"ובבואה לפני המלך אמר עם הספר ישוב מחשבתו הרעה אשר חשב על היהודים על ראשו ותלו אותו ואת בניו על העץ" (אסתר ט, כה). פירוש. אחר שכתב מהפלת הפור, הודיע שטרם הגיע זמן הגזירה, באה אסתר אל המלך לגלות אזנו מה שכתב המן על היהודים לְהֻמָם ולאבדם. ואמר המלך עם הספר שיכתבו מרדכי ואסתר בשם המלך אל כל המדינות ישוב מחשבת המן הרעה על ראשו, כי יפרסמו בספרים האחרונים כי שקר ענה בישראל וְשֶׁהִטְעָה את המלך אחשורוש, כי הוא צוה לכתוב שֶׁיְאֲבְּדוּ היהודים את שונאיהם, והמן החליף הדבר וצוה שֶׁיְאֲבְּדוּ את ישראל. ועם זה ישיב מרדכי מחשבתו הרעה על ראש המן ועמו, כי יצוה שינקמו היהודים משונאיהם באותו היום. וצוה גם לפרסם הדבר יותר ולהראות "גלוי לכל העמים" (ח, יג) את אשר עִוֵת המן על המלך. וצוה אחשורוש שמיד יתלו את המן ואת בניו על העץ. וכמו שבארנו למעלה, ורמז אליו ראב"ע זצ"ל.
"אין עוד תהלת מואב בחשבון, חשבו עליה רעה, לכו ונכריתנה מגוי" (ירמיה מח, ב). פירוש. שכשילכדו האויבים את חשבון, יסכימו להכריתה מגוי, ויחשבו מחשבה רעה להרוג כל יושביה לבלתי השאיר לה שריד. וזה בתוקף יצר שנאתם עליה ובתוקף יצר אכזריותם, לא בעצת הלב. כי הָעִיר כבר נלכדה והיתה למס, ולאיזה טעם יכריתוה מגוי? אבל הוא במחשבת יצר לב נבוכדנצר הרע, לכן לא יהיה הדבר בשקול אצלם אם יְחַיוּם או לא, ולא יצטרכו ל"עצה".
"והמה חושבים לעשות לי רעה" (נחמיה ו, ב). פירוש. ידעתי את נפשות האנשים האלה כי כל יצר מחשבות לבם רק לעשות לי רעה. ולכן אעפ"י שהם מבקשים ממני שאלך אליהם, ושידברו עמדי דברים טובים, כמו שאמרו "לכה ונועדה" (ו, ב), לא חפצתי ללכת שם כי הם אנשים רעים וכל מחשבתם לעשות לי רעה, כי אין בם מחשבת טוב, ולכן לא נכתב בזה לשון "עצה".