"ואשלחהו בשרירות לבם, ילכו במועצותיהם" (תהלים פא, יג). פירוש. אני אמרתי לישראל לכו במועצותי בכל הדרך אשר צִוִיתִי אתכם, והן עצות [החכמה] העליונה, וכבר בארנו בבית הראשון כי יצר הלב רע וּמְנַגֵד לציורי החכמה. וצריך האדם למשול על ציוריו הרעים [ולהגביר] עליהם הציורים הטובים. ואם האדם עשה את שלו ילוה אליו העזר האלהי ממרומים להשלים מה שהתחיל. כי תשלום המעשה איננו [בידיו] בעבור כי הלב קשה כאבן, והשם ב"ה לבדו יוכל לכתוב עליו מכתב אלהים בחכמה בתבונה ובדעת. מי שאינו מטה אזנו לחכמה, לבו איננו נעזר מן השם ב"ה. והוא משולח ונעזב במשובת לבו, ואז יתעה בשכלו ובבינתו ויהיו עבדים לציורים הרעים ויסכים במשפט לבו לעשות הרעות, כי עתה דרכם נכון בעינינו. ועל זה אמר "ולא שמע עמי לקולי וישראל לא אבה לי" (פא, יב), כלומר לשמוע לעצת החכמה. "ואשלחהו בשרירות לבם", כלומר לא עזרתים ברוחי הטובה, אבל שלחתים ועזבתים בשרירות לבם, ובארנוהו שהוא1מלת "לב" כנוי לשכל ולבינה. "ילכו במועצותיהם", כלומר הנחתים ללכת במועצותיהם הרעות שהסכימו בשרירות לבם, וגם אין צורך להזכיר שהיו מועצות רעות, כי למד מענינו שהיו עצות שרירות הלב [לא] הגונה, והבן.
"האשימם אלהים יפלו ממועצותיהם" (תהלים ה, יא). פירוש. המשורר האלוהי דבר על כת הרשעים הגדולים כמפורש בשירו, וְחִלָּה פני השם שיאבדו מן האדמה ולא יאריך להם כדרכי טובו. כדרך "ועל עצת רשעים הופעת" המבואר למעלה. ולא יצליחו עוד במה שהסכימו במשפט לבם על הרעות. אבל יאשימם וְיִפָּרַע מהם ויפלו ממועצותיהם, כלומר כשיעשו כפי הסכמותיהם יִלָכְדוּ במועצותיהם ותהיה עצתם להם למכשול ולמפלה. לכן אמר ראב"ע ז"ל "וטעם 'ממועצותיהם' כי עצתם תפילם" ע"כ. ויפה פירש. וגם פה אין צורך לומר שמועצותיהם "רעות", כי למד מענינו שמדבר מאנשי דמים ומרמה היועצים עצת רע.
"ויאכלו מפרי דרכם, וממועצותיהם ישבעו" (משלי א, לא), פירוש. הנביא מוכיח לכַּת הפתיים והכסילים, ולכַּת הלצים והרשעים הגדולים כמבואר בפרשה. והנה קצתם חוטאים מתאוה ומחוזק היצר ואינן מסכימים בלבם על הרע, כמו "ובדרך חטאים" (תהלים א, א) שהן על הדרכים הרעים. והדרכים הם הציורים הפנימיים כמבואר בבית הראשון. וקצתם רשעים גמורים המסכימים בלבם החלטיות לעזוב משפטי השם ב"ה ולעשות הרעות. וזה במשפט הלב כדרכי שכלם ובינתם, כמו "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים". ועל הכַּת האחת אמר שכבוא הפורענות יאכלו מפרי דרכם, כי יאכילם השם פירות מעשיהם הרעים שעשו על פי דרכם הרעה. הכַּת השניה אמר "וממועצותיהם ישבעו", כי הם עושים הרעה בעצה ובמשפט לבם. והם ישבעו ברוב הפורענות והאיד שיבוא. ואין פה כפל ענין במלות שונות, כמו שיבין המשכיל מדברינו. וגם פה לא הוצרך להזכיר שמועצותיהם "רעות", כי שב על הרשעים הנזכרים בפרשה, והבן.
"וחלה חרב בְּעָרָיו, וכלתה בַּדָּיו ואכלה ממועצותיהם" (הושע יא, ו). פירוש. הנביא מוכיח אישי ישראל שעזבו עצת עליון וחוקי התורה כמפורש [במקרא] שהסכימו מאד בשרירות לבם על הרעות לבלתי עזוב אותם. ועל זה אמר "כי מאנו לשוב" (יא, ה), לא כדרך החוטאים בתאוה, וכדוגמא "מדוע שובבה העם הזה ירושלים משובה נצחת, החזיקו בתרמית מאנו לשוב" (ירמיה ח, ה).2בפסוק לפני זה. "אם ישוב לא ישוב" ופירש שם רש"י. "אף אם ישובו בתשובה, לא תתקיים בידם כי ימהרו לשוב לרשעתם. וכן תרגם יונתן 'אם למיתב, גלי קדמי דלא יתובון'" עכ"ל רש"י ובארנוהו בבית הראשון. ואמר שעל כן יחול חרב בעריו בדיו וכפריו3זה הנמשל של "בדיו" ואכלה אותם. וכל זה ישבעו ממועצותיהם, בעבור שהסכימו במשפט לבם לעשות הרע ועזבו עצת השם ב"ה, וזה לא הוצרך להזכיר שהיו מועצותיהם "רעות" כי הוא יִוָדַע מענינו.