"וַיִוָעַץ אמציה מלך יהודה וישלח אל יואש בן יהואחז בן יהוא מלך ישראל לאמר לך נתראה פנים" (דהי"ב כה, יז). פירוש. נועץ כן מנפשו לעצמו, כי גאות לבו השיאו להסכים כן להלחם עם יואש מלך ישראל. וזה עצה בדברי המלחמה ותחבולותיה כדרך "יועץ בליעל" ומבואר למעלה. והיה מגאותו שלא נועץ את שריו ועבדיו. גם לא הודיעם מה שהסכים לעשות לשמוע מה בפיהם גם הם, אבל הסכים בנפשו ועשה כהסכמתו לשלוח אל יואש ולהזמינו למלחמה טרם הודיע עצתו ליועציו ועוזריו, כי אמר בלבו כמו שנצח את אדום כן ינצח את מלך ישראל. ותראה כן מתשובת יואש קְרָאוֹ "החוח אשר בלבנון שלח אל הארז אשר בלבנון וגו' הנה הכית את אדום ונשאך לבך להכביד. עתה שבה בביתך, למה תתגרה ברעה ונפלת אתה ויהודה עמך?" (שם כה, יח-יט). למדנו שהיתה עצה נבערה שלקח בחוטר גאותו1מליצה ע"פ משלי יד, ג והיתה זה לו למכשול-עון, מדה כנגד מדה. הוא לא שמע לעצת הנביא הטובה כמבואר למעלה (דהי"ב כה, טז; חדר ג, חלון ד), ונכשל על ידי עצת נפשו. וכן כתיב "ולא שמע אמציהו כי מאלהים היא למען תתם ביד, כי דרשו את אלהי אדום" (כה, כ). כלומר אל [סיבה] שנשען על עצת נפשו ולא שאל פי יועציו וזקניו, ולא שמע לעצת יואש הטובה, כי האלהים אמץ לבבו שישען על עצת נפשו למען ינתן ביד יואש על אשר דרש אלהי אדום ולא שמע לעצת הנביא.
"איך אתם נועצים להשיב את העם הזה דבר" (מל"א יב, ו). פירוש. המלך רחבעם שאל את הזקנים איך הם נסכמים בלבם בדבר זה. וכדרך הכלל שיסדנו (חדר א חלון ו) שהעצה מקורה מכח-העצה הנטועה בנפש, לא בכח השכל והבינה ופתאום ימצא האדם בקרבו הסכמה מוחלטת. וכן אמרנו (שם חלון כ) שמטעם זה כל עצה היא בהכרח מנטיה צְפוּנָה הגוברת בנפש, אם טובה ואם רעה. והצגנו למשל (חלון א') ענין רחבעם ועצת הזקנים ועצת הילדים. ולכן נאמר "נועצים" בנפעל מטעם המבואר למעלה (חדר א חלון כא). ויש פה שאלה. הנה רחבעם שאל מהם דְבַר עצה כמו שנאמר "וַיִוָעַץ המלך רחבעם את הזקנים" וגו'. וכדרך הכלל שבארנו למעלה שבהסמך מלת "את" עם הנפעל יורה שמבקש עצה מזולתו. והיה לו לומר להם "מה אתם יועצים" בקל, שהרי יסדנו למעלה שכל נתינת עצה לשואל עליה יבנה בקל. או יאמר "עוצו" כמו "עוצו ודברו" (שופטים יט, ל), שהוראתו אם יש עמכם עצה הגידו לו. ולמה אמר בלשון נפעל? דע כי הכתוב מלמדנו דזה גאות לב רחבעם ואיך נכשל בדבר הזה. כי מרוב גאותו היה נגד כבודו לאמר לזקנים שיגידו לו עצה מה יעשה, כי הוא בלבו2בלבו חשב שהוא חכם ויועץ מהם, ולכן אמר "איך אתם נועצים", כלומר מה עצתכם ביניכם לבין עצמכם בענין זה. כאדם האומר "אם יקרך כזה מה תִוָעֵץ לעשות", לא שהוא צריך לעצתם, ושישימם לו ליועצים. ואלה הם דברי גאוה, כי באמת היה רחבעם נבוך ולא ידע מה יעשה. ועל זה מעיד הכתוב באמרו "וַיִוָעַץ המלך רחבעם את הזקנים". ובכל זאת לא חלק להם כבוד, והראה עצמו כיועץ גדול המְשַׁטֶה עם זקני קטני הערך. וכבר בארנו למעלה (חדר ד' חלון ח') סכלות רחבעם בענין זה. ואתה קרב הדברים אחד אל אחד ויצוץ האמת.
"מה אתם נועצים ונשיב דבר את העם הזה" (מל"א יב, ט). פירוש. גם את הילדים שאל שיגידו לו איך הם נסכמים בענין זה, וגם פה היה ראוי לומר בקל "מה אתם יועצים", כי גם מהם שאל עצה כדת מה לעשות, כי הכתוב מעיד על זה באמרו "וַיִוָעַץ את הילדים אשר גדלו אתו" ובהסמך פה מלת "את" מורה שבקש לקחת מפיהם עצה כמבואר (בחלון זה). ואולם אמר "נועצים" בנפעל בגאות לבו שאינו צריך לעצתם, וכמו שבארנו אצל הזקנים. ועתה ראה מה בין תשובת הזקנים לתשובת הילדים. כי הזקנים בעלי החכמה והמוסר השיבו כדרך ששאל – כי לפי שלא אמר "איך אתם יועצים" גלה דעתו שאין כונתו שיתנו לו עצה ושיעשה כעצתם. רק שיגידו לו מה משפט לבם במקרה כזה. על כן השיבו "אם היום תהיה עבד לעם הזה וגו' והיו לך עבדים כל הימים" (יב, ז), כאומרים לפי דעתנו אם חפץ המלך להיות עבד לעם יום זה לבדו, יהיו הם לך עבדים כל הימים. ולא החליטו שיעשה כן; כי לא אמרו "הֶיֵה עבד לעם הזה היום", או "כה תאמר לעם הזה". כי לא בקש זאת מידם ולא נתן אותם יועצים כדרך "הליועץ המלך נתנוך?" (דהי"ב כה, טז). אבל הילדים בגאותם ענו בהחלט "כה תאמר לעם הזה אשר דברו וגו' כה תדבר אליהם קטני עצה ממתני אבי" (יב, י). הנה יעצוהו בהחלט שיעשה כעצתם, כאילו נתן אותם ליועצים לו. ובכל זאת היתה מִסִכְלוּת רחבעם שישרו בעיניו דברי הילדים מדברי הזקנים שהיו דברי טעם, כי היתה סבה מאת ה' כמבואר למעלה (חדר ד חלון ח), והבן.
"איך אתם נועצים" (דהי"ב י, ו). פסוק זה נכתב פעם שניה3נוסף על מלכים-א יב, ו בדברי הימים באותו הענין עצמו, ופירושו מבואר ממה שבארנו. ושם ראיתי כתוב בפירוש רש"י ז"ל4אמר העורך. כבר מבואר ב"שם הגדולים" לחיד"א (ערך. ר' שלמה יצחקי) כי לא רש"י הוא שכתב פירוש זה לדברי הימים המיוחס אליו בטעות בלשון זה "'נועצים', כמו 'יועצים'. וכן יאמר מן 'יודעים' 'נודעים'. אך 'יועצים' להבא. 'נועצים' נתיעצים כבר" ע"כ. ואני שמעתי ולא אבין. שדמה שני תיבות רחוקים זה מזה, כי יועצים מן הקל, ונועצים מן הנפעל. ויותר נפלאתי על הראיה שיאמר מן יודעים "נודעים", ולא מצאתי מלת "נודעים" בכל המקרא. ו"יודעים" לפעמים שם התאר, כמו "ויודעים האזינו לי" (איוב לד, ב) והם אנשי הדעת, ואיך יאמר ממנו "נודעים"? וכן "יועצים" שם התאר לרבים, כמו "וסוכרים עליהם יועצים" (עזרא ד, ה), גם הוא הבינוני. וכן נועצים הבינוני מבנין נפעל, ושתיהן זמן אחד להן, כמו זוכרים ונזכרים. ואיך יתכן לומר יועצים להבא, נועצים לשעבר? סוף דבר פליאה דעת מני, ומי שדעתו רחבה מדעתי יפרש דבריו ז"ל וישא ברכה. ובעיקר הדבר אין אנו צריכין להבדל זה, כי הכללים שידענו על הוראת הקל והנפעל בלשון "עצה" נכוחים למבין וישרים הם, אין בהם נפתל ועקש.
"מה אתם נועצים ונשיב את העם הזה דבר" (דהי"ב י, ו). פסוק זה גם הוא פעם שניה5נוסף על הפסוק במלכים-א פרק יב בדברי הימים כששאל לילדים, והוא מבואר מדברינו.