"הָפֵר מחשבות באֵין סוד, וברוב יועצים תקום" (משלי טו, כב). פירוש "סוד" וַעַד בני אדם חברים האסופים יחד להועץ על ענין מה. כמו "בסודם אל תבא נפשי" (בראשית מט, ו), "על עמך יערימו סוד"(תהלים פג, ד), ויתבאר במקומו בעז"ה. ומלת "מחשבות" על מחשבות הנפש כפי ציוריה. ומלת "הָפֵר" על הביטול והעדר הקיום כמו "את בריתי הֵפַר" (בראשית יז, יד). וכבר אמרנו (חדר א' חלון ב') שכל עצה על הסכמה החלטית לעשות על פיה מעשה, וכן אמרנו (שם חלון ה') שכל עצה היא על הסכמה אחר משפט השכל בין מחשבות רבות העולות על הלב המנגדות זו לזו, וההסכמה באחת מן המחשבות. וכן אמרנו (שם חלון ו') שבהיות בענין העצה דרכים רבים תהיה ההסכמה בהכרח בלי מופת הדעת. לפי שאין לנו מופתים מדעיים על דברי המנהגים התוריים והמדיניים. ולכן בהיות אדם נועץ לבדו על דבר מן הדברים קשה עליו לקחת עצה ולהסכים בהחלט לעשות מעשה כפי עצתו. ואעפ"י שימצא בלבו הסכמה יָרֵא מהשען עליה, כי יודע כי המכשול קרוב. ועל כן מבטל כל מחשבותיו ולא יעשה כפי אחת מהן. כי גם המחשבה שנדמה בעיניו טובה להסכים עליה גם היא רפופה בלבו מהישען עליה. ועל זה אמר "הָפֵר מחשבות באֵין סוד", כלומר אם האדם נועץ לבבו ואינו בסוד יועצים חכמים, תהיינה כל המחשבות שעלו על לבו באותו הדבר מופרות ומבוטלות, כי לא יבטח לעשות מעשה גם על המחשבה שהיא לו טובה. ולכן תאר כולם בתאר "מחשבות" לפי שאמר "הפר" שאין מעשה נמשך גם מאחת מהן. וכבר אמרנו (חדר ב' חלון ג') שיפול לשון "מחשבה" בדברים מעשיים על [הדמיונות] העוברות על הלב המבוטלות כולם בעיני בעל המחשבות ולא יפול על אחת מהן לשון "עצה". אבל אם האדם יושב בסוד חכמים יועצים והם יסכימו עמו באותה המחשבה שהסכים עליה בלבו ושנדמה לו, ויאמרו כי כן נכון לעשות, אז יֶאֱמַץ לבבו ותהיה הסכמתו חזקה וישען עליה לעשות על פיה מעשה. ועל זה אמר "וברוב יועצים תקום". ומלת "תקום" על המחשבה האחת שמצא עליה ההסכמה בלבו, והפר אותה במורך לבו. עתה תקום ויעשה מעשה על פיה, כי חבריו החכמים קיימוהָ בידו. ו"רוב יועצים" ההפוך של "באֵין סוד", כי קבוץ יועצים רבים נקרא "סוד".
ואפשר כי מלת "הָפֵר" [הוא] ציווי כמו "וְהָקֵם זרע לאחיך" (בראשית לח, ח). ויצוה את האדם שיפר מחשבותיו באֵין סוד. ולא ישען גם על מחשבה שנדמה בעיניו שהיא טובה, ולא יעשה מעשה על פיה, לפי שבהיות האדם לבדו קרוב לטעות, כדרך שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות סג ע"ב) "חרב על הבדים ונואלו". על ת"ח היושבים בד בבד שהן נואלין ומתטפשין. ולכן ציוה שיפר מחשבות לבו ולא ישען על הסכמתו. אבל ברוב יועצים-חכמים המסכימים עמו תקום המחשבה שהסכים עליה. וכדרך שאמרה תורה "אחרי רבים להטות" (שמות כג, ב). ופירוש זה מתוקן. ומלת יועצים נזכר סתם לפי שהכונה על יועצים הדבר בחכמה, כדרך "יועץ וחכם חרשים", ועוד נדבר בזה בעז"ה.