"את מי נועץ ויבינהו" (ישעיה מ, יד). פירוש. כבר יסדנו כי לשון "עצה" על ההסכמה ההחלטית לעשות מעשה. וכן יסדנו כי יתכן הנחת לשון "עצה" על מה שעשה השם ב"ה במעשה השמים והארץ וצאצאיהם. כי היה אצלו ית' בכל דבר דרכים שונים, ולעשות כל דבר על תמונות רבות ועל טבעים שונים. והוא ב"ה בחר לעשות מעשיו על הדרך שהן עליו. וזאת היא העצה העליונה, כי הסכים לעשת כן. וכן יסדנו כי לשון "עצה" הנכתב אצל אדם ולשון "עצה" הסמוך אל השם הם נבדלים הבדל עצמי. כי עצת האדם היא בהכרח לא בברור מופתי הבינה והדעת כמבואר למעלה. ועצת ה' היא בתבונה שאין לה חקר, עליונה ונשגבה מדרכי המופתים אשר לנו בחכמות הלימודיות. והנה הנביא הזכיר כלל הבריאה הנפלאה העשויה בחכמה בתבונה ובדעת, ואמר "מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תכן, וכל בשליש עפר הארץ, ושקל בפלס הרים וגבעות במאזנים" (ישעיה מ, יב), כלומר הביטו אל מפעלות ה' שמדד ותכן כל, ושקל הכל; עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע. כי לחכמת השם ולתבונתו אין קץ ואין חקר; ועצתו בכל דבר בתכלית הטוב והיושר. והוא ב"ה אחד ואין שני, וקודם שעשה מעשיו היה הוא ושמו אחד. ועל זה אמר "את מי נועץ ויבינהו" (ישעיה מ, יד) כלומר ממי קבל העצות הטובות הללו שעשה על פיהן שמים וארץ וכל אשר בהם. עצות המיוסדות על תבונה שאין לה חקר, הן במעשיו המתוארים בתאר "חכמה", הן במעשיו המתוארים בתאר "דעת", הן במעשיו המתוארים בתאר "תבונות", כדרך "יי' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה. בדעתו תהומות נבקעו ושחקים ירעפו טל" (משלי ג, יט-כ). ורמזנו עליהן בבית הראשון (חדר א חלון ב). וכנגדן אמר "וילמדהו בארח משפט" (ישעיה מ, יד), והן ארחות החכמה כי אין משפט בלא חכמה, כמבואר שם. ומי נתן לו העצות בדרכי החכמה לעשות על פיהן מעשה החכמה שעשה? "וילמדהו דעת" (מ, יד) והן המעשים שעשה בדעת, ממי נועץ עליהן? "ודרך תבונות יודיענו" (מ, יד) והן המעשים שעשה בתבונה. מי הודיעו העצות עליהן? הלא ה' אלהינו לבדו ואפס זולתו. ודברי הכתוב על דרך השאלה והתימה נגד הסכלים המתמיהים על דברי הנביא המיעד חורבן האומות ותשועת ישראל, ושיפלו גבורים ביד חלשים בבוא קץ אידם. ואמר ואַל תתמהו, כי המבטיח הוא ה' אלהי ישראל אשר לא יפלא ממנו דבר, כי הוא עשה את השמים ואת הארץ בכחו הגדול לבדו. וכל הגוים במֶה הם נחשבים נגד המציאות הנברא בכללו. ועל זה חתם דבריו "הן גוים כמר מדלי וכשחק מאזנים נחשבו הן איים כדק יטול" (מ, טו). וכשירצה השם ב"ה יפלו כולם כרגע. וכמו שיתבאר עוד בבית זה בעז"ה. ויותר מאלו לא מצינו לשון "עצה" הסמוכה אל מלת "את". והתבארו כולם על נכון. והבן.