"רק בזדון יתן מַצָּה ואת נועצים חכמה" (משלי יג, י). פירוש. "מַצָּה" כמו מריבה. כמו "הן לריב וּמַצָּה תצומו" (ישעיה נח, ד) ונאמר "אוהב פשע אוהב מַצָּה" (משלי יז, יט), כלומר מי שאוהב המַצָּה הוא אוהב לפשוע ולמרוד. ולדעתי "מַצָּה" קשה ממריבה, ולכן בעדת קרח נאמר "הוא דתן ואבירם קריאי העדה אשר הִצּוּ על משה ועל אהרן בעדת קרח בהַצּוֹתָם על יי'" (במדבר כו, ט). וכבר רמזנו בבית הראשון (חדר ד חלון ב) שהיו מִכַּת מנאצי ה', ונשענו על לבם לחלוק על נבואת אדונינו משה ע"ה שהיה מַבְעִית1עיין יומא לט ע"ב וביאורו כאן מפחיד ונורא בשלימותו בידיעותיו בידיעה בתורה. ומלת "זדון" תונח בכתבי הקדש על הנשען על לבו וחולק על החכמים והיועצים הטובים, ועושה כהסכמת לבו. ותמצאנו כתוב אצל זקן ממרא אשר לא ישמע לקול הסנהדראות הגדולות מקבלי התורה באמת, שנאמר "והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע אל הכהן העומד לשרת וכו' או אל השופט ומת האיש ההוא ובערת הרע מישראל" (דברים יז, יב). יכנה הכתוב מחלוקתו במלת "זדון" כי הוא זדון הלב מאד לעמוד על דעתו החלושה, ולבטל דעות הגדולים ממנו בחכמה ובמנין אשר אתם. והנה המרגיל עצמו בגאות הלב לעשות כל מעשיו על פי עצת נפשו, גם אם יסתרו דברי הגדולים ממנו והרבים ממנו, יהיה איש מַצָּה להצות על החכמים והנביאים ודברי הנבואה, כמו דתן ואבירם ועדת קרח, וכענין "אוהב פשע אוהב מַצָּה" שאמרנו. "פשע" הוא המרד, כמו "אז תפשע לבנה" (מל"ב ח, כב), כמו שרמזו קדמונינו ז"ל (תנחומא, בראשית, ז). כי איש זה מורד בתורת ה', ועל זה אמר "רק בזדון יתן מַצָּה", כלומר שאינו נשען על דעת חבריו בשום דבר, ועושה כל מעשיו רק בזדון-הלב לחלוק על כל זולתו. "יתן מַצָּה" להצות גם על הדברים הכתובים הנודעים לכל אדם, כי הזדון הזה ישחית הדעת.
ומלת "חכמה" בארנוהו היטב בבית הראשון2גן נעול (חדר א, חלונות א-ב), וכוללת חֻקי השם ב"ה כולם הנשגבים [מעל] דעת האדם. וצריך הלב לקבלם באמונה ולהשען על אדון החכמה ית' שמו, אעפ"י שהם סותרים דרכי שכלו ובינתו. ומלת "נועצים" תואר לבעלי עצה הישרה שאינן יועצים לעם.3לכאורה כוונת רבינו שהעם לא בא אליהם לשאול בעצתם. ועדיין צ"ע מה כוונתו כי אם הם אנשים שהעם שואלים את פיהם לכל דבר עצה, יתוארו "יועצים", כדרך שבארנו למעלה.
ובהסמך לו מלת "את" יורה על שמיעת עצה מפיהם, לשמוע מה ידברו. ועל זה אמר "ואת נועצים חכמה" כלומר מי שמרגיל עצמו לשאול פי אנשים נועצים בכל דבר ודבר שיקרה לו ספק בו, לשמוע כדת מה יעשה. "יתן חכמה" או "ימלא חכמה". כי מלת "יתן" משמע לשתים. והענין איש שזה דרכו מוכן לקבל החכמה מפי סופרים וספרים, כי הוא שומע לעצה ומבטל דעתו נגד דעת זולתו, כל שכן שיבטל דרכי שכלו ובינתו נגד דרכי חכמת השם ב"ה הנשגבים משקול הדעת. וכן יש לפרש להיפך אהבת המַצָּה יסבב לאדם שיעשה כל עניניו כפי עצת נפשו, והוא הזדון. ועל זה אמר "רק בזדון יתן מַצָּה", כלומר אם תראה איש עושה כל מעשיו בזדון נגד עצת זולתו, דע כי המַצָּה אשר אוהב הביאתהו אל הזדון. ומי שאוהב חכמה ודברי חכמים ומבטל דרכי שכלו נגד דבריהם, אשרי לו שלא יעשה דבר בעניניו שהוא נבוך בהם, זולתי בשאלת פי נועצים ולא יסמוך על עצת נפשו. ועל זה אמר "ואת נועצים חכמה" (משלי יג, י). כלומר ראית איש ששואל תמיד פי נועצים, תדע כי אהבתו את החכמה הביאתהו לזה. ושני הפירושים הולכים על דרך אחד, כמו שיבין המשכיל.
וכבר בארנו בבית השני (חדר ט חלון ט) פסוק "בא זדון ויבוא קלון ואת צנועים חכמה" (משלי יא, ב) קחנו משם. והתבונן בעניניו ותמצא כי המליצות הקדושות מתאימות ולא יסבו בלכתן.4יחזקאל א, ט והנה בארנו פסוק זה כמו שיעדנו על ביאורו שם. וראב"ע ז"ל פירש "בעבור זדון שיזיד איש על רעהו יתן המזיד מַצָּה ומריבה, כלומר הזדון גורר המַצָּה" ע"כ. ודבריו תמוהים מי לא ידע זאת שהזדון גורר מַצָּה? כי מקבל הזדון יריב. ומה לִמְדָנוּ שלמה בחכמתו? ופירש עוד "'ואת נועצים', שיעצו שלא יעשו בזדון עמהם חכמים, ו"את" כמו עם" ע"כ. וזה יותר מתמיה כי אין רמז במלת נועצים שייעצו שלא יעשה בזדון. והילדים היו נועצים ויעצו לרחבעם לעשות בזדון, ולמה הזכיר "נועצים"?. אמר "ואת צנועים חכמה", כי הצנוע ההיפך מאיש הזדון, לא הנועץ. וראיה, "בא זדון ויבא קלון". ורש"י ז"ל פירש "יתן מַצָּה', מחלוקת. 'ואת נועצים', ועם המתייעצים תלין חכמה" ע"כ. ורלב"ג ז"ל פירש שני הפירושים, ימצאם הקורא בפירושו. ולשניהם חסר מלת "באנשים". גם לכל דברי המפרשים ז"ל [תיקשה]. רק הנכתב בראש הכתוב אין לו ענין. ועם מה שבארנו התבארו דברי הכתוב על נכון, והבן.