(משלי ח, א) "הלא חָכְמָה תקרא, ותבונה תתן קולה". פירוש "חכמה", מנהגי צדק ומשפט ומישרים, וכדברי הכלל הי"ב והי"ד. בפרשה שלפניה הזכיר דברי הזונה, ואיך לב הנער נפתה לעשות רע. והודיע שהיא עושה כן בסתר, בנשף בערב יום באישון לילה ואפלה. והזהיר את האדם לבלתי ישט לבו אל דרכיה, כי דרכי שאול ביתה, יורדות אל חדרי מות. ואחרי כן הזכיר מהללי החכמה ותפארתה, ואמר שהיא מקרבת את בני האדם בגלוי ובפומבי. והיא קוראת אליהם בכל המקומות. כמו שאמר (ח, ב-ג) "בראש מרומים עלי דרך בית נתיבות נצבה. ליד שערים לפי קרת מבוא פתחים תרונה". והיא מדברת גם עם שרי העם וגדוליו. כמו שאמר (ח, ד) "אליכם אישים אקרא וקולי אל בני אדם". לא עם חסר-לב כמו שתעשה אשה הזרה. כי החכמה עליונה והיא עטרת תפארת לראשי מכבדיה, כמו שאמר בענין (ח, טו-טז) "בי מלכים ימלוכו, ורוזנים יחוקקו צדק. בי שרים ישורו ונדיבים כל שופטי ארץ". כי החכמה תלמד לכל נפש ונפש חקים ומשפטים צדיקים וישרים, כמבואר בכלל הל"א. וכן נזכר בענין שכל דבריה על מכונות אמת, צדק, משפט נכוחה ומישרים. שכן נאמר (משלי ח, ז-ט) "כי אמת יהגה חכי וגו' בצדק כל אמרי פי וגו' כולם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת". כדרך (הושע יד, י) "מי חכם ויבן אלה נבון וידעם, כי ישרים דרכי יי'" וגו' ובארנוהו למעלה (חדר ב' חלון י). ונאמר (משלי ח, כ) "בארח צדקה אֲהַלֵךְ בתוך נתיבות משפט". הרי שהענין כולו מלמדנו שהחכמה היא החוקקת חקים ומשפטים צדיקים, וזה מופת גדול על יושר יסודנו שיסדנו בהוראת מלת חכמה. והנה בפרשה שלמעלה כבר הזכיר (משלי א, כ) "חכמות בחוץ תרונה" וכמבואר בחלון ג', ושב להזכיר זה פעם שני. כי למעלה הודיע לבד שהחכמה תוכיח ותיסר את הכסילים הלצים והפתאים הנלוזים ממנה. ופה הודיע איך החכמה מתהללת בתוך בני אדם, ומודעת תפארתה ותהלתה, שכל חֻקוֹתיה צדק משפט ומישרים והשכר הטוב שינחלו אוהביה. ושהיא אהובת אֵל וראשית דרכו, ושעל פיה יסד השם ב"ה מעשה שמים וארץ וכל כיוצא בזה הנזכר בפרשה. ולא באתי לפרש פרשיות שלמות בלי הכרח. ועוד יתבאר בפסוק זה בספר "מעין גנים" בעז"ה, בדברנו על לשונות "בינה" ו"תבונה":
(משלי ד, יא) "בדרך חָכְמָה הורתיך הדרכתיך במעגלי יושר". פירוש "חכמה", דרכי צדק משפט ומישרים. וכדברי הכלל הי"ב. וזהו מאמר החכמה העליונה לאדם. כי השם ב"ה חקק חֻקֵי החכמה בתורתו. ומסר תורת האדם, את הדרך ילך בו ואת המעשה אשר יעשה. כדרך (דהי"ב ו, כז) "כי תורם אל הדרך הטובה אשר ילכו בה". כי השם ברוך הוא מורה דרך לאדם וכל דרכיו חכמה ומשפט. ועל זה אמר "בדרך חכמה הורתיך". וכן כשאדם מתאמץ ללכת בדרך הטוב ועושה את שלו, השם ברוך הוא יעזרנו מקֹדש לחזקו ולאמצו. וכדברי הכלל הכ"ז. וגם נגד זה אמר "בדרך חכמה הורתיך". וכן השם ב"ה מרחיב כחות השכל והבינה הנטועים בנפש, שיבינו כל מעגל טוב, כדרך (משלי ב, ט) "אז תבין צדק משפט, ומישרים כל מעגל טוב" וכמבואר למעלה בחלון שני. וכבר בארנו בכלל השני שמלת "ישר" הונח על הבינה, ונגד זה אמר "הדרכתיך במעגלי יושר". וכן כמה דברי בינות נכתבים בתורה ונמסרו פנים אל פנים, וכמבואר בבית הראשון (חדר ז' חלון ד') וגם על זה אמר "הדרכתיך במעגלי יושר". ולעמת שני הענינים האלה סמך ואמר (משלי ד, יב) "בלכתך לא יֵצֶר צעדך ואם תרוץ לא תכשל". ההליכה נופל על דרכי החכמה כדרך (דברים כח, ט) "והלכת בדרכיו". והמרוצה1ריצה נופל על מחשבת השכל והבינה, כי הם קלי המרוץ לחשוב מחשבות. והוא המתבונן בדבר וממהר להבין הענין. אלא שפעמים רבות על ידי המהירות נכשל האדם ותועה מדרך ישר. והנה דרכי הרשעה נמשָׁלים לדרכים רעים מלאים אבני נגף, וההולך בם יֵצְרוּ צעדיו. אבל דרכי החכמה הם נמשָׁלים לדרכים מסוקלים וסלולים. ועל כן אמר "בלכתך לא יצר צעדך". ובהיותך הולך על הדרך הטוב גם אם תרוץ, ומי שהוא רץ אפילו בדרך סלולה קרוב להכשל ולנפול במרוצתו. ודומה לזה מי שהולך בדרך הטובה והחכמה מכל מקום כשמתחיל לרוץ במחשבותיו, להבין מהו צדק ומהו משפט, אפשר שיכשל בדבר ההלכה ויטעה ולא יבין האמת. והבטיח כי ה' יהיה בעזרו ולא יכשל במרוצת בינתו. ודומה לזה אמר המלך דוד ע"ה (תהלים קיט, לב) "דרך מצותיך ארוץ כי תרחיב לבי". ורמזנו עליו למעלה (חדר ג' חלון י"ב) ועתה תבינהו. כי בקש מאת ה' שיתן בו רוח בינה עד שמלבד שילך בדרך החכמה, גם יהיה בכחו לרוץ באלה הדרכים ולא יכשל. "כי תרחיב לבי". וכמו שאמרנו שמלת "לב" הנחתו על השכל והבינה הנטועים בנפש. ואמר אם אתה תעשה לי אות זה לטובה להרחיב לבי, אז ארוץ ולא אכשל. ואחר כן אמר (משלי ד, יג) "החזק במוסר אל תֶּרֶף, נִצְרֶהָ כי היא חייך". כלומר אעפ"י שכבר קנית החכמה והבינה, ולבך לב חכם לעשות חֻקוֹת החכמה בשמחה, אל תאמר "עתה בטוח אני שלא אחטא". אלא החזק במוסר יראת ה' כבודו וגדלו, ומוסר עונש אפו וזעמו, "נצרה כי היא חייך". ולולי המוסר אפשר שפתע פתאום יתגבר היצר עליך רגע ויאפיל הענן נגה אור חכמת לבך. כדרך (קהלת ז, כ) "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". ולעת כזאת אתה צריך למוסר. ולא אוכל לבאר פה יותר. כי בספר "מעין גנים", בעז"ה נדבר על שרש "יסר" ועל שרש "יכח" ושם יתבאר ענין נפלא במליצות הללו. ורק ארמוז עוד, שאמר בענין הרשעים כשדבר על רוע יצר לבם (משלי ד, יז) "כי לָחֲמוּ לֶחֶם רֶשע ויין חמסים ישתו". והזכיר המליצה הזאת לעמת מה שהחל (משלי ד, יא) "בדרך חכמה הוריתיך" וגו'. שכמו שהצדיק נוהג בחכמה ומבין באמת ובמישרים, להיפך ממנו הרשע שמרשיע בשתיהן. כי בארנו בכלל השני שנמשלו דרכי החכמה ללחם ולכל תנובה. והבינה נמשלה ליין, כמבואר בפתיחתנו לבית הראשון. ועל זה אמר, שבעניני החכמה (תהלים א, ו) "דרך רשעים תאבד". כי לחמו לחם רשע. ונגד בינתם אמר ויין חמסים ישתו. ומלת "חמס" יתבאר בחדר העשירי בעז"ה. ושם תבינהו: