הכלל הט"ו. תשכיל כי לא יתכן הנחת לשון "מחשבה" בבנין הכבד אצל השם ב"ה שיעמוד בעצמו, כי לפי שהוראתו על צאת מחשבה חדשה מן הכח אל הפועל, יתברך ויתרומם עלוי רב מזה. כי הוא ב"ה אין אצלו דבר בכח1פוטנציה, ביכולת בלבד ולא בפועל כלל, ולא יתחדש בו ענין חלילה. ואין צורך להאריך בזה, כי הוא כתוב בספרי הראשונים ז"ל, והוא מכלל המושכלות הראשונות הנטועות בדעת כל אדם. ולכן לא תמצא לשון "מחשבה"2בבנין קל סמוך אל השם יתעלה בספרי הקדש, אבל יתכן להניח אצלו לשון "מחשבה" מבנין הכבד היוצא לזולתו. וענין זה נשען על הכללים בבית הראשון. והוא שהאדם ואם הוא מוציא ציוריו הפנימיים מן הכח אל הפועל באמצעות הרוח השוכן בו, הנה תשלום המלאכה אינו ביד האדם אבל היא באמצעות עזר אלוהי. כי הוא מלוה לאדם להביא אל הפועל הגמור מה שהיה נסתר ונעלם בתחלה. ובציירו הציור שלו יחשוב מחשבות, ועל זה יפול הבנין הכבד, וכשיהיה איש ממנו שנלוה לו העזר הזה, והחל לחשוב מחשבות חדשות בחכמה ובתבונה וכיוצא, נאמר "השם ב"ה חִשֵּב את פלוני" כי עֲזָרוֹ להוציא ציוריו אל הפועל לחשוב מחשבות חדשות. וכשיהיה חושב מחשבות אלו אז [יזכה] לקבל החכמה ולהיות באחריתו חכם ונבון וכיוצא. ועוד תשוב ותראה כי נמצא בספרי הקדש לשון "מחשבה" בבנין הכבד סמוך אל השם.