"כי המן בן המדתא האגגי צורר כל היהודים חשב על היהודים לאבדם, והפיל פור הוא הגורל להֻמָם ולאבדם" (אסתר ט, כד). מלת "חשב" בארנוהו כי לא בעצת הלב עשה אלא ברשעת יצרו הרע. ופסוק לפני זה כתוב "ואת אשר כתב מרדכי אליהם", שכתב אל היהודים. וענינו קשה כי מה טעם להוסיף ולומר "והפיל פור הוא הגורל להֻמם ולאבדם". וגם בשאלה זו הרגיש החכם ר' אליעזר אשכנזי בפירושו על המגילה.1"יוסף לקח" ובתשובת השאלה הלך בדרך רחוקה, והיא כתובה על ספרו. דע כי הבדל יש בין יועץ רע לחושב רע. והוא כי המסכים בעצת השכל לא ימהר לעשות מעשהו. והחושב רע ומסכים בתוקף מחשבת יצר הלב ימהר לעשות מעשהו. הענין נשען על המבואר כבר. והוא שהעצה איננה במופת הדעת אלא בהכרח נטיה צְפוּנָה,2בלב ולכן כשמסכים על דבר ידוע מִבֵּין דרכים רבים שנגלו בלבבו, הנה תמיד תשאר דאגה בלבו פן בחר שלא כדת ותהיה לו עצתו לפוקה, כי האדם יודע שהמכשול קרוב בדבר עצה. ועל כן אעפ"י שהסכים בהחלט לעשות כן הוא מתון בהוצאת העצה לפועל, מאריך3שוהה ומתמהמה כפי האפשר וכאשר יַרְשֶׁנוּ הזמן. אבל המסכים במחשבה, שלא נפלו דרכים הפוכים בלבו ולא היה צריך לשקול הענין בפלס לבו, אבל תוקף יצרו הביאתהו להסכים לעשות, הנה לבו מלא בהסכמת המעשה ולא יאחר להוציאה אל הפועל, כי לא בדעת יעשה. וכבר כתבנו (בחלון ג) כי המן האגגי "חושב רעה היה", לא "יועץ רעה", ומן הראוי שיהיה ממהר לעשות מעשהו. ולכן יפלא מאד מדוע אֵחַר שנה תמימה לעשות הרעה? כי כתוב "הפיל פור הוא הגורל וכו' מיום ליום, ומחדש לחדש שנים עשר הוא חדש אדר" (אסתר ג, ז). מה הניאו לעשות כן? ואיך לא ירא שבהאריך הימים תשתנה הענין כמנהג העולם שהוא מלא תמורות? למה לא ציוה בפתשגן כְתָבוֹ שבכל מדינה ומדינה כראותם הכתוב ישמידו את כל היהודים שביניהם ביום אחד מנער ועד זקן? והאמת כי הטלת הגורל מאת ה' היתה, למלט עַמוֹ מיד הצר הצורר הזה, והוא הניא את הרשע המן להפיל פור למען הביא עליו את הרעה. וחלילה חלילה אם היה מְצַוֶה שיהרגו בכל מדינה מיד. ועל ידי התמהמהו [נעשה] בינתים רפואה לישראל. ונודע עתה כי הטלת הגורל היתה יסוד תשועת ישראל. והנה המפורסם הוא כי ה' מושיע ישראל בעת צרה. ושהיה ההצלה ההיא על צד הפלא, לא במקרה ובדרך הטבע חלילה. ועל זה סובבים דברי מרדכי במכתבו אל היהודים. הודיעם כי ראוי להם לקיים ולקבל עליהם ימי הפורים האלה לעשותם בכל דור ודור להזכיר חסדי ה' הגדולים אשר עשה לישראל בעת ההיא. והזכיר עוצם הנס שאי אפשר [להכריתנו]. ואמר "כי המן בן המדתא האגגי צורר כל היהודים חשב על היהודים לאבדם", כלומר ידוע כי המן בן המדתא הוא מזרע אגג מפני [שנהרג על ידי] ישראל4שנהרג ע"י שמואל הנביא (שמואל א טו, לב). המלים האלו בכתב-יד מכוסות ע"י טיפת דיו, והשלמנו ע"פ ההשערה היה צורר כל היהודים בטבעו. לא לבד היהודים אשר בשושן עַם מרדכי לפי שלא השתחוה לו, אבל גם היה שונא כל יהודי מסוף העולם ועד סופו. ובתוקף יצר שנאתו חשב על היהודים לאבדם, והיה ראוי אליו למהר, והוא לא כן עשה אלא "והפיל פור הוא הגורל לְהֻמָם ולאבדם" וזה תימה גדולה. אכן מה' יצא דבר שיפיל [גורל] למען ימלטו ישראל בינתים, וכמו שקרה. כי בין כך התחננה אסתר לפני המלך ונהפכה הצרה לשמחה, כמו שאמר "ובבואה לפני המלך" (אסתר ט, כה). ובעבור עיקר הפלא והוא העֵד הפלת הפור. ועל זה אמר "על כן קרא לימים האלה פורים, על שם הפור" (ט, כו), כלומר "על כן" לפי שהפלת הפור היה נגד טבע הענין. וזה פירוש אמיתי ולולי הטעם הזה, מדוע קראוהו "פורים" על שם הפור? מה לנו אם המן הפיל פור להשמידנו או היה רוצה לעשותו בלי פור? למה לא קראוהו בשם אשר יורה על תשועת ישראל. אבל האמת כי עיקר חסד השם אתנו היה שהניא לב המן להפיל פור.
וראיתי לחכם ראב"ע זצ"ל שכתב (אסתר ג, ז) "יש אומרים כי בחר להשמיד את ישראל בחודש אדר כי בו נאסף אל עמו משה אדונינו, ולא ידע כי בו נולד. ואחרים אמרו בעבור חבור העליונים5מערכת הכוכבים במזל גדי שהוא שנים עשר, למזל דלי שהוא מזל ישראל. והנכון שכן יצא בגורלו כי מהשם משפטו, והשם האריך הזמן עד שיעשו ישראל תשובה וימלטו", ע"כ. מה שקדמונינו ז"ל אמרו (מגילה יג ע"ב) שבחר6יש כאן פליטת הקולמוס של רבינו כי לשונם של חז"ל (מגילה יג ע"ב): "כיון שנפל פור בחודש אדר, שמח שמחה גדולה. אמר 'נפל לי פור בחודש שמת בו משה'. ולא היה יודע שבשבעה באדר מת ובשבעה באדר נולד". כלומר המן לא בחר בחודש אדר, אלא הגורל קבע לו. [וזה היה מאת הקב"ה]. ודרשנים אלו שראב"ע הביא אינם חז"ל. בחדש אדר בעבור שמת בו משה, גם הם ידעו כי השם ב"ה הניא לבב הרשע הזה שיפיל גורל כדי שיארך הזמן, אך רצו לקרב הנס אל הטבע להודיע באיזו דרך עבר רוח עִוְעִים בקרבו שהסכים להפיל גורל, ואמרו שבחר להשמידם בחודש שקרה בו רע לישראל. וכאשר ראה שנפל גורלו על חדש אדר, ולא קרה לנו בו רע מפורסם, דנו קדמונינו ז"ל דעל דבר שמת בו משה רבינו בחר בחדש זה. והכל היה מהשם כי חדש אדר הוא החדש האחרון של שנים עשר חדש ויעשו ישראל תשובה וימלטו, והבן.