"מרמה בלב חורשי רע, וליועצי שלום שמחה" (משלי יב, כ). פירוש "חורשי רע" יתבאר בבית זה בעז"ה, והם רשעים גדולים ממציאים בלבם מחשבות רעות לעורר מדנים בין בני אדם. ומלת "לב" בארנוהו (חדר ב) בבית הראשון, שהוא נופל על השכל והבינה הנטועים בנפש. גם בארנו שם כי לשונות של "שכל ובינה" לא יונחו על המצאות הכסילים והרשעים. ויתוארו תמיד במלת "לב". ומלת "מרמה" על המצאה גדולה ו"תחבולה" חבלה רעה מאד, כדרך "ותחבולות רשעים מרמה". ויתבאר בעז"ה. ויתבאר בספר "מעין גנים" בעז"ה. ועל זה אמר "מרמה בלב חורשי רע", כלומר הרשעים בעלי השכל והבינה בטבע החורשים רע, תכלית הרכבת שִׂכְלָם ובינתם היא תחבולה של מרמה. וכבר בארנו (חדר א' חלון ט') בבית הראשון כי לשון "שמחה" מונח על המָשׂוֹשׂ הבא במשפט הלב והבינה, כדרך "ולישרי לב שמחה" (תהלים צז, יא). וכן בארנו בבית זה כי היועץ מסכים בהכרח נטית נפשו הצפוּנה, ולכן היועץ לדברים טובים אות היא כי מדת הטוב התמדתה בנפשו. ויקרֶה שישאלהו אדם כדת מה יעשה על דבר פשע שפשע בו חברו ואיך ינקום ממנו וכיצד יתגבר עליו. ואם היה נוטה בנפשו אל הרע, היה צריך לשפוט בשכלו ובבינתו להמציא המצאה איך יעשה השואל. ועתה שהוא איש טוב, לא יבנה בנינים בשכלו ובבינתו אבל פתאום ימצא הסכמה בנפשו לתת עצה לשואל שאַל יריב ואל ינקום, אבל ימחול לחברו ויקוה לה' שיושיע לו, וכיוצא בדרכי העצות שהן כפי החכמה. והנה החורש רע המציא בשכלו ובבינתו תחבולה של מרמה. והיועץ לא המציא קטנה או גדולה, ובכל זאת יהיה שמחת לב ליועץ השלום, לא לחורש הרע. כי השמחה מַתַּת אלהים לישרי לב כמו יועצי שלום, לא לעקשי לב; אעפ"י שמשכילים ומבינים כפי דרכם הרעה. והזכיר מלת "שלום" נגד חורשי רע. כי אם נזכר "יועץ" סתם יורה ג"כ על יועץ טוב, אבל היה מובן שיעץ תחבולה טובה, ולכן יהיה לו שמחה בעבור המצאותיו. לכן הוסיף מלת "שלום", ללמדנו שהכונה על יועץ ישר-לב, חכם וצדיק שלא הורה לנשאל בו תחבולה בשכל, אלא להיפך שהגיד לו עצת שלום וישמח לבו הישר; ולא לב בעל המרמה. והוא ענין נפלא מאד. ואם יַגִיעֵנוּ צורנו לפרש לשונות של "שמחה" אז אבאר הענין על נכון.