"ויעזוב את עצת הזקנים אשר יעצוהו" (מל"א יב, פסוקים ח, ג; וכן דברי הימים ב י, ח). פירוש. רחבעם עזב ולא חפץ לעשות כהסכמת הזקנים, ונזכר סתם, כי היתה העצה טובה להשגת המבוקש. וכבר בארנום למעלה (חדר ד חלון ה).
ויש שינוי בפסוק זה, כי השמיט כותב ספר "דברי הימים" (ב, יג) את המלים "אשר יעצוהו".1"ויעזוב המלך רחבעם את עצת הזקנים" וכאן אין המלים "אשר יעצוהו" (שלא כמו בפסוק ח) והטעם נשען על מה שכתבנו למעלה. כי רחבעם בגאותו אמר "איך אתם נועצים?", כאילו לא בקש מהם עצה. גם הם בחכמתם לא נתנו לו עצה בהחלט רק דברו כמספרי דברים. כי השיבו "אם היום" וגו'. ולא גזרו בהחלט "כה תאמר" או "כה תעשה", כמו שגזרו הילדים. ואולם לפי האמת היה רחבעם נבוך ובקש מהם עצה. גם הזקנים כיונו במחשבת לבם שיסמוך המלך על דבריהם ויעשה כן. וכבר אמרנו שכל לשון "עצה" בבנין הקל ענינו הגדת עצה לשני שיסמוך עליו. ולכן כותב ספר "דברי הימים" כתב תחלה2פסוק ח "אשר יעצוהו" לפי האמת שבקש מהם עצה והגידו לו עצה שיעשה כן. ואחר כן כתב "עצת הזקנים" ולא הזכיר "אשר יעצוהו", כפי המדומה שלא בקש עצה. והם בחכמתם לא דברו כיועצים. ובכל זאת עכב3סרב לקיים רחבעם בסכלותו עצת הזקנים הטובה שהגידו לו בדרך מוסר ובחכמה. ודבר כעצת הילידים הרעה שענו בגאוה ובעזות כמבואר למעלה.
"וידבר אליהם כעצת הילדים" (מל"א יב, יד; דברי הימים ב י, יד). פירוש. מה שהסכימו הילדים שיעשה ושידבר. ולא הוצרך להזכיר שהיתה עצתם רעה להשגת המבוקש, כי מפורש בענין הרעה הגדולה שהסתעפה מעצתם, כי על כן מלך ירבעם.4כי מרד ברחבעם