"הנה אנכי יוצר עליכם רעה, וחושב עליכם מחשבה. שובו נא איש מדרכו הרעה והיטיבו דרכיכם ומעלליכם" (ירמיה יח, יא). פירוש. לפי שהשמיע השם ב"ה דברו לנביא בבית יוצר-החֶרֶשׂ כמו שכתוב בפרשה, והראהו מלאכת היוצר על האבנים, שהיה [נשחת] הכלי שעשה תחת ידו, ושם יעשה מן החמר כלי אחֵר כאשר ישר בעיניו. ואמר לו בנבואה "הנה כחומר ביד היוצר כן אתם בידי בית ישראל" (יח, ה), כלומר כמו שהיוצר עושה כלים מכלים שונים, הכל כפי שיסבול החמר, וכפי דרכי חכמת היוצר כן בני אדם ביד ה' כי נוהג עמהם כפי הכנתם, והכל בחכמה. אם הם בעלי דרכים ומעללים טובים [ימשול] החכמה העליונה להטיב עמהם. ואם הם רעים, משורת החכמה להרע עמהם. ולכן אעפ"י שעד הנה היו בטובה, הנה כאשר הרבו לפשוע תחול עליהם הרעה, כפי הכנתם. ועל זה אמר "הנה אנכי יוצר עליכם רעה" (יח, יא), וזה דוגמא למשל היוצר שהזכיר. וכמו שהיוצר משַׁנה החמר מכלי אל כלי, כן הדוגמא בישראל אם ישובו מאולתם, תשתנה עליהם ארחות החכמה העליונה מרעה לטובה. ועל זה אמר "וחושב עליכם מחשבה", כלומר אני משגיח עליכם בארחות חכמתי. והרשות בידכם אם תשמעו אלי תהיה מחשבתי עליכם לטובה, ואם לא תשמעו להיפך. על כן אמר "שובו נא איש מדרכו הרעה" וגו' כדרך שאמר בתורה "ובחרת בחיים" (דברים ל, יט). ומבואר הדבר שנאמרה הנבואה על תנאי, ומטעם זה נזכר לשון "מחשבה".
"רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לנתוש ולנתוץ ולהאביד. ושב הגוי ההוא מרעתו אשר דברתי עליו ונחמתי על הרעה אשר חשבתי לעשות לו. ורגע אדבר על גוי ועל ממלכה לבנות ולנטוע. ועשה הרעה בעיני לבלתי שמוע בקולי, ונחמתי על הטובה אשר אמרתי להיטיב אותו" (ירמיה יח ז-י). המאמר הזה עד נאמן על הכלל אשר יסדנו, והוא שהגזרות העליונות הנודעות בנבואה לנביאים כולם על תנאי אם לא ישתנה מצב המקבל מטוב לרע או מרע לטוב; זולתי כשיודיע השם ב"ה להם ש"יעץ" על הטובה או על הרעה. והיא ההסכמה ההחלטית שתחול על כל פנים. אבל אם יעלים מהם "עצתו" יהיה המאמר על תנאי. ויתואר בלשון "מחשבה". ומטעם זה אמר "ונחמתי על הרעה אשר חשבתי לעשות לו". אכן קדמונינו ז"ל העתיקו שהנבואה הטובה תחול על כל פנים. וכן אמרו "מעולם לא יצא מדה טובה מפי הקב"ה אפילו על תנאי וחזר בו"1עיין שבת נה ע"א, ושם אין המלים "אפילו על תנאי". גם בדברי ירמיה לחנניה בן עזור שאמר "הנביא אשר ינבא לשלום, בבוא דבר הנביא יִוָּדַע הנביא אשר שְׁלָחוֹ יי' באמת" (ירמיה כח, ט) אמרו ז"ל (רמב"ם, הל' יסודי התורה, פרק י ה"ד, ומקורו בירושלמי, סנהדרין פי"א ה"ה) אמר ירמיה, אני מנבא פורענות אם לא יבוא, איני שקרן שהקב"ה נחם על הרעה. אבל אתה שאתה מנבא לשלום, אם לא יבוא דברך, שקרן אתה. ולפי הנראה דבריהם סותרים דברי הכתוב שאמר "ונחמתי על הטובה אשר אמרתי להטיב אותו" (ירמיה יח, י). אבל אינו כן, כי הכתוב הזה מדבר על "מחשבות" השם בה בארח חכמתו העליונה לטוב ולרע בינו לבין עצמו, והם משתנים כפי מצב המקבלים. וקדמונינו ז"ל דברו על הנבואות הבאות על הנביאים. ובהם יש הבדל שכשהקב"ה מיעד טובה תחול על כל פנים. וזהו דרך כבוד שלמעלה, כי טוב ה' ורב חסד ומקיים הבטחתו. ואם לא יקיים יאמרו הרשעים מבלתי יכולת ה', כמו שטען אדוננו משה ע"ה במדבר (במדבר יד, טז). ולכן אמרו "מעולם לא יצא דבור מפי הקב"ה לטובה וחזר בו" (שבת נה ע"א), שהוא דבר ה' לנביאים, אבל כשמיעד רעה בנבואה חוזר [בו] כמו באנשי נינוה. "ורגע אדבר" איננו הדבור לנביא, כמו "ויאמר יי' אמחה את האדם" (בראשית ו, ז) שלא היה דבור לנביא. ואין צורך לדברי רד"ק ז"ל שאמר (יח, ט) "'לבנות ולנטוע', שכבר עשה כן. וכאשר יעשו הרע לא תעמוד הטובה". ע"כ. ואין לשון הכתוב [סובל] הפירוש הזה. ומה שנסתייע מלשון הכתובים שאמר אצל הרעה "חשבתי", ואצל הטובה "אמרתי", אין להבדל זה יסוד. כי "אמירה" ו"מחשבה" שתיהן בלי מעשה. וראיה, "וינחם יי' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו" (שמות לב, יד). הנה לא עשה ואמר "דבר לעשות". ואולם ההבדל המבדיל ביניהן אם יעזרני השם ב"ה אחקור עליו במקומו כשנגיע לפרש שרשי "אמר" "דבר" וכיוצא, אבל פה אין הכונה רק להבדיל בין שרש "יעץ" לשרש "חשב".
אך ראוי [להסביר] שאצל הרעה אמר "ושב הגוי ההוא מרעתו". הודיע שאם ישוב מן הרעה שנפל בו, ינחם השם על הרעה אשר חשב לעשות לו, אעפ"י שלא יתקן אשר עות ע"י מעשים טובים חדשים. ואצל הטובה אמר "ועשה הרעה בעיני לבלתי שמוע בקולי". הודיע שמלבד ששב מן הדרך הטובה שבעבורה נגזר עליו הטובה גם החל לעשות רעה. וכשהוכיחום הנביאים לא אבו שמוע בקולו, אז ינחם על הטובה. להורות כי מדה טובה מרובה וגדולה, ולכן הזכיר שם בפרשה שכן עשו ישראל. מלבד שסרו מדרך ה', גם עשו הרע וקטרו לבעלים, וכדרך "כי שתים רעות עשה עמי" (ירמיה ב, יג), שעל כן נחם ה' על הטובה אשר אמר לעשות להם. ובאופן זה מן הרע אפשר שגם מן הטובה חוזר אפילו הגיד לנביאים, כי נראה לכל ששאר המקבלים ראויין לטובה. ודברי קדמונינו ז"ל על עזבם הטובה לבד, ואז אפילו על תנאי אינו חוזר, והבן.