"אך משאתו יעצו להדיח ירצו כזב" (תהלים סב, ה). פירוש. המשורר דבר נגד הרשעים שוכחי אלוה העושים כל התועבות, ואין פחד אלהים לנגד עיניהם. אבל הם בוטחים על חילם ושָׂמים בשר זרועם. והחל "אך לאלהים דומי נפשי כי ממנו תקותי" (סב, ו). כלומר רק בה' לבדו אבטח וממנו אבקש שיושיעני. ואם יקרני רע, לא אבוש1כלומר להתייאש מישועת ה' ואז לפנות לבני אדם מה' לבקש תשועת אדם, אבל נפשי דומיה ומיחלת אליו שיושיעני, כי תשועתו אמת ושוא תשועת אדם. ואמר "אך הוא צורי וישועתי, משגבי לא אבוש רבה" (סב, ז), כלומר הוא לבדו צורי ומשגבי, כמו "מצודות סלעים משגבו" (ישעיה לג, טז), ובארנוהו בבית הראשון. ולכן "לא אמוט" (סב, ז) בזמן עד עולם לפי שאני בוטח במשגב חזק. ואמר נגד הרשעים "עד אנה תהותתו על איש" (סב, ד). ולפי דעתי שענינו כמו "ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו" (ירמיה יז, ה). כלומר עד מתי תעשו הַוֹת לבטוח על איש. ורש"י בשם מנחם פירש: "תהותתו" מגזרת "הֵתָיוּ לאכלה" (ירמיה יב, ט). "ויתא ראשי עם" (דברים לג, כא). כלומר עד אנה תאספו על איש [ע"כ] או תבואו אל איש. ויתכן גם זה, כאומר עד מתי תאספו או תבואו על איש לבקש ממנו עצה וישועה. ואמר "תְּרָצְחוּ כלכם כקיר נטוי גדר הדחויה" (סב, ד) והוא משל נכבד. דִמָה תשועת אדם לקיר נטוי הקרובה לנפול, ואל גדר דחויה ורוח עברה ואיננה. והנשען אל הקיר הנטוי עוד מעט לנפול, הקיר ירצח הנשען עליו. "וכשל עוזר ונפל עזור" (ישעיה לא, ג). וכן הנשען אל הגדר הדחויה. ודומה לזה הנשען על עזרת אדם ועצתו ומן ה' יסיר לבו. כדרך "אל תבטחו בנדיבים בבן אדם שאין לו תשועה. תצא רוחו ישוב לאדמתו ביום ההוא אבדו עשתונותיו" (תהלים קמו, ג-ד). גם בחייו יקרנו רע ופגע, והנשען עליו יפול עמו. ועל זה אמר: "אתם ההותתים על איש ונשענים עליו, דעו כי תֵּרָצְחוּ כולכם בנפול איש העָוֶל שאתם נשענים עליו", כמו קיר נטוי בנפלו, וכמו גדר דחויה בנפלה שֶׁיֵרָצְחוּ הנסמכים בהם.
אחר זה הזכיר כי אלה האנשים הם רשעים גמורים. "אמר נבל בלבו אין אלהים השחיתו התעיבו עלילה אין עושה טוב" (תהלים יד, א), כי אינם פוחדים מן הפגעים ותמורות העולם המנערים את הרשעים מן [הרע], בארחות משפט השם ב"ה. ועל זה אמר "אך משאתו יעצו להדיח, ירצו כזב" (תהלים סב, ה), ומלת "שאתו", כמו "הלא שאתו תְּבַעֵת אתכם וּפַחַדוֹ יפול עליכם" (איוב יג, יא) והוא חתת אלהים [בידו] הקשה המבעתת את הרשעים. ומלת "להדיח" כמו "להדיחך מעל יי' אלהיך" (דברים יג, יא) הכתוב אצל המסית הנותן עצה לזנות לאלילים. ומלת "יעצו" הנותן עצה והסכמה לשואליו כדת מה יעשה, כדרך הכלל הרביעי.2שהזכרנו לעיל יאמר אך כל חפץ הרשעים הללו להדיח את העם מפחד אלהיהם, ונותנין עצות רעות מאד שיעשו כל התועבות להדיחם מעל השם ב"ה ושלא יפחדו ממנו. ומלת "ירצו", כמו "כי רצו עבדיך" (תהלים קב, טו). ומלת "כזב", כמו נחל אכזב, והוא הדבר הפוסק שאינו עומד בכחו, וזה משל על תשועת אדם שהוא כזב ותשועתו פוסקת כאשר יקרה עת ופגע. רוצים בכזב ומואסים לבטוח באמת על השם ב"ה. ולפי שכונת המשורר להודיע גודל רשעתם ועוצם הֶשְׁחֵת דעתם אמר "יעצו", שהנחת [מלה] זו על הנותן עצה לזולתו השואל את פיו, להורות כי הם מִכַּת משנאי ה' וממנאציו, שמלבד שהם חוטאים בעצמם בתאוה וברשעה הם גם חפצים להחטיא זולתם להדיחם מן השם ב"ה, אעפ"י שאינן נהנין. וזה קרוב לענין הוא "זִמוֹת יעץ" המבואר למעלה. וכמו "מִשְׂאֵתוֹ" (סב, ה) שָׁב על אלהים הנזכר בראש הדברים,3תהלים סב, ב ולכן כאשר תם להודיע תכונת אלה הרשעים, חזר אל הענין שהחל בו ואמר "אך לאלהים דומי נפשי כי ממנו תקותי" (סב, ו), כלומר אני עצת הרשעים הללו רחקה מני, אבל אקבל דין שמים, ולא יסור לבי מה' לבקש תשועת אדם. אך תרום נפשי ותיחל לאלהים, כי ידעתי שממנו תבא תקותי ושכר פעולתי, ובישועתו אוכל לבטוח, כי הוא כמשגב חזק כמבואר למעלה. ועל זה אמר "אך הוא צורי וישועתי, משגבי לא אמוט" (סב, ז), כלומר לא כישועת האדם וכמו הנמשלים לקיר נטוי גדר דחויה. גם כל מגמתי לבקש קרבת אלהים ומעשים טובים, לא חפצתי בכבוד המדומה, זהב וכסף וסגולת מלכים. כי אם כבוד הנשמה, ענוה ורוח הקדש. ועל זה אמר "על אלהים ישעי וכבודי צור-עֻזי מחסי באלהים" (סב, ח) כדרך "ואני קרבת אלהים לי טוב שתי באדני אלהים מחסי" (תהלים עג, כח). והמליצות מלמדות אחת על חברתה, והן שקולות בפלס הדעת.
ולפי שהזכיר שהרשעים יועצים את העם עצות רעות להדיחם שעל האלהים, אמר המשורר "אני יועץ טוב לעמי ומודיעם שכל אשר תחת השמש הכל יכזב, ואין טוב רק לעשות מעשים בחכמה, ולהישען על השם ב"ה". ועל זה אמר "בטחו בו בכל עת, עָם שפכו לפניו לבבכם, אלהים מחסה לנו סלה" (סב, ט). כלומר עצתי היא שתבטחו בה' תמיד, גם בעת רעה אל יסור לבבכם ממנו. כדרך "ברוך הגבר אשר יבטח ביי', והיה יי' מבטחו" (ירמיה יז, ז). וכל מה שתוכלו לעשותו בצרתכם הוא שתשפכו לפניו לבבכם בתפילה ובתחנונים, כי אֵל רחום ה', ואלהים מחסה לנו סלה ולא תבקשו עזרת אדם, כי לא יועילו לכם. ועל זה אמר "אך הבל בני אדם, כזב בני איש, במאזנים לעלות המה מהבל יחד" (סב, י). הזכיר מלת "כזב" כי תשועתם פוסקת כמבואר למעלה, וגם נגד "ירצו כזב" (סב, ה). והנה הם הבל וכזב ומה יוכלו הועיל? גם אם הִשַׂגְתֶּם עושר וכבוד תחת השמש שלא במשפט וטוב לכם, אל תבטחו בכל אלה, כי "לא יועיל הון ביום עברה" (משלי יא, ד). ועל זה אמר "אל תבטחו בעושק, ובגזל אל תהבלו, חיל כי ינוב אל תשיתו לב" (סב, יא). כלומר אין עוז ובטחון בעושר העשוי שלא במשפט, גם כי ינוב וירבה תנובה יום יום, אל תשיתו לב לחשוב שיש בו ממש, כי הבל הבלים הוא, כדרך "ואל יתהלל עשיר בעשרו" (ירמיה ט, כב). ומבואר בבית הראשון, כי בהיות העוז לאלהים לבדו, כמו שהודיע בתורה ועל ידי נביאיו, נדע שני הדברים שאמרתי. האחד, כי שוא תשועת אדם, ולא יוכל לחזק ברכים כושלות. והשני, כי הון עשיר שהיא קרית-עֻזו בעיניו, הבל הוא, ולא יעוֹז בו אם עשהו שלא כמשפט.
ועל זה אמר "אחת דִבֶּר אלהים שתים זו שמעתי" (סב, יב), כלומר שני הדברים האלו שהודעתי אתכם בשירי, שמעתים והבנתים מדבר אחד אשר הודיע האלהים. ומהו הדבר שאמר אלהים? "כי עוז לאלהים" (סב, יב), כלומר השם הודיענו כי לו לבדו העוז. וּמִדָבָר זה שמעתי שאין ביד האדם עוז להושיע את הכושל, ושאין העושר עוז להציל אותו מרעה. ולכן זאת העצה היעוצה שתבטחו על השם לבדו, ולא יסור לבבכם ממנו לעשות מעשה הרשעים לבעבור תנצלו, כי לא יועילו ולא יצילו. ואולם הבטחון הפנימי בכל לב על השם ב"ה היא סגולה גדולה. ורוב בני אדם נקהלים לתמורת הימים.4"תמורת הימים", יש להם עליות וירידות, הצלחות וכשלונות וחלילה חלילה אם היה השם ב"ה משלם גמול על המחשבות הפנימיות הרעות, רק אם ישמור האדם עצמו שלא יסכים לעשות כמעשה הרשעים ויעשה כמוהם. כי בהיות בו מורא אלהים ופחדוֹ ולא ימלאנו לבו לעשות רע, לא יחשוב ה' לו עון, וישלם לו מעשיו הטובים שעשה ביראת ה', וזה חסד גדול. ועל זה אמר "ולך אדני חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו" (סב, יג). ואשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים היועצים להדיח מִשְׂאֵתוֹ. הָבֵן בני אדם, הָבֵן במאמרות הטהורות האלו, כי בחרתי לבאר בקצרה כל המזמור להוכיח אמתת הנחת לשון "עצה" בקל הנכתב בו, שהוא שומר כל הכללים שיסדנו עליו. גם לבאר עמוקות המשָׁלים והמליצות הכתובים בו, כי הם מלאים מוסר ויראת ה', ולא מצאתים מפורשים בדרך זה בדברי מפרשי ספר תהלים זצ"ל.