"יעלו דברים על לבך וחשבת מחשבת רעה. ואמרת אעלה על ארץ פרזות וגו'. לשלול שלל ולבוז בז" (יחזקאל לח, י-יב). פירוש. לא בעצת הלב יעשה גוג. כי בעת ההיא כבר יהיו משפחות רבות מקובצות על אדמת ישראל, "כי מְזָרֶה ישראל יְקַבְּצֶנוּ" (ירמיה לא, ט). כי יעשה ה' עמהם נפלאות "כימי צאתך מארץ מצרים" (מיכה ז, טו). והעמים כשיראו כל זאת, יפול פחד אלהים עליהם, ולא יחשבו עוד לְהִלָחֵם אתם, כדרך שקרה ביציאת מצרים כשעברו ים סוף בדרך פלא, כי נפל פחד ישראל על כל הארצות. כמו שכתוב בשירת הים "שמעו עמים ירגזון, חיל אחז יושבי פלשת. אז נבהלו אלופי אדום, אילי מואב יאחזמו רעד, נמוגו כל יושבי כנען. תפול עליהם אימתה ופחד" (שמות טו, יד-טז). זולתי עמלק שבא ביד רמה לְהִלָחֵם עם ישראל, כי היה מִכַּת מנאצי השם ב"ה המכחישים נפלאותיו ומיחסים הכל למקרה, כדרך החכמים-בעיניהם, "אמר נבל בלבו אין אלהים" (תהלים יד, א). ושהוא ית"ש חכם ולכל הגוים ירצה להראות חכמתו גם לעיני כל העמים.1ע"י מתן תורה בסיני, אשר לשם כך הוציא את ישראל ממצרים (שמות ג, יב) והתורה רמזה על ענין זה וכתבה "ולא ירא אלהים" (דברים כה, יח), כלומר עמלק עשה מלחמה בלב רע, כי לא היה יראת אלהים ופחדו לנגד עיניו. ועל כן נחשב לו מעשהו לפשע גדול, ונשבע השם ב"ה לְהִפָּרַע ממנו ומזרעו לדור דור באותות ובמופתים, כמו שכתוב "ויאמר כי יד על כס יה, מלחמה ליי' בעמלק מדור דור" (שמות יז, טז). כי כן דרך ה' לשלם למנאציו ולצריו באותות ובמופתים למעלה מדרך הטבע הנהוג. והדרוש הנפלא הזה בארנוהו בספר "רוח חן",2חכמת שלמה, פרשה יב, עמ' 190-196 גם בבית הראשון (חדר ו, חלון י) רמזנו עליו.
וכמעשה עמלק בצאתם ממצרים, כך יעשה גוג ועַמו לעתיד אחר צאתנו מגלותינו באותות ובמופתים ושבתנו על אדמתנו לבטח, בערי הפרזים ובכל המדינה, כי לא נירא ולא נפחד מפחד אויב. באשר אויבינו מסביב יפחדו מצוּר ישראל וקדושו הנכבד בנו לעיניהם, וידעו כי יד ה' עשתה זאת. אז יבקש גוג נשיא ראש משך ותובל להראות חכמתו וגבורתו לעיני כל העמים, ויעלה עלינו מארצות צפון3יחזקאל לח, טו לא משנאתו אותנו, כי אם לשלול שלל ולבוז בז, ולא יתן על לבו פחד אֵל המוציאנו מארצות אויבינו, ואשר עשה שפטים בכל הקמים עלינו, ויתר הנפלאות שיהיו נודעות בעת ההיא. כי בלבו ילעג על השמועות הנשמעות בארץ, על אותותיו ונפלאותיו. ויתחברו עמו גוים רבים מכחישי אלהים, בראותם אותו נוהג בגובה לב ובארח גדלות, ידבק גם לבם להאמין שאין [מקום] לישועת ישראל, כמו שכתוב "פרס כוש ופוט אִתָּם וגו' גומר וכל אגפיה, בית תוגרמה ירכתי צפון ואת כל אגפיו, עמים רבים אתך" (יחזקאל לח, ה-ו). כי השם ב"ה בוחן לבבות ויודע מי הן העמים הַשָׁבִים בכל לב ומאמינים עתה בו4בהקב"ה ובנפלאותיו, ומי מהם שאינן שָׁבִים בכל לב, ואינן נמנעים מלמרוד רק בעבור פחד הלב הטבעי בראותם תשועת ישראל העצומה. ומדרכי משפטו ית' לתת יד לפושעים, ולחזק לבבם הרע, למען יִשָׁפְטוּ כעלילותיהם. ולכן יעיר לב גוג נשיא ראש משך ותובל (לח, ב) ויחזק לבבו לעלות על ישראל לצבא, ועמו יעלו כל הפושעים, למען יפלו כולם על הרי ישראל, מקום הרֶשַׁע שמה המשפט. וכן עשה לפרעה במצרים, כי שלח את ישראל מארצו אחר שבא עליו מכת בכורות. ולפי מחשבת משה וישראל עתה שָׁב בכל הלב אל משה והאמין בו ובנפלאותיו, כי אמר "וברכתם גם אותי" (שמות יב, לב), והוא ענין נפלא פרשתיו בספר "רוח חן" (פרשה יח פסקא י"ג, עמ' 332). אבל הבוחן לבבות ראה כי עודנו מחזיק ברשעת לבבו, ואינו נותן כבוד להשם ב"ה, על כן חִזֵק לבבו הרע, שהיה מפחד פחד טבעי מרדוף אחר ישראל.5הקב"ה העניק לפרעה אומץ לב, למען יתגבר על פחדו, למען יבוא ויפול בים סוף ואז רדף אחריהם ונאבדו הוא וכל המונו בים. והשם ב"ה הודיע אז למשה ולישראל למען ידעו כי צדיק הוא בדרכיו ובמעשיו. גם הראה להם מופת6הוכחה שפרעה עודנו חושב רעה. והוא מה שֶׁצִוָם "וְיָשׁוּבוּ ויחנו לפני פי החירות" (שמות יד, ב) שהיתה התחבולה הזאת להראות לישראל רוע לב פרעה, כי מיד כשישמע ששבו אחור יאמר "אין אלהים בישראל". וכמו שכתוב "ואמר פרעה לבני ישראל נבוכים הם בארץ" (שם יד, ג). אני ה' יודע שכן דבורי פרעה ברשעתו. וזה אומר כי עודנו מחזיק בתהפוכותיו בכח.7בפוטנציה, ביכולת אם כי לא נתגלה כלפי חוץ אם יאמין בדרך אמת, ראוי לו שיחשוב מי יבין מחשבות השם העמוקות לדעת טעם גזרתו שגזר שישובו לפני פי החירות? ולפי שעודנו ברשעתו רק כי הֵרַךְ לבו בטבע, מרוב המצוקות שבאו עליו, הדין נותן שאני מחזק לבבו כאילו לא קרהו צרות מקדם, ואז ירדוף אחריכם כמבוקשו ואפרע ממנו ומחֵילו. ועל זה אמר "וחזקתי את לב פרעה ורדף אחריהם" (יד, ד). וספר שכן קרה, כי הגידו לפרעה כי ברח העם, כלומר שהם נבוכים ובורחים, ומיד האמין כי אין אלהים שופטים בארץ. ואמר "מה זאת עשינו? כי שִׁלַחְנוּ את ישראל מֵעֱבְדֵנוּ", כלומר מה היה לנו כי שלחנום? וממי פחדנו? ואז "ויחזק יי' את לב פרעה" וגו'.
והנה פרשנו זה בקצרה לְמָשָׁל על ענין גוג. כי גם גוג יכחיש נפלאות השם, ולכן יחזק לבבו שיעלה על אדמת ישראל, כי יצייר ברוח גוג ציור חמדה גדולה לשלול שלל ולבוז בז, כדרך שכתוב בנבואת זכריה כשהזכיר עלות גוים רבים בעת ההיא על ירושלים.8זכריה יד, ב הקדים ואמר "ויוצר רוח אדם בקרבו" (זכריה יב, א), כמו שפרשנו בספר "יסוד עולם". ואז יעלה גוג וילוו אתו שאר הפושעים, כי בראותם אותו עולה על ישראל באומץ לב יֶחֱזַק לבם גם הם. וכן מפורש בפרשה זו "ושובבתיך, ונתתי חחים בלחייך והוצאתי אותך ואת כל חילך" (יחזקאל לח, ד), הודיע כי הוא ב"ה יחזק לבבו לעלות על ישראל. והנה בהיות מעשה גוג על פי ציוריו הרעים לבד, ציור הגאוה והחמדה שיפתוהו להלחם אתם, ואין ציור הפוך כנגדם מתעורר בו שיחשוב למנוע מזה בעבור הנפלאות שעשה השם ב"ה עמהם, כי אין פחד אלהים לנגד עיניו. על כן אין הסכמתו בעצת הלב, רק במחשבת הציורים הרעים החזקים המושלים בלבו. ובעבור כן אמר "והיה ביום ההוא יעלו דברים על לבבך, וחשבת מחשבת רעה. ואמרת אעלה על ארץ פרזות" וגו' (יחזקאל לח, י-יא). לא אמר "והיה ביום ההוא יעלו מחשבות על לבבך, ונועצת לאמר אעלה על ארץ פרזות", כי לא יעלו מחשבות סותרות על לבבו אם יעלה או לא יעלה עד שיצטרך לעצה, אבל "יעלו דברים" על לבבו. והן הדברים ששמע מתשועת ישראל ואיך הם יושבים בארץ פרזות "בְּאֵין חומה ובריח ודלתים אין להם" (לח, יא). ושעושים מקנה וקנין, ויש להם קבוצת זהב וכסף. וכאשר יהרהר באלה אז יצטייר בו ציור הגאוה והחמדה, ויוליד הציור החזק הזה מחשבה רעה מאד. ועל פי המחשבה הזאת יסכים לאמר "אעלה על ארץ פרזות אבוא השוקטים יושבי לבטח וגו' לשלול שלל ולבוז בז" (לח, יא-יב), וכדרך "כי הקשה יי' אלהיך את רוחו ואמץ את לבבו למען תתו בידך" (דברים ב, ל). ואומץ הרוח הוא המחשבה החזקה המוסכמת בלב, כמו שבארנו. כי מאת ה' היה כן לְהִפָּרַע ממנו ומעמים רבים אשר אתו על רשעתם וחכמתם-בעיניהם, פרעון באותות ובמופתים למעלה מן הטבע כמו פרעון עמלק. וכן מפורש "ונשפטתי אתו בְּדֶבֶר ובדם וגשם שוטף ואבני אלגביש, אש וגפרית אמטיר עליו ועל אגפיו ועל עמים רבים אשר אתו" (יחזקאל לח, כב). וכבר בארנו טעם המשפטים האלו בספר "רוח חן"9חכמת שלמה, פרשה ה פסקא כג, עמ' 84 כי ע"י כן מתקדש שמו הגדול ב"ה בעולם. וכן אמר "והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים, וידעו כי אני יי'" (יחזקאל לח, כג). בארנו זה להוכיח יושר המליצה שהזכירה לשון "מחשבה", כדרך "חשבו מזמה בל יוכלו" (תהלים כא, יב). והבן.