[ראה מקביל לכאן, נוסח ב חדר א חלון י]
הכלל העשרים. לפי שהנבנים בקל והנבנים בנפעל ענין אחד להם, שהרי אין הבדל בין אם נאמר "פלוני יעץ לעשות כן", או נאמר "פלוני נועץ לעשות כן" כשיהיה העצה מעצמו. ובשניהן הענין שהסכים הסכמה החלטית לעשות דבר פלוני, וכן היה ההסכמה תמיד מהכרח נטיות הנפש אחר שאי אפשר שתהיה על אופן אחר. אם כן צריך הבחנה על מה שישתמשו כתבי הקדש פעם בבנין הקל ואמרו "פלוני יעץ כן". ופעם אחת בבנין נפעל ואמרו "זה נועץ לעשות כן". והתשובה על זה התבררה לי על נכון, שיש הבדל בין הנזכרים בקל ובין הנזכרים בנפעל. הנזכרים בקל הונחו על האנשים שנשאל מהן עצה מזולתן והגידו להם דבר עצה, אז יאמרו הכתובים "פלוני יעץ" או "יעצתי" "יעצת" וכיוצא. וכל הנזכרים בנפעל הנחתן על המסכימים לעשות דבר או שמסכימים שיעשו זולתן דבר מבלי היותן נשאל על דבר העצה. וטעם זה כי כבר אמרנו (חדר ב) שכל הבנויין בקל ענינן "אגיד לך דבר עצה והסכמה", וזה דרך תשובה לשואל ממנו עצה כבר מה לעשות ירשים1כלומר ישיב הנשאל "אגידה לך עצתי", אבל הבנויין בנפעל אין ענינן ההגדה ולא שהוסכם מנפשו לעשות כן. לפעמים עושה כן לבדו, ופעמים נועץ שגם אחרים יעשו כן כמצותו. ולפי שהם מורים שלא היה נשאל על עצתו מאחרים, הן בנויים בבנין נפעל. אין יוצא מכלל זה כפי שתראה מכל הכתובים הנזכרים בספרי הקדש שיתבארו (בחדר ה') בבית זה בעז"ה שהם הולכים על הסדר הזה.
וכן הדין בשם התואר "יועץ" שהוא דמות הבינוני מבנין הקל. ולא הוסב התואר בבנין נפעל, לפי שאין הנחתו על בעל כח-העצה שלא הוקם מאחרים לשאול אותו מעצותיו ולעשות על פיו. אבל כל הנחת התאר הזה על האיש בעל העצה שאחרים נשאלין בו ומבקשים ממנו עצות, והוא נותן להם כפי דרכיו עצות ועושים על פיו. ולפי שהם שואלים והוא משיב לכן בנוי בבנין הקל, וכמו (בחדר ג') שתראה מכל המקומות שנזכר שם תאר זה בעז"ה והבן זה ושימהו על לבבך.