם אין האדם נוהג בחכמה, הנה לידתו לבטלה ולהבל. ואעפ"י שנטוע בנפשו כח שכל ובינה גדולה, גם השתמש בהם ולמד חכמות למודיות וכל חכמת מלאכת-מעשה, כמו ההנדסה והגיאומטריה ותכונת השמים וצבאותיהם ובקי בחכמת הטבע וכיוצא, מה יועילו כל אלה בהיותו נלוז מיראת ה' וחכמה, ונשען על שרירות לבו ועל יצרו הזונה אחר גלוליו ועושה כל התועבות? ואולם בהיות בנפשו כח שכל ובינה גדולה, והוא ע"י כן בעל תחבולות והמצאות, וּמֵבִין תחבולות בני אדם ומכלכל דבריו בהשכל, הנה יאהבוהו השומעים וימצא חן בעיניהם. וכן בהיותו גבור מלחמה ויודע בתחבולות הצריכות לחכמה זו, ימצא חן בעיני המלכים. וכן בהיותו מהנדס ויודע לתקן מבצרים חדשים או בהיותו אומן מופלא ובקי בכל מלאכת מעשה, גם הוא ימצא חן בעיני בני אדם ובעיני המלכים והשרים. וכבר בארנו בבית הראשון (חדר ב' חלון ה') גם בכלל השני, שתארו שתי הדרכים שבכל ענין אל האמת ואל השקר. דרך החכמה אל האמת. ודרך הסּכלות אל השקר. ועוד אגיד לך כמו שמתוארת הנפש החכמה בתואר "טוב" ו"טובה" שהן תוארים מונחים אל החכמה בעבור שהיא הטובה הגמורה בעצם, כן תארו הנפש הנלוזה מן החכמה בהיות בה כח שכל ובינה גדולה בתואר "יפה". בעבור שגודל השכל והבינה הם תפארת ויפוי לאדם, כמו נוי הגוף בהיותו יפה תאר ויפה מראה. אעפ"י שלפעמים הוא איש רע ובליעל, ותחת יפיו תעמוד בהרת וספחת הנפש. מכל מקום יתואר "איש יפה" בעבור יופי מראהו וקומתו. כן תתואר הנפש בעלת כח השכל והבינה הגדולה בתאר "יפה" אעפ"י שהיא סכלה ופתיות. ועל זה אמר שלמה בחכמתו (משלי יא, כב) "נזם זהב באף חזיר, אשה יפה וסרת טעם". ויתבאר בספר "מעין גנים" בעז"ה. ועל כל זה אמר (לא, ל) "שקר החן והבל היופי, אשה יראת יי' היא תתהלל". כלומר את, הנפש היקרה, עלית על כל הנפשות לכבוד ולתפארת. ואעפ"י שֶׁתִּמָצְאֶנָה נפשות רבות יודעות החכמות הלמודיות וחכמת כל מלאכת מעשה, ומפליגות להתגדל בעיניהן והן נושאות חן בעיני מלך ושרים, דע כי "שקר החן" ואיננו בדרך אמת, בעבור נליזתן מן החכמה. וכן אעפ"י שיש נפשות רבות בעלת השכל והבינה הגדולים, ויפיפית מבני אדם, דע כי הבל היופי. והשכל והבינה שבהן אינן לא לעזר ולא להועיל, ומהבל ימעטו בעבור שאינן נוסדים על החכמה. ואולם "אשה יראת ה'", כלומר הנפש היראה את ה' ולמדה חכמה ונוהגת בצדק ובמישרים היא תתהלל. וכמו שאמר הנביא (ירמיה ט, כב-כג) "אל יתהלל חכם בחכמתו וגו' כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי כי אני יי' עושה חסד משפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי נאום יי'". ויפה יתבאר בחדר השנים עשר, ותראה איך המליצות דומות זו לזו. ולכן לָךְ לְבַדֵךְ, אשת החיל, יאות התהלה והכבוד. וחתם דבריו (משלי לא, לא) "תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה". כלומר תאכל פרי כשרון מעשיה וחכמתה. כדרך (ישעיה ג, י) "אִמְרוּ צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו". וזהו השכר הגדול בשני העולמים הגנוז לנפשות החכמות.
גם תזכה לשם טוב, כי "יהללוה בשערים מעשיה". ואין דבר יקר מן השם הטוב. כמו ששנינו (אבות, דמשנה יג) "שלשה כתרים הן, כתר תורה, כתר כהונה וכתר מלכות. וכתר שם טוב עולה על גביהן". ופרשנוה בפירוש למסכת אבות.3יין לבנון, מהד' תשס"ג עמ' 312-315 ופה ארמוז בקצרה. הנה ג' הכתרים הן ג' מיני שלטנות שיש בישראל. הא', שלטון השופטים והשרים הדנים בשערים על פי התורה ומכריחים העם לקיים חֻקֵי התורה ומשפטיה. וזהו כתר תורה. הב', שלטון הכהנים במקדש ה' לעמוד לשרת ולהקריב הקרבנות לכפר על ישראל. הג', שלטון המלך שנמסר בידו היכולת ההחלטי לגדור בעת פרצת הזדון, ולשפוט כפי חֻקֵי המלוכה שנמסרו למלכים. וכמו שבארנו בבית הראשון (חדר ז' חלון ז'). ואעפ"י ששלשתן הכרחיים ומועילים ליַשר האדם אל הדרך הטובה, הנה כולם פועלים פחד ורעדה. כי העם יראים מֵעֲבוֹר על חֻקֵי התורה מפני עונשי בית דין כפי התורה. וכן להביא קרבנותיהם הן מוכרחים להביא כפי משפט התורה. וכן פחד ואימת המלך על העם שלא יזידו. אבל אינן מעוררים אהבה ויראת אל בלב ההמון, עד שיתעוררו מעצמן לבחור ולעשות המצווֹת ולהזהר מן העבירות. ואולם מִפְעָלוֹת אנשי מעשה בצדק וכשרון, ובראות ההמון כבודם ומהללם, אז ילמדו תועי רוח בינה וידעו כי (תהלים קיב, א) "אשרי איש ירא את יי' במצותיו חפץ מאד". כי ההולכים בדרך טובה ינחלו כבוד ועוז. ויהללו בשערים מעשיו, ויתנו אל לבם לְהִדָמוֹת אליהן, ויחשובו גם הן ליראה את ה' וללמוד מצותיו. ולכן כתר שם טוב עולה בפעולתו על שאר הכתרים. ועל כן חתם שלמה באמרו "ויהללוה בשערים מעשיה". בינה זאת! והשכל איך המליצות העמוקות שבפרשה זו מורים כולם על יושר הכללים שהנחנו. ובעבור כן פרשנום כפי קוצר דעתנו.