הכתובים שנזכר בהם לשון "עצה" בבנין נפעל סתם, המורים שנועץ מנפשו לעצמו, ולא שתף זולתו עמו בעצתו, גם עשה כעצתו וטרם הגיד עצתו לאחר, אלו הן.
"וַיִוָעַץ המלך ויעש שני עגלי זהב ויאמר אליהם רב לכם מֵעֲלוֹת ירושלים" (מל"א יב, כח). פירוש. ירבעם פחד בלבו כשיעלו ישראל שלש פעמים בשנה לירושלים בבית ה' בהביאם שמה קרבנותיהם, ויראו כבוד מלכות בית דוד והכהנים והלוים על משמרותם ועל מעמדם ישובו אל אדוניהם רחבעם בן שלמה, והיה [דן] במחשבותיו מה יעשה להעמדת כבודו ומלכותו. והסכים לעשות שני עגלי זהב, ולצווֹת לכל העם שלא יעלו עוד לירושלים ושיעשו עבודתם לפני שתי עגלים שעשה. והנה נועץ ירבעם כן בעצמו לנפשו. כי ירא להגיד מחשבת פחד לבו לזולתו, אבל שמר הדבר בלבו ונועץ מהכרח גאותו [וגאונו] הצפונות [בתוך] נפשו. גם לא הגיד עצתו לזולתו, כי אין ספק שירא מהגיד, פן ימצאם בישראל אנשי חיל יראי אלהים ויפרו עצתו, ולכן נועץ ועשה כעצתו מבלי הגיד דבר. ואחר שהיו העגלים עשוים בכל מלאכת מעשה אז צוה לעם שלא ילכו עוד לירושלים, אבל יעבדו לפני העגלים בדן ובבאר שבע. ולפי שנועץ מנפשו ולא הגיד עצתו, נכתב "וַיִוָעַץ המלך" בבנין נפעל סתם, וסמך המעשה לעצה, ואחר שניהן האמירה לעם. להודיעם שלא הודיעם עצתו טרם כלה מעשהו. וראיה גמורה שאמר הכתוב "ויאמר ירבעם בלבו1רבינו למד יסוד זה מהמלה "בלבו" עתה תשוב הממלכה לבית דוד אם יעלה העם הזה אל ירושלים לעשות זבחים בבית יי' בירושלים ושב לב העם הזה אל אדוניהם אל רחבעם מלך יהודה והרגוני ושבו אל רחבעם מלך יהודה. וַיִוָעַץ המלך וכו'" (מל"א יב, כו-כח). למדנו כי בלבו חשב כן ולא הגיד בפיו. ומטעם זה הוזכר מלת "בלבו" שאם היה אומר "ויאמר ירבעם אם ישוב" וכו' היינו יכולים לפרש שאמר כן לזקנים וליועצים. ואם הכתוב מעיד ששמר את הדברים בלבו כי לא נועץ עם זולת על הדבר הזה, גם מדרך השכל לא היו הזקנים והחכמים שומעים לדברי העצה הזאת. אבל אחר שהיו העולים עשוים [למרוד בו] פתה את העם בדברי תעתועים, וחלק להם מֶמְשָׁלוֹת לגנוב לבבם כמו שכתוב "ויעש כהנים מקצות העם אשר לא היו מבני לוי" (יב, לא). גם הושיב שומרים על הדרכים שלא יעלו העם לירושלים, כמו שאמרו קדמונינו ז"ל (תענית ל ע"ב). וכל זה אמת. לא כמו שכתב רד"ק ז"ל על "וַיִוָעַץ המלך" "שאל עצה היאך יעשה, והסכימה עצתו עם היועצים אותו שיעשה שני עגלים" ע"כ. ואם כדבריו היה ראוי לכתוב "וַיִוָעַץ המלך את הזקנים" או "את השרים". ולכל הפחות "וַיִוָעַץ המלך עם הזקנים" או "עם השרים", כמו שבארנו. ואני תמה מאד מה לְחָצוֹ לפרש כן? ואין בדבריו חבר במקרא. גם המקרא סותר דבריו שאמר "ויאמר ירבעם בלבו". ומה שפירשנו הוא אמת כפי פשט הכתוב וכפי הסברא וכפי דקדוק הלשון. והבן.