[ראה מקביל לכאן, נוסח ב חדר א חלון ח]
הכלל הי"ז. לא יתכן לומר "פלוני העתיק עצתו לנפש חברו". וענין זה אפרש לך. היועץ שנותן עצה לאשתו אעפ"י שנפש היועץ הסכימה בו שראוי לעשות כך או כך, גם השואל קבל ממנו העצה ועשה על פיה, אין לנו דרך לומר כי זה היועץ העתיק הסכמתו שהסכים עליו בנפש השואל שהסכים עתה כמוהו בנפש חפצה שכן ראוי לעשות. אבל אפשר שנפש השואל עודנה עומדת במבוכתה הראשונה, ולא הספיק היועץ להניח מחשבותיה. גם אפשר שהסכמת היועץ לא יָשְׁרָה בנפש השואל, ולפי אומד דעתו היא עצה לא-טובה להשגת מבוקשו. אמנם יקבלנה ויעשה כהסכמה הזאת בעבור הִשָׁעַנוֹ על חכמת היועץ, ועל ידיעותיו ונסיונותיו, ובראותו מופתים1הוכחות רבים שהאנשים שעשו על פי הסכמות היועץ הצליחו והשיגו מבוקשם, והוא מרחיק טענותיו ובלבוליו מנגד נפש, והולך לעשות מעשה כדברי היועץ בעינים סגורות. גם לפעמים הוא מסכים בנפשו הסכמה הפוכה מנפש היועץ, ועוזב ההסכמה שרצתה נפשו בה, ועושה כפי מה שהסכים היועץ, וקרוב לזה בארנו למעלה (חלון ט) ויתבאר עוד (חדר ח חלון ו). והנה היועץ נתן עצה, אבל לא העתיקה בנפש זולתו, כי אין נפש השואל מסכמת כדרך הסכמתו, אך נסמך על היועץ בעבור הכירו גודל חכמתו או שכלו ובינתו, או תחבולותיו ונסיונותיו, או היותו מפורסם ליועץ טוב, ומכיר את עצמו שהוא חלוש השכל והבינה, או נעדר החכמות, או שאיננו בעל התחבולות והנסיונות; כי מאלה מסתעפים העצות הטובות להשגת המבוקש כמבואר למעלה (חלון ט"ו). ולכן כשאנו יועצים2מייעצים לזולתנו אין הכונה שיסכים בנפשו כהסכמתנו כי כל זה רחוק, אבל הכונה שישמע עצתנו ויסמוך עליה ויעשה על פיה אעפ"י שאינה טובה לנפשו. ואולם הַשְׁוָיַת ההסכמה בשתי הנפשות הוא רחוק בעבור היות מקור כל עצה מכח-העצה הנודעה בנפש, ולא ממופתי הדעת והבינה, כמבואר למעלה (חלון י). ובעבור צאתה מכח-העצה, יתהוה בהכרח ומנטיה צְפוּנָה המושלת בנפש היועץ, וגם זה בארנו למעלה (חלון ט). והנטיות הצפונות נמשכות מדרכי השגת הנפש ההיא. ולפי שכמעט אי אפשר שתהיה דרכי ההשגות בשתי נפשות במשקל אחד ובדרך אחד, כן אי אפשר ג"כ שתהיה הנטיה הנמשכת מן ההשגה שוה בשתי הנפשות. ולפי שאין הנטיה שוה בהם, גם ההסכמה לא תהיה שוה בהן, אלא כל אחת תגלה בה הסכמה כפי נטיותיה, וְתֶעֱרַב עליה דרך הסכמתה בעבור היותה כפי נטיותיה. וכבר בארנו שם המשל מענין רחבעם ועצת הזקנים, ועצת הילדים, ובחירת ירבעם בעצת הילדים.3מלכים-א יב, ו-יד ומן המעשה הזה תוכל להבין תוכן הענין הזה.
ואיני רואה צורך להאריך בזה יותר, רק להשׂכילך ההבדל היוצא מזה בין בניני שרש "חכם משכיל" ובין שרש "יעץ". כי שרש "חכם" כשיוצא לזולתו יבנה בבנין הכבד4פיעל ובבנין הכבד הנוסף,5התפעל כמו "וזקניו יְחַכֵּם" (תהלים קה, כב), "מחכימת פתי" (תהלים יט, ח), והונח כן בעבור שהוא היה [פועל]6מלה זו מטושטשת וכתבנו לפי השערה שהיה פלוני חכם, כי לִמְדוֹ חכמה ומוסר. וכן שרש שֵׂכֶל כמו "אַשְׂכִּילְךָ וְאוֹרְךָ" (תהלים לב, ח). וכן שרש "בִּין" כמו "והלוים מבינים את העם" (נחמיה ח, ז), שהן יוצאים לזולתם ומונחים בכבד, ובכבד הנוסף. ואין כן שרש "יעץ", כי גם במקום שהוא יוצא לזולתו לא יבנה בכבד או בכבד הנוסף אלא תמיד נשאר בבנין הקל, לפי שאין הענין העצה דומה לחכמה ולהשכלה ולהבנה. כי אלו נעתקים מנפש לנפש, כי המלמד חכמה לחברו אם קבל דבריו העתיק חֻקי החכמה לנפש זולתו, ויהי התלמיד יודע בכח החכמה כמו הרב; וכן המשכיל לחברו, כשהקדים לו ההצעות הצריכות אז משכיל ג"כ. וכן המבין לחברו כשהבינהו הדרך הישר, אז יבין זה כמוהו. ונוכל לומר "החכמתיך", "השכלתיך", "הבינותיך", כי העתקנו למודי חכמותינו בנפשו, העתקנו דברים אליו וכן העתקנו הענינים אל בינתו. ועתה הוא חכם משכיל ומבין דברים אלו כמונו. מה שאין כן העצה וההסכמה שאיננה נעתקת מנפש לנפש כלל, [ואף] שהוא מקבל העצה ועושה כן, אינו מסכים כמונו. ועל ההסכמה יפול לשון "עצה", לא על המעשה. ובענין ההסכמה איננו שוה עמנו, לכן לא תבנה עצה בבנינים הכבדים גם כשתצא העצה לזולתו, ולא תאמר "פלוני יִעֵץ"' "אתה יִעַצְתָּ", או "אֲיַעֶצְךָ", "תְּיֲעַצֵנִי", אלא "פלוני יָעַץ", לפלוני" יָעַצְתָּ, "אתה תִּיעָצֵנִי", וכן כל כיוצא בזה, ולא תמצא בכל כתבי הקדש הנחת לשון "עצה" בבנין הכבד, וכמו שיתבארו (חדר ג') כל הכתובים שהן כולם בקל.