[ראה מקביל לכאן, נוסח ב חדר א חלון ט]
הכלל הי"ח. ענין הנחתו בקל על סיפור העצה והגדרתה. וכשאומר אחד לחברו "איעצך" כונת המאמר "אומר לך עצה והסכמה בדבר פלוני", יהיה הסכמת נפש היועץ עצמו. ופעמים גם היועץ לא הסכים, אבל קבל ההסכמה מזולתו שהוא נשען עליו ועושה על פיו, וכמבואר למעלה ואומר לשואל "עֲשֵׂה גם אתה על פי הסכמה זו, קַבֵּל אותה בכל לב אעפ"י שאינך מסכים כן בטבע נפשך". ולפי שלשון "עצה" בקל איננו רק סיפור דברים לפיכך צריך שיסמכו לה [שרש] השמיעה, ויאמרו "שמע בקולי" כדרך (שמות יח, יט) "שמע בקולי איעצך", כלומר שמע וקבל עליך העצה שאגיד לך. וכן "וכי1ירמיה לח, טו איעצך לא תשמע אלי". ואם היה ענין העצה שוה עם ההשכלה וההבנה, ויהיו הסכמת היועץ והנועץ שוין, כמו שיקרה בדברים המושכלים והמובנים, לא יצטרך להוסיף "שמע בקולי". וכן לא יתכן "וכי איעצך לא תשמע אלי", למה לא ישמע אם גם הוא מסכים כהסכמתו? אבל לפי שאין ההסכמה נעתקת מנפש לנפש, (אחר) [לא] תסכים מעצמה בהכרח. על כן נכון ההוספה "שמע בקולי". ומפני זה לא תמצא גזרת הציווי בשרש זה, ולא תמצא בכל המקום [איעצך!]2מלה מטושטשת והעתקנו לפי השערה. ענינו יצוה עליו להחליט גם בדעתו כדעת המייעץ. אבל ענין המעשה כן אפשר שיצוהו לעשות, כדלהלן. לפי שאין ההסכמה החלטית ברשות האדם, ואם לא תסכים הנפש בהכרח, לא יועיל בחירתו ורצונו. ואם יתאמץ לעשות מבלי שהסכימה הנפש על המעשה, לא יעשה בעצה אלא בלי עצה. ואולם המעשה בבחירת האדם לעשות גם בלי הסכמה, וכנגד זה כתוב "שמע בקולי איעצך", שהוא ציווי שיבחר לעשות על פי עצתו שיגיד לו, עוד לא ייעץ כן, והבן.